מדור סוף

בשלוש כתבות מרכזיות השבוע בוחרים או נאלצים המרואיינים לא לדבר על עצמם אלא על מישהו אחר. נריה קטן נדרש לתופעה החריגה

נריה קטן
21/06/2009

חינניים כמו בולדוג

מזל טוב לגיא מרוז ולאורלי וילנאי שהתחתנו לאחרונה והעלו את ירושלים על ראש שמחתם. הם גם מעלים תכנית נשכנית בערוץ 10. את כל הסיבות הטובות לחגיגה אישית ומקצועית הם מבזבזים בהעלאתה על המוקד של מבקרת הטלוויזיה של "ידיעות אחרונות" גפי אמיר שכתבה עליהם דברים רעים. כאילו ההשתלחויות של מרוז באמיר ברשת המקומונים של מעריב לא הספיקו, ב"תרבות מעריב" נותנים לזוג במה נוחה לכניסה חזיתית ומפנקים בכותרות משנה ולידים מה זה חזקים ודרמטיים.

בתיאוריה היה אמור להיות להם סבבה. אהבה, עבודה בכמה כלי תקשורת במקביל וגם הצלחות לא מבוטלות. אז במקום להתפנק שלובי ידיים על זר דפנה שנגדע בלי פגיעה בניצולי שואה, הם מתבכיינים על כל מיני דברים ש"אמרו עליהם". לא הרביצו, לא עיקלו, רק לכלכו. ומה אנו למדים מהמפגש עמם? הם חלשים, רדופים ולא מסוגלים להיחלץ לשנייה חגיגית אחת מצמיגיות חייהם. הכל במעגלי תגובה-גוררת ביקורת-גוררת צ'ילבאות-גוררת ברוגז-גוררת כתבות משעממות.

גיא ואורלי החמיצו עוד הזדמנות לחייך למצלמה. האיסורים שהטילו על הכתב בנוגע לכתיבה על "חייהם האישיים" והאובססיה למבקרת דוחים לפעם הבאה את הסיכוי הקלוש שיצליחו להיראות, וחשוב מכך להיות, קצת יותר נעימים ורגועים. להראות צד אחר שאולי יש להם. בעצם, כנראה שאין להם.

עוד בוואלה!

אפילו הפסקה ליום אחד מסוכנת: כיצד נראים חייה של מושתלת כליה?

בשיתוף האגודה לזכויות החולה

שרי נותנת בראש

עוד אחת שמעדיפה לדבר על מישהי אחרת היא אשת העסקים והפילנתרופית שרי אריסון. גיבורת השער של "7 ימים" היא הגברת העשירה שאחת לתקופה מגלה את עצמה מחדש. הדוברת בכתבה רק מכירה אותה היטב, אבל זאת לא שרי האמיתית. כי שרי הרי לא ממש כאן - היא בדרך מ"מקום" אחד ל"מקום" אחר טוב ו"אמיתי" ממנו בהרבה. המדווחת מדברת בגלוי על חייה של אחת הנשים העשירות והחזקות בעולם. היא מספרת על ההתקדמות, התפניות והחידושים. הכל ב"שינוי" וב"תהליך" וב"גילוי עצמי" מתמיד. אם שרי האמתית הייתה נעצרת לרגע מכל התהליכים שכל הזמן עוברים עליה אולי אפשר היה לתפוס עמה שיחה אחת עמוקה מלב אל לב. מה שקוראים "כאן ועכשיו". כי נראה שבא לה לדבר. אבל היא בתנועה. היא רק סיימה להשיק את "שרי 2002” והיא כבר עובדת על "שרי 2012".
 
בסיבובים הקודמים היא חשבה שרוחני זה הכי הכי ושהשלום מתחיל בתוכה. עכשיו היא מתאמצת למכור שרוחני זה רק הבסיס וכדי להיות משהו-משהו צריך מדי פעם להרים את הראש ולנגוח במישהו. היא לא רק רוחנית אלא אשה שזקפה צוואר והפכה מקורבן לנחושה ואסרטיבית. החיכוכים עם בנק ישראל סביב דרישת הנגיד להדיח את יו"ר הבנק שלה ותגובתה הנחרצת תואמים את מה שכתבה בספר על "שרי החדשה". יכול להיות שהכל חלק מהקמפיין לקראת צאת הספר? אולי חלק מקמפיין הפרידה מעופר גלזר? או שמא חלק מהקמפיין לחקירת סטנלי פישר בידי מבקר המדינה? לכו תדעו מאיזה "מקום" פועלת שרי אריסון. נראה לי שגם היא לא ממש סגורה על זה.

אחי טוב שיש

מיקי גולדנברג רגיל לקונפליקט שבו הוא שרוי כעת. אחיו הגדול, שנראה קטן ממנו, האפיל, מאפיל ויאפיל עליו. והוא, למרות דברים קשים שחווה במחיצת דודו, ימשיך לאהוב אותו, לדאוג לו ולרצות שיהיה לו טוב. מצד אחד הוא מספר ב"סופשבוע" שלחש על אוזנו של דודו באחת מפגישות המסדרון בדרך לבית המשפט, שכמה שנים בכלא יועילו לו. מצד שני נראה שהוא בקמפיין אבוד שבסופו אמור דודו לצאת לא שפוי ולהישלח הביתה ולא לכלא.

