תקוע בגרון

שני עיתונאים לשעבר מהניו יורק טיימס הודו לאחרונה כי היה ברשותם המידע הראשוני בפרשת ווטרגייט, שזיכתה את הוושינגטון פוסט ושני כתביו בוב וודוורד וקארל ברנסטין בפרס פוליצר ואף גרמה להתפטרות נשיא ארצות הברית דאז ריצ'רד ניקסון. לדבריהם, לעיתון היה מידע על הפרשה לפני הפרסום בוושינגטון פוסט.

רוברט סמית', כתב הניו יורק טיימס לשעבר סיפר לעיתון כי חודשיים לאחר הפריצה למטה המפלגה הדמוקרטית, חשף בפניו לואיס פטריק גריי, בכיר ב-FBI, פרטים מדהימים על האירוע. בין היתר, נחשפה מעורבותם של התובע הכללי באותה עת ג'ון מיטשל ושל הבית הלבן. סמית מיהר למשרדי הטיימס בוושינגטון כדי להעביר את הסיפור לעורך שהיה במקום, רוברט פלפס, שרשם את דבריו והקליט את שיחתם. לאחר מכן נאלץ הטיימס לוותר על הסיפור מאחר שסמית' התפטר ועזב את העיר למחרת לטובת לימודי משפטים בייל. סמית' שמר את הסיפור לעצמו כ-37 שנים והחליט לחשוף אותו לאחר שנודע לו שפלפס עתיד לפרסמו בביוגרפיה שלו.

פלפס, כיום בן 89, מתאר את הסיפור בספרו "אלוהים והעורך: החיפוש שלי אחר משמעות בניו יורק טיימס" שיצא לאור בארצות הברית לפני כחודש. בריאיון לעיתון הוא אומר כי אינו יודע מה קרה לרשימות של פלפס ולהקלטה. בשיחות עם עמיתים לשעבר הסתבר כי הם לא ידעו כלל על הסיפור, מה שהוביל אותו למסקנה כי אובדן הסיפור היה ככל הנראה אשמתו.

אם הדברים נכונים, הרי ששני סוכנים בכירים של ה-FBI הדליפו את הסיפור. וויליאם מארק פלט, משנה למנכ"ל ה-FBI בזמן התפוצצות הפרשה, הודה ב-2005 כי הוא "גרון עמוק" שהיה המקור של וודוורד וברנסטין. גריי הלך לעולמו באותה שנה. בנו אדוארד סיפר כי אביו חיבב את רוברט סמית' והתראיין לו מספר פעמים, אולם קשה לו להאמין שאביו שסלד מהדלפות חשף בפני סמית' את הסודות שהוא טוען שנחשפו. "ארוחת הצהריים ההיא הייתה יותר בין צעיר ו 'מנטור' מאשר בין סוכן ועיתונאי. אני בטוח שאבי הקפיד פחות עם סמית' רק בגלל שהוא חשב שאינו עיתונאי יותר. סמית' סיפר על הארוחה: "הוא אמר לי שהתובע הכללי מעורב בטיוח, שאלתי כמה גבוה זה מגיע, אם עד לנשיא. הוא ישב שם והסתכל עליי בלי לענות. התשובה הייתה במבט שלו".