מדור סוף

בן כספית היה לאחרונה בסיור בגבול לבנון, שתה פטל מקנקן חלבי בצבע תכלת, קיבל תדרוך על "חיזבאללה שלוש שנים אחרי המלחמה" מפי מפקד אוגדה 91 תת-אלוף עימאד פארס ויצא חזרה לכיוון המרכז. בצומת גולני הוא שכח את עצמו לרבע שעה באוטו כשיצא לקנות דיאט קולה לימון. את תוצאות החשיפה הארוכה מדי לחום הקיץ במאזדה אטומה, ניתן לקרוא בטורו ב"מוספשבת" של מעריב.

ברוב הטקסט מסביר כספית איך למרות הכשלים והטראומה, מלחמת לבנון השנייה עיצבה מחדש את פני המזרח התיכון, איך הערבים בשוק טוטאלי ואיך נסראללה משקשק מאיתנו. "מצבנו טוב היום לאין ערוך ממצבנו לפני המלחמה", הוא קובע.

בפסקאות האחרונות ההתלהבות מתפוגגת והמצב בצפון הופך ל"נוח בהרבה אך מסוכן". בסוף משתלטת ישות אחרת שכותבת: "יש לו (לחיזבאללה) היום 8,000 לוחמים מאומנים, הרבה יותר ממה שהיו לו ב-2006 (...) יכולותיו המבצעיות שופרו בהרבה. הוא בונה עצמו ליכולת ירי של אלף רקטות ביום על ישראל, במשך 60 ימים רצופים. הוא בדרך ליכולת הזו. במילים אחרות: במקום לחטוף 4,000 רקטות ב-33 ימים (מלחמת לבנון השנייה), נחטוף 60 אלף רקטות בחודשיים".

הבמאי דורון צברי כמעט מצליח לשכנע בכתבה של יגאל סרנה ב-7 לילות, שהסדרה "מחוברות" שיצר איננה "ריאליטי". מכיוון שקשה להסביר בכתבה עיתונאית מה ההבדל בין "ריאליטי" נחות שעושים תאבי בצע, ליצירות טלוויזיוניות מרגשות, לא ממש מדברים בכתבה על הסדרה עצמה. כי הרי מה עלולים להבין הצופים הפוטנציאליים אם יקראו שמדובר בחמש נשים שחושפות את חייהן, כולל מריבות עם הבעל וסצינות בתחתונים? על מה כן מדברים בכתבה? על דודו טופז, אבי ניר, ועל החובות שצברי גורר בשל פרויקטים איכותיים כמו סרט על רשות השידור.

את האליבי שהסדרה החדשה איננה "ריאליטי", שואב צברי מניסיונו האישי כמי שביים סדרת "ריאליטי". אז, זה היה "ריאליטי" אורגינל. עכשיו זה לא. האם ייתכן שההבדל בין אז לעכשיו זה כסף? הבוחטה הנוקשה תמורת ה"ריאליטי" מול הסטיפה הרכה תמורת "הדבר האחר"?

סרנה צופה בהתרגשות בפרקים וכותב שמדובר ב"דברי אנשים חיים". הוא מתרשם שהפרויקט כולו "היה עשוי בשר ודם. הוא נגע לליבי. לא ביזה, לא ביבלל, אלא עורר אמפטיה, העשיר". מסתבר אם כך שכמו שיש המבורגרים שאינם ג'אנק פוד, כך גם יש סדרות מציאות שאינן זבל. מתי ישתחרר צברי ויאמר בלי להתבייש: "אני יוצר של סדרות ריאליטי איכותיות".

גם הטור של דנה ספקטור ב-7 ימים מוקדש ל"מחוברות". ספקטור היא אחת מהן. להבדיל מצברי שקצת מתבייש ספקטור לא מתנצלת ולא מחרטטת: "אז הנה, הודיתי שאני משתתפת בסדרה כי יש בי איזה דחף שיסתכלו עליי..." . באמת? היה קשה לבין את זה קודם.

הסיפור של שמואל לוי ב"מוסף הארץ" כל כך חזק שגם טקסט חלש וטכני לא יכול לחרב לגמרי. שמואל לוי ניצל בקיץ שעבר את חמש עשרה הדקות שלו. פעמיים בהפרש של חודש. בפעם הראשונה הוא הלך למשטרה ולתקשורת כפעיל של מפלגת העבודה, טען שחייבים לו כסף ואיים לסבך את ראשי המפלגה בסיפורי שחיתות. בפעם השנייה הוא הלך בשכונת התקווה, פגש את אברהם רנה והרג אותו במכות. להגנתו טען שרנה תקף אותו מינית כשהיה ילד.

לא כל כתב הוא גם כותב. האמת שרוב הכתבים, ובוודאי תחקירנים, אינם "כותבים". הכתבה נראית כמו מוצר שיצא ממכונת עריכה אוטומטית חסרת רגש.

"העיר" חוגג 1,500 גיליונות ומפרסם כתבות ומדורים שנשלפו מהארכיון פלוס סיפורים מעניינים על מאחורי הקלעים של המערכת במשך השנים. הקריאה במהדורה המיוחדת מעוררת התרגשות, מעלה זיכרונות נעימים ומחזקת חשש שיש דברים שדבר לא ישווה אליהם: ארי פולמן כותב על אתגר קרת, עלי מוהר חוגג 20 שנה ל"מציצים", גל אוחובסקי נוסע לברמינגהם לפגוש את ליאונרד כהן. מפתה להשוות את העבר המפואר להווה. למה קשה כל כך להתענג על מה שהיה פעם בלי להגיד שהיום זה פחות טוב. אולי זו מהות השיטה המקומונית ש"העיר" הוא מכוננה ורובנו חסידיה השוטים. שיטה שעוסקת בלי קץ במה "אין" ובמה "אאוט". מעלה ומורידה. מקרבת ומרחיקה. מתלקקת ומקיאה.

@@@הכתבים שכאילו יודעים מה קורה ב"מוסד" אוהבים לתת כינויים לבכירים שם. אחד המועמדים לרשת את הראש הנוכחי מאיר דגן, הוא י' המכונה "הדוגמן". החבר'ה שעוד יותר מבינים מבקשים להמתין שגם י' ייחשף ואז יראו כולם שלא דוגמן ולא בטיח.

@@@עוד אין קרדיט לעורך 7 ימים. בינתיים, על-פי "מוספשבת", חוטף ראש מערך ההסברה במשרד ראש הממשלה ניר חפץ צעקות מהיועץ לביטחון לאומי עוזי ארד.

@@@יוסי שריד לא היה צריך להגיד "חטאתי פשעתי" כדי להנמיך קצת את להבות מדורת פרס ספיר. הוא קיבל בעמוד הראשון של "הארץ" במה פנטסטית לתקן קצת את רשמיי הפרשה ולצאת חבול אך עומד. שריד העקשן והיהיר נשאר עקשן ויהיר וכל מילה מלבה עוד קצת את האש.

אין לכם מה לחשוש ממתנחלים/ שעל צה"ל והמדינה הם הכי חולים,

ערביי ישראל לא ישליכו אותנו מהחוף/ אלה החרדים שעושים ילדים בלי סוף

הכל זה שטויות של ימין ושל שמאל והכי נעים במרכז/ ואולי אם קדימה ממש ילחצו, אשקול להחליף את מופז