מדור סוף

כמו אימא ל-12 במשפחה מעוטת יכולת, הגישו עורכי המוספים השבוע ארוחת ערב לא משביעה במיוחד. זה מה שיש בינתיים. קשה לבשל טעים ומזין כשהמוצרים הטובים אינם בהישג יד. כולם בשכונה יודעים שהייתה שחיטה איכותית במיוחד (כשרה? לא כשרה?) אבל הבשר עוד לא למכירה. האימא לא יכלה לחכות יותר. צאצאיה רעבים. השעה מאוחרת. בעיתונות זה נקרא דד ליין. "ילדים לשולחן", קראה והגישה. והם אכלו את מה שיש. כשיגדלו, ניחמה את עצמה, לא יזכרו לי את המלפפונים הרקובים. הם יזכרו רק את ארוחת המלכים שאגיש להם כשאפשר יהיה.

זה קשה ומוזר, חריג וכמעט בלתי נתפש – אבל הכתבה של בן כספית על יו"ר הכנסת לשעבר דליה איציק מעוררת אמון. איציק והוצאותיה כיושבת ראש הכנסת היו לאחרונה מושא לתחקיר נזפני, אך לא מפליל בחדשות ערוץ 2. היא יצאה רע משידור הדברים וכספית בא להושיע. הוא מצליח לעורר את האמפטיה לאיציק ולשכנע בגרסתה. בדרך הוא פומפוזי, מתלהם, מעצבן וכמו שיוצא לו לפעמים, הוא גם מטנף על קולגות – אבל מצליח לו.

לא ייאמנו מאמציה של איציק לשמור עצמה נקייה מרבב בעת הכהונה. בכתבה מצוטטת חלופת מכתבים שבהם היא מתחננת מהמדינה לשלם מכיסה הפרטי על הוצאות שהמדינה דווקא מתעקשת לממן בעצמה. אם לא מאמינים לאיציק, ומאמינים שזייפה הכול לקראת התחקירים שאולי יבואו, צריך להודות שמדובר בפוליטיקאית המתוחכמת ביותר שפעלה כאן (לא סביר). אם מאמינים לה, אז קשה שלא להתבייש קצת לנוכח ההשתלחות התקשורתית בה.

התיאור הפיוטי של האווירה בבית האבן של אילנה דיין במושב שורש ("נעים צנוע ובהיר"), לא משפר את הראיון שקיימה איתה גילי איזיקוביץ ב"גלריה", לכבוד סיום העונה ה-15 של "עובדה" שהסתיימה באחרונה. לרוב תיאורים כאלה מסתירים משהו. בדרך כלל המשהו הזה הוא כלום: "לא היה לי כלום מעניין להגיד, אז תיארתי בפתיח את הבית/המשרד/הסטודיו/החממה". לשם השוואה לא פופולרית למוסף מתחרה לא מוערך במיוחד בברנז'ה: ב-7 ימים מגיש יניב חלילי ראיון עם ג'יי לנו לכבוד הורדת תוכניתו אחרי 17 שנה. השקיע חלילי בפתיח ובכמה תובנות לא רעות וחסך מקוראיו תיאורים סתמיים.

אילנה דיין חכמה, שקולה ומנוסה כל כך שכדי לחזור עם ראיון וכתבה סבירים כדאי ששליח "הארץ" להרי ירושלים יהיה פיגורה עיתונאית שמתקרבת לרמתה. יש כאלה ב"הארץ". בינתיים קיבלנו מדיין תיאור של מברשת השיער שממנה היא לא נפרדת כבר 15 שנה, "היא נשארת עכשיו בתיק כי באמת שהיא איבדה את יכולת הביצוע שלה. נשארו בה 3 שיניים....". ניכר שדיין משועממת וכך גם אנחנו. כבר קראנו את הראיון הזה איפשהו כמה וכמה פעמים.

למה עורך "עובדה" רונן זרצקי התפטר בטרם הסתיימה העונה הראשונה שלו בתפקיד, לא נדע. לפחות לא מ"גלריה". נכון שאת רוב הקוראים לא מעסיקים החיכוכים במערכת, אבל ההתעסקות הנרחבת של מוסף התרבות בתקשורת מאז מינויה של ליסה פרץ הרי מיועד לברנז'ה מצומצמת, שמתעניינת בנושא עד מאוד. אם דיין לא נשאלה על כך זה מביך, אם נשאלה ולא הסכימה לענות כדאי שנדע מזה, אם יש כאן תנאים מוקדמים אז נבקש להירמז. אם נרמזנו ולא הבנו, אז פאדיחות.

רונה קופרבוים מספרת ב-7 לילות על החודשיים שעשה בארץ ליאונרד כהן בתקופת מלחמת יום הכיפורים. עם חנה רובינא, מתי כספי, פופיק ארנון אושיק לוי ואחרים הופיע כהן מול חיילים בכל החזיתות. הכתבה רצופה פרטים מעניינים וחדשים על תקופה מאוד סוערת בחייו של האיש, שאמור להגיע בספטמבר להופיע בישראל. גם אם היוזמה לכתבה והגישה לחומרים היא של מפיקי המופע, הרי זה אחלה לגמרי. לא עוד כתבת יח"צ משמימה, אלא סיפור של ממש שמזמן לא סופר.

@neriyaKatan חברת הכנסת אנסטסיה מיכאלי שמתראיינת ב"מוסף הארץ" היא בייב רצינית ביותר וולדנית מהרמה הראשונה. נראה שחוץ מזה היא קלולס לגמרי. אחלה כותרת לשער – "אמא'לה".

@neriyaKatan לנירה רוסו נמאס לעשות הצגות ולמכור לקוראי "7 ימים" שהכל סבבה לגמרי. תחת הכותרת "גילוי נאות" היא מספרת בגילוי לב על סינדרום נוירולוגי שבו לקתה. מלא מלא פרטים קטנים וכתיבה מתחכמת מדי חייבו קריאה שנייה כדי להבין באמת מי נגד מי. שתהיה בריאה.

@neriyaKatan עשורים כתב אדם ברוך על זיכרון, סוכניו, תפוגתו ואכזריותו. שנה למותו, ובמוספים בשבועות האחרונים אזכורים עלובים ממש. יכול להיות שזה בגלל ש"סוכן הזיכרון" המרכזי שלו הוא רון מיברג?

גם לפיד מחוק הנכבה נבהל/ חוק שאינו דמוקרטי בכלל

וכדי שתבינו למה הוא חותר/ הוא פונה למכנה המשותף הנמוך ביותר

מפגיני בילעין ואחמד טיבי, כמו כהנא שלא נדע/ כולם מרתיחים ומעצבנים באותה מידה