מאה ימים ועוד שבעה

השבוע ציינו כלי התקשורת את תום מאה הימים הראשונים לכהונתו השנייה של בנימין נתניהו כראש ממשלה. במהלך מאה הימים הספיק נתניהו להטיל מע"מ על הפירות והירקות ולהסיר אותו, להעביר תקציב לשנה וחצי, להאזין לנשיא אובמה מפייס עם העולם הערבי ולשאת את נאום התגובה באוניברסיטת בר אילן ולהתקוטט עם הממשל האמריקאי סביב ההתנחלויות. לכאורה, הספק מרשים (גם אם התוצאות שנויות במחלוקת), שאמור לגרום לכל כתב מדיני תאב אקשן להיות מרוצה ושמח בחלקו, במיוחד לאור התחמושת הרבה שמספק להם נתניהו חסר ההחלטיות ומרובה היועצים.

בפועל, הכתבים המדיניים מיואשים. לדבריהם, בלשכת ראש הממשלה שוררת מהומה, המידע שזולג ממנה אינו חשוב וממילא אינו מהימן וגם מינויו של עורך "7 ימים" ניר חפץ ליועץ התקשורת שלו וראש מטה ההסברה במשרדו, תפקיד אליו נכנס ללא יום אחד של צינון, לא הצליח לשנות דבר. ההגדרות של בכירי הכתבים והפרשנים המדיניים עימם דיברנו להתנהלות התקשורתית של לשכת נתניהו נעות בין "זוועה" ל"חמור". יש ביניהם תמימות דעים כי לשכת נתניהו לא מסודרת, חלוקת הסמכויות אינה ברורה, אנשים שאמורים להיות בלב העניינים ממודרים מישיבות ובעיקר - האינפורמציה דולפת לתקשורת בצורה לא מבוקרת. כל הכתבים הסכימו שעוד מוקדם לקבוע אם מינויו של חפץ היה הצלחה או כישלון, אך לפני שישלים את מאה ימי החסד שלו יהיה עליו להציג, כדבריהם, שיפור רציני.

"ההתנהלות התקשורתית היא שלומיאלית כמו כל עבודת הלשכה", אומר רביב דרוקר, הכתב היחיד שהסכים להתראיין בשמו. "הדבר הכי חשוב בתקשורת זה לתת לעיתונאים שעובדים מולך תחושה של שוויוניות ולמנוע הפתעות. אצל שרון זה עבד מעולה, לרוב העיתונאים היה מעמד זהה ואם משהו עמד לקרות הייתה התרעה. עבודת התקשורת של הלשכה הזאת בעייתית. יוסי לוי, יועץ התקשורת שהיה לפני ניר חפץ הורחק מעמדת קבלת ההחלטות והסיקור בצורה כזו פחות מדויק ויותר בעייתי".

את התסבוכת בדברור הלשכה תולה פרשן ותיק באחד העיתונים במספר האנשים הגדול שפועל בה. "בלגן זו המילה הנכונה. זה מפתיע, כי נתניהו מאוד מודע לתקשורת. יכול להיות שניר יעשה פה סדר אבל עוד מוקדם לדעת. בעבר היו אסי שריב אצל שרון, ינקי גלנטי אצל אולמרט, היה יועץ תקשורת לענייני חוץ כמו מרק רגב וזה מה שהיה. היום יש את יוסי לוי, שלא לגמרי ברור מה בדיוק הוא עושה, רון דרמר שהוא היועץ הכלכלי והאסטרטגי, ירדן ותיקאי שהוא משהו בהסברה. הם חשבו שדוברות והסברה, זה חשוב אבל לא ברור מי עושה מה ואיך החלוקה. אני רואה בעיה בניהול של העסק".

אותו פרשן סיפר כי ריבוי העובדים לא מקל על זליגת המידע, אלא דווקא מקשה, משום שהמידע שזולג אינו מהותי או בעל חשיבות ומעל הכל, הוא פחות אמין. "אותי מעניין מה חושב ועושה ראש הממשלה ולא מה חושב ועושה אחד מעוזריו, עכשיו יש רק יותר אינפורמציה על המריבות בין העוזרים". אחת הדוגמאות להתנהלות תקשורתית כושלת הייתה בנסיעתו של נתניהו לארצות הברית, במהלכה תדרך את הכתבים היועץ האסטרטגי רון דרמר. הפרשן סיפר כי הדברים שנאמרו, על אף שהיו לכאורה דבריו של נתניהו, לא לראש הממשלה ולאחר מכן אף טען שהדברים לא נאמרו על ידו.