יהיו סיבותיו אשר יהיו – ניכר שגולדנברג הוא אדם מיוחד. הלוואי על כולם אח כמותו: תמים, רגיש וטוב לב. בפתיחות שנראית מוחלטת וחסרת מעצורים הוא מתאר איך זה לחיות עם האיש ההוא כל כך הרבה שנים. הוא מתאר לפרטים שיחות ורגעים קשים ומשרטט פרופיל מרתק של האח היפה והדפוק שלו. יהיו כאלה שמסיבות ערכיות לא יאהבו את הדברים כי הרי דודו כבר הודה ולמה לטעת הרהורי שווא בראשי השופטים. מי שניתק עצמו לרגע מהשאלה "כמה דודו יישב והאם נולדה בציון מפלצת גדולה ממנו" , קיבל כתבה עיתונאית עצובה ומרתקת.

ציוץ קטן (בקצת יותר מ-140 תווים)

@@ לא ברור מה ביקש ירון פריד לומר בטור הזוי במיוחד ב"הארץ השבוע". תחת הכותרת "מחברת, דף, בריסטול, פיילין" הוא גיבב רצף לא ברור של שמות, אירועים והרהורים. לרגע אפשר לחשוב שעשה לעורכיו את מבחן "בגדי המלך החדשים". אולי התערב עם עצמו מי מהעורכים יתקשר ויגיד שהוא לא מבין דבר מהדיסוציאטיוויות הזו. ומשבושש הטלפון להגיע הניח פריד שחברי המערכת עלו על התרגיל, חייכו לעצמם וגנזו את הטור.
 
@@ מי שיזדקק לכמה מילים כתובות היטב על משהו שקשה לכתוב עליו כי הוא נוגע למשל להפרשות אדם או לניתוחי טחורים - שיתקשר לאודטה. הישירות שבה היא מתארת מה התחתונים החדשים של פריגו יעשו לאשכים של מי שילבש אותם מרשימה ומשכנעת ביותר. גם כאן ציפתה אודטה לטלפון מהעורך שיגיד "תכתבי חופשי על תחתונים, אבל את המשפט 'שק האשכים מופרד ככה מעור הירכיים, הבריזה יכולה לטייל שם ואין יותר הזעות לא נעימות...' אני מעיף. זה כבר טו מאץ'".

@@למה דחוף לשי גולדשטיין להצטלם עם סיגריה ביד בכתבת השער על החלמתו מסרטן ב"גלריה"? האם זה ביטוי לכך שהוא עדיין ילד רע ואין כמו סיגריה לסמל את זה? אולי זו הוכחה לכך שגם לחייו שלו הוא מתייחס באופן פטאליסטי, כמו למצב במזרח תיכון או לעתיד הכוכב?
 
@@ עמנואל רוזן עשה סרט מסקרן על קרן נתנזון שכדי לחמוק מהסיכוי הגדול לחלות בסרטן עברה ניתוח לכריתת שדיה. שלא כמקובל במקרים כאלה, הניח רוזן הכוכב לגיבורת הסרט להיות בקדמת הבמה (שלא לומר בפרונט). בדרך כלל, כשהבמאים הם כוכבי תקשורת בעצמם, את גיבורי הסרטים איש לא יזכור. רוזן מוזכר פעמים בודדות, לא זוכה לתמונה ומקבל את הכבוד של יוצר שנותן לתמונות ולגיבורים לדבר.
 
@@ עופר שלח מוכיח ב"תרבות מעריב" שהוא מבין גם בתיאטרון. כנראה שלא מספיק לו פוליטיקה, ספורט, צבא, אמריקה וקולנוע.
 
@@ ארז טל מרמה את עצמו ואולי גם בלי להתכוון את קוראי “7 לילות” שהיו שרויים בקומה: "בהתחלה לא רציתי להגיש את 'האח הגדול'. זה פורמט רב עוצמה, ויש מקומות בעולם שבהם די קשה לי לראות לאן זה הגיע. אני לא חייב את ה-30 אחוז בכל מחיר. אין לי בעיה היום לקחת שני צעדים אחורה לשורה השנייה – מה שאולי היה לי בעייתי".

שיר ליאיר

גדעון סער בקושי התחיל את הקדנציה/ אבל יאיר שלנו כבר מכין אותו לפנסיה

לבית ספר בבת ים הוא נותן ציון לשבח/ גם אבא טומי בעסק, אם הייתם במתח

הגזענות נגד התלמידים האתיופים לא נותנת לו מנוח/ או שזה הקמפיין למשרד החינוך שממשיך בכל הכוח

טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

+
בשליחת תגובה אני מסכים/ה
    walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully