מדור סוף

שבוע אחרי תמהיל קטסטרופלי שכלל עצי בונסאי וילדים שמנגנים מוזיקה קלאסית בכפר סבא, "מוסף הארץ" מביא השבוע כתבה שעשויה לשנות את חייכם. הזדמנות בלתי חוזרת לקבל באמת מניסיונם של אחרים. וגם, ללמוד איך כותבים כתבות מגזין מהממות בעוצמתן ובעומקן. מחקר אמריקאי מקיף שנמשך כבר יותר מ-70 שנה עוקב אחר גברים שלמדו בשנות ה-30' בהרווארד. הוא בודק מה עשה את חלקם מאושרים, מה גרם לאחרים להתאבד, ומה כדאי לעשות כדי לחיות טוב יחסית ולהזדקן בסבבה. סיכום בקצרה: יחסים טובים עם משפחה וחברים הם כיוון טוב. הכותב הסתגר חודש בארכיון המחקר, נבר בתיקים האישיים של 268 המשתתפים, וגם דיבר ארוכות עם החוקר הראשי שסיפר על פועלו ב-42 השנים האחרונות. "הארץ" נותנים את השער לכתבה המאוד ארוכה הזו, אבל מתביישים לציין בשער שהטקסט תורגם מהירחון האמריקאי "דה אטלנטיק".

בעקבות התגובות המצוינות הבטיחו ברחוב שוקן לאפשר את פתיחת הארכיונים שלהם, אז נוכל לשמוע מה הרגע המפחיד ביותר בקריירה של יואל מרקוס - הפצצות חיל האוויר האיטלקי בתל אביב במלחמת העולם השנייה, או עמוס שוקן סופר תגובות בבלוג של העיתונאי המפוטר שחר אילן בקפה דה מרקר.

ב"מוסף לשבת" של ידיעות כותבת סמדר שיר על חוויותיה לצד רעיית ראש הממשלה נתניהו בעת ביקורם בוושינגטון. שיר מפגינה עיתונאות ללא חת ומשלבת ציונים והערות קטנות א-לה נחום ברנע על שרה, שמפגינה חולשה גדולה ופחד מהמעמד שנכפה עליה מחדש. נתניהו רוצה להיות גלויה, לפתוח את הלב ולעורר אמפתיה. המאמץ שלה להיראות נינוחה ואינטליגנטית בעודה מרוחה בזפת הקדנציה הקודמת נוגע ללב. מה הסיכוי שתקבל באמת עוד צ'אנס.

בכתבה ניכר המאבק בין חמש האצבעות הנכלוליות של שיר לחמש האצבעות שמנסות לסמפט. הגועליות מנצחות. שיר בוחרת לדלג על בקשות של נתניהו להשמיט מילים לא מוצלחות שפלטה. נתניהו מדברת על הגרדרובה ומציינת שלבתי הספר החרדיים שבהם היא עובדת היא באה ב"סמרטוטים". היא מיד מבקשת לתקן ל"בגדים צנועים", אבל שיר לא מוותרת. יש מי שתפקידו ללכת ביער, ויש מי שחופר בורות עמוקים ומכסה בעלים. כשנתניהו מספרת על הלו"ז הצפוף של הביקור היא נתקלת שוב ביושרה המפותחת של שיר, סרבנית הניסוח מחדש והאוף דה רקורד. דברי נתניהו מהכתבה: "כשהסתיים הביקור המרגש במוזיאון השואה מיהרתי לבלייר האוס לפגישה עם ראשי הקהילות היהודיות שבאו עם נשותיהם, וכיוון שכמעט התעלפתי מרעב גנבתי עוגייה. לא, בעצם אל תכתבי 'גנבתי'. אפילו מילה כזו עלולה לסבך אותי. לקחתי עוגייה מהשולחן...".

