וואלה!
וואלה!
וואלה!
וואלה!

וואלה! האתר המוביל בישראל - עדכונים מסביב לשעון

סבבה? סבבה!

ענת קם

16.5.2009 / 9:00

יואב גרוס, המפיק של "שבוע סוף" שעלתה בשישי ברשת, מפויס. יש מקום לכולם (גם לארץ נהדרת), למבקרים שקוטלים הוא כבר לא מתקשר ואפילו לזכיינית יש סיבה לאופטימיות

ביום שישי עלתה לשידור בזכיינית ערוץ 2, רשת, העונה השניה של התכנית "שבוע סוף" בהפקת יואב גרוס. האנסמבל המפואר (והעצום בגודלו) כולל כמעט כל קומיקאי בתעשייה שלא עובד ב-"ארץ נהדרת": החל באלי יצפאן ורותם אבוהב, דרך אורי גוטליב, עופר שכטר ומיקי גבע ועד לתגליות של העונה הקודמת שני כהן וקובי פרג' ושחקנים נוספים. הפרומואים הרבים (והמצויינים) שמשדרת רשת לא השאירו מקום לספק: אחרי עונה מוצלחת אך לא נטולת קשיים, שהסתיימה במקום השני, הקבוצה של גרוס חוזרת כדי לקחת אליפות.

במהלך העונה הראשונה של "שבוע סוף" סערה הביצה: כלי התקשורת דיווחו על איבה ומתיחות בין תכנית המערכונים החדשה של רשת לבין המתחרה הוותיקה "ארץ נהדרת" של קשת. במקרה, או שלא במקרה, שובצו תכניות נצפות יחסית של ביפ, בבעלות הזכיינית המתחרה, דווקא כשבאותה השעה בערוץ 2 ירקו אבוהב וחבריה דם. במקרה, או שלא, תושק העונה השניה במקביל להשקת הסדרה על משפחת בובליל בביפ.

למרות זאת, יואב גרוס לוקח שאכטה ממקטרת השלום. על פניו, הוא לא מתרגש מהסיפורים על מתיחות בין הזכייניות: "טחנו את זה המון. יש מקום לכולם, אני חושב שסאטירה הייתה תמיד ולעולם תהיה, בסוף מה שחשוב זה לעשות תכנית טובה, עם אמירה משמעותית וזה כבר יביא את הצופים. מבחינת הצופים, בתקופה ש'ארץ נהדרת' שודרה במקביל ל'שבוע סוף', הם הרוויחו שתי תוכניות מצוינות. לצופה היה רווח נקי. לגבי המהלכים שקשת ביצעו, לי אין שום עניין אישי עם אף אחד שם, כאנשי מקצוע אני מעריך אותם בצורה יוצאת דופן ואפילו מחמיא לי קצת שהם מייחסים חשיבות לתוכנית שלנו. אין פה שום דבר אישי".

בפעם השניה זה כבר קל יותר

העונה הראשונה של שבוע סוף זכתה להצלחה יחסית. יחסית, כי ממוצע הצפיה העונתי שלה עומד על 21.3%, נתון שאמנם נחשב ברשת שלפני "המרוץ למיליון" הצלחה לא מבוטלת, רק שבאותה העת "ארץ נהדרת" הקפידה לא לרדת מ-30% לאורך כל העונה. גם רוב מבקרי הטלוויזיה לא פירגנו במהירות, אבל אי אפשר להתעלם מכך שחלק מהמערכונים בתכנית תפסו ואפילו קץ' פרייז אחד הצליח להיכנס לז'רגון. סבבה? סבבה!

מה התחדש בעונה השניה?

"אני חושב שעשינו עונה ראשונה שלקח לה אולי כמה שבועות לתפוס אבל לטעמי הייתה טובה מאוד. אני לא חושב שכשמשהו עובד טוב צריך לשנות בו משהו. גם העונה הראשונה התארכה מעבר למה שצפינו, היא הייתה 19 תכניות במקום 13, ולא כל כך פשוט להכין תכנית שבועית מאפס. גם שיעורי הצפייה של התכנית הלכו וגדלו ככל שהעונה התקדמה, פנינו ליותר קהלים. גם ההצטרפות באמצע העונה של אלי יצפאן ומיקי גבע מאוד תרמה לתכנית.

"הרבה דמויות שהצגנו בעונה הראשונה נכנסו לשיח הציבורי, אנשים דיברו עליהן ברחוב. במהלך העונה נקודות מסוימות שחשבנו שטוב לחזק לא יכולנו, כי כשאתה בעשייה עצמה מאוד קשה לעצור ולהתחיל לעשות ריפרש על דברים מסוימים, אז ניצלנו את הזמן שבין העונות כדי לעשות את זה. מעבר לזה, אם מסתכלים על תוכניות מהסוג הזה, שיש בהן קבוצה של קומיקאים שעובדת ביחד, אם זה 'ארץ נהדרת', 'משחק מכור' או 'מועדון לילה', הן הולכות ומשתפרות עם הזמן כיוון שהצוות מתגבש, אנשים לומדים לעבוד אחד עם השני, לומדים לזהות את החוזק והחולשות אצל האחרים ומשהו מתחבר יותר ויותר.

"ברוב התכניות מהסוג הזה שהצליחו, עונת הפריצה הייתה דווקא העונה השנייה. בעונה השנייה אתה מגיע כמותג מוכר, אנשים מחכים לזה, יודעים מה הם באים לראות לכן גם רצוי לא לבצע יותר מדי שינויים. כאן היה לנו חשוב לא לצרף שחקנים חדשים, להמשיך עם אותה נבחרת. מוקדם מדי לעשות שינויים משמעותיים. אני חושב שהעונה נוכל ללכת לכיוונים יותר סאטיריים, מה שבעונה הראשונה עשינו בעדינות. כדי לעשות סאטירה יותר חריפה אתה צריך לקבל איזושהי לגיטימציה והכרה מהקהל, בעונה ראשונה של תכנית כזאת אי אפשר עדיין. בעונה השנייה אפשר יותר, בשלישית עוד יותר".

הנבחרת של שבוע סוף די גדולה, הרבה טאלנטים ולא מעט אגו. ואז מגיע יצפאן שהמון שנים רגיל לעבוד כסוליסט. איך מנווטים בין כולם?

"אני מודה שאחת ההפתעות הכי גדולות שלי לטובה זה דווקא יצפאן. יש לו יותר קילומטראז' מאנשים אחרים בצוות, הוא תמיד הוביל לבד דברים ויש לו את היכולת להוביל לבד דברים. יש לו תדמית מסוימת בעיני אנשים ואני חושב שהוא מאוד רחוק מהתדמית הזו. לא לשם ההתייפייפות, זו האמת, הוא השתלב הרבה יותר טוב משחשבנו. אני חושב שגם הוא הופתע. יש בזה משהו כיף דווקא למישהו עם כישרון כמו של יצפאן, שהוא יוצא דופן, פעם בדור מגיעים אנשים ברמה הזאת. העבודה עם קבוצה אפילו יותר מבליטה את זה, כשיש מי שמרים לך להנחתה, מי שמחזיר לך, יש בזה משהו כיפי.

"משהו שלא בנינו עליו אבל איכשהו קרה זה שכולם שם באמת חברים ונהייה נורא כיף והשכילו להבין מהר מאוד מה שלפעמים לוקח זמן, שהביחד הזה תורם גם לכל אחד בפני עצמו. ליצפאן אין דרישות שונות, הוא באמת נהנה להיות חלק מהדבר הזה ולבלוט בדברים שהוא עושה. הוא השתלב מאוד מהר. כשהוא בא כולם קצת חששו אבל זה היה יותר נעים ממה שחשבנו".

אחלה של משבר

כשגרוס מדבר על זה שקל יותר לחזור לעונה שניה, הוא מדבר מניסיון. "החברים של נאור", סדרה נוספת בהפקתו, סיימה לאחרונה עונה שניה ומוצלחת בערוץ 10. "החברים" זכתה לממוצע עונתי של 14%, נתון גבוה ב-34% מהעונה הראשונה, ששודרה לפני כשנתיים. כך שנראה שיחסית למשבר שפוקד את התעשייה ואת הקולגות של גרוס בפרט, מצבו די טוב: "לשמחתי, לא הקפיאו לי הפקות ואני דווקא בתקופה טובה ועובד מצוין. אני חושב שלמשבר הכלכלי יש גם יתרונות, הוא מאלץ את גופי השידור לחזור למציאות. המציאות היא שיש פה חמישה מיליון צופים יהודיים וזה השוק. במובנים מסוימים צריך לעשות תכניות בתקציבים שמתאימים לגודל האוכלוסייה. העונה הראשונה של 'הישרדות' הכניסה את כולם לאיזשהו סחרור, זה גרם גם לקשת ורשת להעלות תכניות כאלה ואנחנו רואים שזה לא מתאים לגודל השוק פה.

"המשבר הכלכלי הוביל גם להתמקצעות. היו פה יותר מדי חברות הפקה ביחס לגודל השוק. המשבר העמיד את היוצרים הישראלים ביתרון בפסטיבלים העולמיים, כי הפורמטים שלנו זולים יחסית להפקה ויותר מתעניינים בהם. 'צחוק מעבודה' נמכרה יפה כי כתכנית פריים טיים היא מאוד זולה".

המפיקים והיוצרים האחרים יצאו למאבק ברשות השניה, אבל בעיקר בזכייניות. איפה אתה רואה את עצמך בקרב הזה?

"אני חושב שהאמת היא איפשהו באמצע, בהרבה מובנים איבדנו קצת את הפרופורציה. השוק פה קטן מדי להכיל את כל מה שרוצים שהוא יכיל. הפקק הגדול הוא דווקא ערוץ 1, אני חושב שהרגולציה צריכה ליפול על ערוץ 1 ולא על הערוצים המסחריים. השיטה של רישיונות, בעיניי, בניגוד למה שחושבים, דווקא תעבוד לטובת היוצרים ולא נגדם, הרגולציה צריכה להיות הרבה יותר מוקפדת בכיוון ערוץ 1, שצריך לייצר יותר עבודה ליוצרים ולמפיקים וזה יפתור חלק גדול מהבעיה. לא צריך לקבוע לערוץ מסחרי מה לשדר, אלא הקהל בערוץ מסחרי צריך לקבוע לערוץ מה לשדר. אם הערוצים ישדרו דברים שהקהל לא רוצה לראות, אז הקהל לא יהיה שם".

ומה עם אופי המאבק? ההתפרצויות לישיבות, ההפגנות האלימות?

"אני נגד הצורה האלימה שזה מתנהל בכל מקרה. אני חושב שחלק מהבעיה נוצרה בגלל האיגודים. הם לפעמים שוכחים שלפני שנה, כשהפיקו פה מיליון דרמות, הם גם שמו תגי מחיר על עצמם. בתור מישהו שהפיק את 'החברים של נאור', שצולמה לחלוטין כמו דרמה - הכל בחוץ, עם סינגל קאמרה - המחירים שהם גבו ממני, ולא הייתה לי ברירה אלא לשלם, גרמו לי להפסיד המון כסף. במובן מסוים, ברגע שהרגולציה קובעת תג מחיר לדרמה, זה דווקא מעודד הרבה פעמים יוצרים צעירים להכנס ללופ של התעשייה. אם, לצורך העניין, היו מאפשרים לעשות דרמות גם ב-50 אלף דולר לדוגמא, יכול להיות שיוצרים צעירים, תסריטאים צעירים ובמאים צעירים שרוצים לקבל את ההזדמנות שלהם גם בערוצים המסחריים, היו נכנסים, אבל אם יש לך תג מחיר לדרמה אז באופן טבעי אתה תלך על הבטוח, לאותם יוצרים ואותם במאים".

לא לעולם אנדרדוג

הקהל אולי אוהב את החומרים של גרוס, אבל המבקרים קצת פחות. "שבוע סוף" יצאה בשן ועין מהמפגשים הראשונים עם מבקרי הטלוויזיה, גם אם בהמשך הטונים התעדנו מעט. איך זה השפיע על גרוס, שבעבר היה ידוע בתעשייה כמי שמגונן בלהט על המוצרים ועל הטאלנטים שלו?

"בתחילת דרכי נהגתי להיחשף הרבה יותר לתקשורת. עם השנים אני בוחר להיחשף פחות ופחות, אני כיואב גרוס. יש לזה צדדים טובים ורעים. אני לא מרכז העניין. באופן טבעי, כשאתה נחשף פחות ופחות אז יש לך פחות חברים עיתונאים, וזה בסדר. לגבי התוכניות, וזו לא סיסמה, כשאני מפיק אותן אני חושב על הצרכן הסופי והצרכן הסופי הוא הצופים, שהם אנשים רגילים. בשנים שאני מפיק לטלוויזיה מסחרית, וכמעט כל התכניות שלי היו פריים טיים ראשון, בסוף אתה נמדד באחוזי הצפייה וברמת הדיבור וההשפעה שיש להם.

"להגיד שהביקורות כל הזמן מחמיאות? לא בהכרח. פעם הייתי מתקשר למבקר ומסביר לו איפה הוא טעה, היום לא. חלק מהביקורות כתובות טוב וחלק לא, בעניין הזה האינטרנט שינה את המפה כי יש עכשיו המון ביקורות. חלק קצת אלימות בניסיון לבלוט ועם זה יש לי בעיה. אבל אני באמת משתדל לא להתעסק בזה. בתיאטרון הביקורת הרבה יותר משמעותית כי רוב האנשים לא יראו את ההצגה וכן יקראו את הביקורת. בטלוויזיה יותר אנשים ייחשפו לתוכנית מאשר לביקורת. בחלק ניכר מהביקורות יש הרבה דעות קדומות, חלק נכתבות מראש. יש פה עוד בעיה שמפריעה לי והיא שביקורת צריכה להיכתב על סמך הז'אנר. להשוות טלנובלה לטלנובלה ותוכנית מערכונים לתוכנית מערכונים. אי אפשר להשוות את "האלופה" ל"מרחק נגיעה".

איך זה לעבוד עם האנדרדוג?

"אני מאוד נהנה מהעבודה ברשת. אני גם חושב שיש שם רוח חדשה ושיש שם תחושה כיפית. מה שאנשים מרגישים כאנדרדוג לא יבוא לידי ביטוי לאורך זמן. גם ברשת מצאו בשנה האחרונה עוגנים חדשים שיחזיקו שם כמה עונות, אם זה 'המירוץ למיליון' או 'שבוע סוף' או 'צחוק מעבודה'.

"ההצטרפות של שירה מרגלית מאוד תרמה ולאילן טוביהו יש רעיונות שיווקיים מאוד יצירתיים. נכון, הייתה תקופה שהאווירה שם הייתה קצת פחות טובה, כרגע יש שם אווירה מנצחת יותר, אנשים מוכנים להשקיע יותר. התוצאות לא מאחרות להגיע: רשת מכניסה באופן קבוע תכניות לעשירייה בחודשים האחרונים, יש להם את כל הסיבות לאופטימיות. אבי צבי מאוד הרשים אותי בפגישות שלנו, הוא איש מאוד נכון למערכת וההשתלבות שלו מאוד מהירה.

"אחת המוטיבציות הגדולות שלי בהתחברות עם רשת הייתה החזרה לעבודה עם אוהד אשכנזי, כי כשאוהד התחבר לרשת הרצון להצטרף אליו היה מאוד משמעותי, כי היו לנו כבר פרויקטים משותפים ואני חושב שהוא אחד העורכים הכי טובים בארץ. אנחנו משלימים אחד את השני ויש לנו חיבור מצוין".

טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

+
בשליחת תגובה אני מסכים/ה
    0
    walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully