מדור סוף

אולי הייתה זו בת קול שריחפה בין עורכים וכתבים בכירים, או שמא בליץ דוברותי עשוי היטב מכיוון לשכת ראש הממשלה. כך או כך, ב"הארץ" לא מסתירים את אי שביעות הרצון מאובמה. עד אחרי הרגע האחרון לא החליטו שם אם להשיק קמפיין נגטיבי של ממש לכבוד חצי השנה הראשונה בבית הלבן, או רק לארוז בחופזה הרהורים עיתונאיים.

בחוד הכוח (אך מירכתי החלק החדשותי) מסתער הפובליציסט יואל מרקוס. הוא לגמרי בקמפיין, והכותרת היא "אובמה, לך לתנ"ך". מרקוס מתקומם על כך שמבחינת הנשיא האמריקאי הצידוק להקמת ישראל הוא השואה. הוא מפציר בו לקרוא במקורות, להפנים סוף סוף עד כמה עמוקה זכותנו ולבוא לביקור בישראל. לפי מרקוס, דרכו של הנשיא החדש לשינוי סדרי עולם נאיבית ומקוממת.

גם אלוף בן, עמוס הראל וצבי בראל שנדרשו לעניין ב"הארץ השבוע" לא ממש נלהבים. כהרגלם הם טורחים לנמק ולהתנסח בזהירות. לא נוח לבקר מישהו שעל ההתחלה פתח בהתכסחות עם נתניהו הבלתי אהוד. אבל בן והראל עושים זאת היטב תוך ציטוט בדיחות אודות אובמה שמקורן ב"לשכת ראש הממשלה" וב"קריית הממשלה בירושלים". בן, נדרש לנשיא גם במרקר וויק, שם הוא מנסה לברר "האם מהפכת אובמה היא בלוף". הראל מתחיל עם קריקטורה שעוררה צחוקים בקריית הממשלה ובה מסרב אובמה להתעורר לשמע דיווחים דחופים על איומי צפון קוריאה לפתוח במלחמה, המשך רצח העם בדרפור, התגברות הטרור האסלאמי ואיראן שמשתוללת. רק דיווח אחד מקפיץ אותו מהמיטה: יהודים בונים בתים בגדה המערבית.

התוצאה קטנה מסך חלקיה. זה נראה כמו עוד גיליון של "הארץ השבוע" למרות הכוונה "לעשות פרויקט". מה שבטוח, בלשכת ראש הממשלה יהיו מאוד מרוצים מהתוצאה.

רונן ברגמן מפרסם ב"7 ימים" תגלית מדעית חשובה. "מדענים יהודים-אמריקאים הפועלים במימון הפנטגון ומשקיעים ישראלים מכריזים: פיתחנו זריקה נגד קרינה מפצצה גרעינית. במערכת הביטחון מקבלים דיווח שוטף על התגלית שעשויה לשנת את המאזן מול אירן". כך נכתב בעמוד השער של המוסף. מוזר שלמרות חשיבות העניין לחיינו ולמותנו (בחזקת news you can use) בידיעות לא עושים מהמידע כותרת ראשית ומסתפקים בהפניה לא בולטת במיוחד.

זו כנראה תגלית שעשויה לשנות את המאזן אך לא מצליחה לנצח את הילד החרדי המורעב על שער העיתון. למה החליטו עורכי ידיעות לא להבליט עוד את התגלית ולהפוך את העניין מסיפור מגזיני לסיפור חדשותי חשוב? לא ברור.

הכתבה מפרטת איך תסייע התרופה, מהם מגבלותיה ויתרונותיה. ובכל זאת נדמה שמהקוראים נמנעים כמה קודי גישה בדרך לפיצוח יחסי הגומלין במיש-מש הזה: "הפנטגון", "מדענים יהודים אמריקאיים", "משקיעים ישראלים", "במערכת הביטחון מקבלים עדכונים".

על עברו של המדען הראשי של הפרויקט אנחנו יודעים מעט מאוד וזאת למרות שברגמן שוחח עמו ותמונתו מתפרסמת. עבור הקוראים הוא רק יהודי שעבר מרוסיה לארצות הברית. מעט בשביל מישהו שעשוי למנוע מלחמת עולם שלישית ו"לשנות את פני המאה ה-21. גם עמדת ישראל הרשמית לא נשמעת בכתבה למרות "הדיווח השוטף". או שמא כל הכתבה היא עמדתה של מערכת הביטחון הישראלית?

אחרי שקוראים את הטור המצמרר שכתב אביגדור פלדמן בגנותם של נשיא בית המשפט העליון לשעבר אהרון ברק, ספר השיחות והסרט אודותיו, מתנפלת מחשבה מטרידה: מין פחד שאולי פלדמן לא היה כותב את דעתו, או ש"מוספשבת" של מעריב לא היו מפרסמים או שמשהו סתמי אחר היה מונע מהמחשבות הללו לראות אור. הרי המרחק בין פרסום לאי פרסום יכול להיות שתי מודעות של מפעל הפיס או חופשת קיץ בכרתים. התובנות של עורך הדין הכי חכם והכי מאנפף שגר כאן, אינן ממוצרי היסוד של סלסלת העיתונים הישראלית.

את ברק מכנה פלדמן "מותג", את סגנונו של הספר שחיברו זאב סגל ואריאל בנדור משווה פלדמן לשני מדובבים ועצור בתחנת המשטרה בצומת מסובים. פלדמן מפנה את הקוראים לעובדה לא נעימה: "אין בספר אזכור אפילו של נאשם אחד, עותר אחד, תובע אחד, נתבע אחד, הכול מתנהל בחלל ריק ממתדיינים. גם בסרט אנו רואים שופטים פוסעים בצעדים חרישיים במסדרונות האבן של בית המשפט העליון, צילומים ממושכים של השופטים היושבים מתחת לקיר הפסיכדלי של אולם ג', אפילו בשוט אחד בסרט אין אנו רואים את תא הנאשמים. איפה סולימן אל עביד, נאשמי דני כץ, איפה אלפי שנות המאסר שעברו באולם הזה?" הכי קל להעריץ את ברק ולהשמיץ את מתנגדיו. יותר קשה לעשות את זה אחרי שקוראים את פלדמן.

@@@ "מוסף הארץ" נסע לירוחם לפגוש בראש הוועדה הקרואה שם עמרם מצנע. הכתב אבנר אברהמי מייבא לכתבה שיטות תיאור וסיפור מעולות שפיתח לכדי אמנות במדורו "מצב משפחתי"

@@@ ההיסטוריון תושב הגולן ומתומכי הנסיגה משם יגאל קיפניס מספר איך מתנגדי הנסיגה קיבלו נקודות טובות בכתבה שעשה עליהם פעם רינו צרור. ממודיעין שאספו אודותיו הסתבר שצרור חולה על דליה רביקוביץ'. ביום שהגיע לרמה הוא הוזמן בספונטניות לערב משירי המשוררת שהוכן במיוחד לכבודו

@@@ חובי סטאר מ"כוכב נולד" על השער של "תרבות מעריב". האם זה אומר שבהפקה מעריכים שהוא בדרך הביתה? מזל שלא שמו את פאולה עכשיו

וגר זאב עם כבש, עיתונאי כותב עם שר, המטרה את האמצעים מקדשת ואין כאן בעיה של מוסר/

תמיכה בחוסים במוסף, שנאת חרדים בחדשות, כי מישהו צריך כבר להגיד עליהם כמה מילים קשות/

שינוי לא מתה, היא חיה בידיעות, אפשר לקרוא לזה "קמפיין", אפשר להסתפק ב"דעות"