"המצב כרגע הוא החמור ביותר שלשכת ראש הממשלה ידעה בשנים האחרונות", אומר כתב בכיר באחד מערוצי הטלוויזיה. "ניר חפץ הודיע שהוא לא מתדרך כתבים מדיניים. הוא סיפר לאנשים שלא מכניסים אותו לישיבות שישיה, לישיבות ביטחוניות, הוא לא מקבל אינפורמציה ולכן לא יכול לתדרך". לדברי הכתב, גם יועץ התקשורת הקודם יוסי לוי לא שחה בכל החומר אך לפחות התאמץ. מאז עזב את תפקידו, המצב הידרדר: "יועץ התקשורת של ראש הממשלה הוא אחד האנשים שנשענים עליו בשביל מידע מהימן. האנשים בלשכה חייבים להבין שכשאין יועץ תקשורת המידע שיוצא לא מבוקר. מספרים שעוזי ארד וניר לא מסתדרים, השאלה כמה ניר נלחם על זה. קולגות שלי טוענים שהם לא ישרדו יחד יותר מחודש-חודשיים נוספים".

הכתבים המדיניים מסכימים שהבעיה מתחילה בקודקוד ובעיקר בחוסר הביטחון של נתניהו במקורבים אליו מחד ובעיתונות מאידך. כתב מדיני ותיק קבע: "ההתנהלות התקשורתית של נתניהו היסטרית", ורביב דרוקר מוסיף: "מה שגורם לזה מתחיל בנתניהו האיש, שמרגיש כל הזמן שכל העולם נגדו. זה ממשיך באנשים שסביבו ובאיך שהוא עובד איתם, כל הזמן מרחיק ומקרב. יום אחד היועץ צמוד אליו לכל מקום שהוא הולך ולמחרת מוגלה לקצה המסדרון. זה תמיד היה ככה, אף אחד מהיועצים שלו אי פעם לא הסתדר איתו". כתב פוליטי אחר מסכים: "האשמה לדעתי מצויה בנתניהו שהוא היסטרי תקשורתית ואנשים לא תמיד חזקים מספיק כדי לעמוד מולו"

בסופו של דבר הצלחנו למצוא גם כתב פוליטי אחד שדווקא רואה התחלה של שיפור מאז כניסתו של חפץ לתפקיד, על אף שעבר מאז חודש בלבד. לדבריו, עד כניסתו של חפץ לתפקיד, הבעיה הכי גדולה שלשכת נתניהו נאלצה להתמודד איתה הייתה כיצד ליחצ"ן את הישגיה. לדבריו, נאום בר אילן שהיה טקס החניכה של חפץ, היווה את נקודת המפנה: "בלי בניה תקשורתית נכונה, אותו נאום לא היה מתקבל כפי שהתקבל". למרות ההצלחה בבר אילן, הכתב לא שומר על אופטימיות: "ניר כרגע נמצא בתור הזהב שלו, כי נתניהו תמיד אוהב אנשים לפני שהם מתחילים לעבוד אצלו. כרגע הוא בסדר חוץ מאשר עם עוזי ארד שבעצמו מסוכסך עם כולם, אבל על פי ניסיון העבר זה ישתנה. לשכת ראש הממשלה זה מקום שתמיד יש בו הדלפות לא מבוקרות, אבל עוד מוקדם לשפוט את ניר".

ביום רביעי השבוע הגיעה לשיאה הביקורת על ההתנהלות התקשורתית של לשכת נתניהו, לאחר התדריך הבהול עם יועצי ראש הממשלה אליו זומנו הכתבים המדיניים, במה שנראה כמו תגובה היסטרית לקמפיין של סיעת קדימה, "100 ימים, 0 השגים". רביב דרוקר חושב שמדובר בתגובה מוגזמת: "ברגע שהם ענו לתדריך של קדימה הם הפכו את זה מידיעת 50 מילה לידיעה של שני עמודים בעיתון. הבהילות הייתה מוגזמת. לנו אכפת מהדברים האלה כי אנחנו חושבים שהאנשים במשרד ראש הממשלה הם אנשים מחושבים, מתוכננים ושקולים ולא פגיעים, שלא כל סטיקר יכניס אותם לפאניקה. ראש ממשלה טוב צריך להיות כזה שכלפי חוץ הוא ממלכתי וחזק, בגישה של 'שום דבר לא נוגע בי'.

"הביקורות על לשכת נתניהו מתייחסות כרגע רק לפן שלה כגוף מגיב לפניות כתבים ולא כגוף יוזם", מסכם דרוקר. "כל הנושא של קביעת סדר יום, מסר, אסטרטגיה - לקומה הזאת הם אפילו לא הגיעו. נקודת האור היחידה היא שביבי שותק ולא מתראיין. עד יום חמישי בבוקר, כשניר התווכח עם אילנה דיין בגלי צה"ל, ביבי ואנשיו לא הסתבכו עם התקשורת. אם אתה מסתכסך עם התקשורת, אתה פגיע".

מתשכת ראש הממשלה נמסר בתגובה לטענות שהועלו בכתה: "לשכת ראש הממשלה פועלת ימים ולילות במשותף למען טובת המדינה והצלחתו של ראש הממשלה, וכולנו מאוחדים סביב האמונה שראש הממשלה ינהיג את מדינת ישראל בתחום הכלכלה, החברה והביטחו"ן.