מה בוער לסמדר שיר ולעורכי המוסף להזיק כך לשרה נתניהו? מה היה קורה אם שיר הייתה כותבת "הזהירות שנוקטת הגברת נתניהו מעוררת חמלה. כל מילה נמדדת. תכופות היא מבקשת לתקן ניסוח, לחדד התבטאות. היא מקרינה חוסר ביטחון וחשש כבד מהסתבכות". נזכרנו שבעצם שיר כותבת בעיתון ששייך לאח של אשת הצ'ילבה הגדולה של נתניהו, אבל זה בטח לא קשור לסירובה ללחוץ על כפתור ה-"OFF" במכשיר ההקלטה.

"7 ימים" חושף בשער יפה איך חברת חשמל נאבקת על תדמיתה. תמורת 5,775 שקלים נשכרים שירותי חברת "גוב קרטין" שאנשיה שותלים טוקבקים מחמיאים לחברת חשמל ומנאצים את המתנכלים. השורה המעניינת בכתבה הייתה פירוט תנאי החוזה: "...הזכויות המסחריות על ה'יצירות' שיפורסמו באינטרנט המוגדרות 'הקניין הרוחני של תוצרי השירות', יהיו 'בבעלות מלאה של חברת החשמל'". למה חברת חשמל רוצה את "הזכויות" על הרפש שמטיחים שכירי המקלדות בשליחותה? אולי כדי למכור את הקללות למי שמטפל במשבר בבנק הפועלים? אולי ליחצ"ן של מיידוף? בסוף כל פסקת חוזה מסריחה יושב עורך דין עם פיצוץ של שכר טירחה. נחמד לראות באיזו רצינות מנהל ארגון דורסני אחד ("ידיעות אחרונות") מאבק צודק בארגון דורסני אחר (חברת חשמל).

לא נעים לקרוא על החרדות של אסי כהן ב"סופשבוע". אם היה מספר כמו גבר על פחדים וטראומות שעליהם התגבר בכוחות עצומים, ניחא. אבל לראות באמצע השבוע את תומר לוי הערס המיליונר המצחיק ובסוף השבוע לקבל את אסי כהן הנקניק הלא-מדחיק זה בעסה. יחצנים ותסריטאים התאחדו: לא ייתכן שבמחלקה אחת בונים אימג' ובמחלקה השנייה מחרבים אותו. מקרה אסף הראל מוכיח שאם רוצים לתת עבודה משותפת, אפשר לשכנע את הטאלנט לעמוד מאחורי הדמות שהוא מגלם. או לכל הפחות לדאוג שלא יקפוץ מאחורי גבה בצעקות "סתם, סתם. אני לא כזה". מה ביקשנו? קצת מסתורין. לא רוצים לדעת הכל.

עוד קצת "קשת" – כתבה מעולה של הכתב החביב על טדי הפקות, רז שכניק, ב-7 לילות על צוות "כוכב נולד" באודישנים בארצות הברית. מהודק ומצחיק מאוד. אפילו רגע של כמעט אלימות היה שם, כששלומי אחד לא עובר את האודישנים, מאיים על הצוות ומקלל נמרצות את השופטים. "מה אתה נעלב", שואלת מרגול את אוחובסקי, "אז אמרו לך 'מתחנגל'. בהופעה שלי אני צועקת לקהל 'ערב טוב יא מתחנגלים'. הם דווקא מרוצים מזה". כשכותב מוכשר מקבל גישה מלאה להתרחשויות אמיתיות ולא נאלץ לשבת לראיון משמים בבית קפה, יש בשר. הסיכוי שאוחובסקי, מרגול, יואב צפיר, צביקה הדר וטמירה ירדני יגידו משהו מעניין ב"אחד על אחד" קלאסי קלוש ביותר, אבל כדמויות חיות בסרט מסע מחוף לחוף הם קאסט מצוין.

השבוע לפיד נפרד משני גברים מצוינים/ שהשאירו אחריהם עולם מלא אנשים קטנים וחומרנים

ישראל הפכה סקטוריאלית, לכל אחד אכפת רק מעצמו/ חוץ מיאיר שממש דואג לעמו

לא כל אחד צריך לעלות על ספינה כדי להקיא/ יש כאלה שמספיק להם לפתוח עיתון ביום שישי