מדור סוף

קשה בשלב זה לפצח את כל מערך עסקאות היח"צ שנחתמו לקראת הופעותיה של מדונה כאן, אבל יש סימנים איך נראים הקומבינה וקורבנותיה.

הנפגעים בסיבוב הזה הם קוראים תמימים של "7 ימים" שבפרצופם הוטח טקסט מביך עליו חתומה הזמרת ומעליו הכותרת "התעוררתי". "לרגל הופעותיה בארץ החליטה (מדונה) להסביר לקוראי 'ידיעות אחרונות' את פשר הקשר" (שלה עם הקבלה), נכתב במשנה. בתיבת תוספת לא חתומה שהוצנעה 3 עמודים משם בכתבה על ראשי תנועת הקבלה, מסופר על תהליך הכתיבה: "שלושה ימים – זה משך הזמן שעבדה מדונה על המאמר שלה ל'7 ימים'. איש הקשר שלה היה מתקשר מדי ערב ומתנצל: 'מדונה אומרת שהיא כותבת את הדברים מהבטן, שחשוב לה שכל מילה תהיה נכונה, מדויקת, אמיתית' (....) היא כתבה בלילות אחרי הופעות בפאריס וברצלונה. אחרי שנישאה על כפיהם של עשרות אלפי מעריצים, הסתגרה בחדרה במלון ונתנה לקול הפנימי לתפוס את מקומו בחזרה..." חירטוט העשור עומד הלום בפינה, לא מבין מאיפה נפלה עליו התחרות הזו.

באמצע השבוע נתנו "ידיעות" טיזר להבלים הללו, ויום אחר כך התגאו שם כי בעולם כותבים שמדונה כותבת ל"ידיעות" (ביג דיל: כתבי הסוכנויות בישראל קמו לעוד יום קיץ משמים וגילו מתנה משמים מהזמרת המפורסמת בעולם במדינה הלוהטת שהם תקועים בה). בכלל לא משנה על מה היא כותבת ובאיזה תנאים. מדונה נותנת טיפים למאבק בפטריות רגליים, מדונה תומכת בשי דרומי.

כנראה שהשיטה עובדת כך: מי שרוצה לקבל בספטמבר ראיון עם מדונה נטורל בלי הקבלה, צריך באוגוסט לשכוח את קוראיו ולזחול על הרצפה כשעל גבו אסתר המתעוררת והרב הקבליסט שלה מיכאל ברג. חמישה עמודים קיבל ברג כדי לספר על הלקוחה המובחרת שלו. כתב העיתון שנחלץ לרגע מציפורני הדיל המבחיל, ניפק למען אלוהי האינטגריטי את השורה הבאה: "סיפור הליכתה של מדונה במשעולי הקבלה מפורסם כמעט כמו עוד אחד מלהיטיה". מה היה קורה אם מדונה הייתה רוצה לכתוב על לגליזציה של סמים קלים? או על חברותה בעדי יהווה?

"הארץ השבוע" מגיש גיליון פצץ. לכבוד יום השנה להטלת פצצות האטום האמריקאיות על יפאן הופנו כל המשאבים לנושא הגרעין באזורנו ובעולם. 16 טקסטים אפויים לא רע, מצ'רנוביל ועד דימונה, מטרומן ועד וענונו. והכי סימפטי - בלי הטפות במאמרי דעה מוסווים ככתבות עיתונאית. לא דבר של מה בכך כשעוסקים בנושאים כאלה ב"הארץ". גם הטור הקטן שבו מספר גדעון ספירו על ההפגנה הראשונה מול הכור בדימונה בנובמבר 1991, הוא דיווח ענייני עם כותרת שחונקת כל ניסיון השתוללות: "אקסטרה שמאל". גדעון לוי נשלח לחופשה קצרה אחרי שלא עמד בהבטחתו לעורכי הגיליון להביא סיפור על משפחה בדווית שהתהפכה עם הריינג' רובר. זה קרה כשטיל קרקע-קרקע ישראלי סוג יריחו עם מטען גרעיני חלף מעליהם בדרך לטהרן והאבא הנהג הסתכל לשמיים לראות את הפלא.

האישה החרדית החשודה שמנעה אוכל מבנה הפעוט מסובכת עם עצמה, עם החוק ועם העיתונות הישראלית. בשני ראיונות "מיוחדים" ודומים למדי ב-"7 ימים" וב"סופשבוע" היא מדברת בדיוק על מה שבא לה ונכון לה. היא לא מדברת על מה שלא בא לה ועשוי לפגוע בה. אסטרטגיה של גדולים.

טובים ומנוסים ממנה נפלו במלכודת ה"גרסה" לעיתונות סוף השבוע. אחרי ימים ארוכים של חשדות, שמועות, הדלפות ולכלוכים מתפנה גיבור הפרשה התורנית בתיווך עורכי דינו הריחניים לדבר עם התקשורת. רוב החכמולוגים חושבים שזה בדיוק הזמן לתת גרסה והראיון הופך לחקירה. מצד אחד עיתונאי אמיץ עם חומרים מהמשטרה והפרקליטות ומהצד השני גיבורנו שרוצה למזער נזקים ולהסביר לכולם ובדרך פולט שטויות שרק מסבכות אותו עם דעת הקהל. עדיף לשתוק. או פשוט לדבר רק על מה שמעניין אותך. קצת כמו פיליבסטר. "אתם יכולים בסבבה להמשיך לשאול על בני הקטן, אני ממשיכה לספר על קורותיי בחדרי המעצר המצחינים ועל הקללות של החוקרים", אומרת לעצמה "האם המרעיבה" בעוד הכתבים מתנפצים בשאלות קשות על שאירע לילד המסכן.

הפרשה רחוקה מסיום. עכשיו מקווים כל אלה המתפרנסים מהזוועה שלא יחולו זעזועים בסיפור כדי שחס וחלילה לא יצטרכו להתחיל הכול מחדש; שחס וחלילה לא יסתבר שהגברת היא חולת נפש רשמית והנה היא, "הרוע המוחלט", עוברת לצד הקורבנות; שחס וחלילה לא תתחרט הגברת ותזכה לרחמים בחזקת "מכסה פשעיו לא יצליח, מודה ועוזב ירוחם".

לעורך של מוסף תרבות שהתעלם השבוע מ"מחוברות" נפתח חשבון דמים עם קוראיו. הדי הקמפיין המתוזמר ונקישות עקבי היחצנית נמוגו, וכעת נותר לבעל הבית ולצוותו לשאול את עצמם בענייניות ובלי חשבונות קטנוניים: "מה הדבר המעניין ביותר בגזרתנו? על מה מדברים כולם? האם מסתובבת בחצר הגרוטאות שלנו תופעה תרבותית מעניינת יותר מ"מחוברות" ששווה התייחסות? האם אני שם על השער שלי אלמונית יפהפיה מסדרה מטופשת ונמוכה (ליאת הר לב, הסדרה "רמזור", "תרבות מעריב") או פרצוף מנוכר של כוריאוגרף מוכשר שמצליח נורא בחו"ל (עמנואל גת, "גלריה") או יוזם פרויקט אינטליגנטי שמבוסס על הסדרה המוצלחת?

רק "7 לילות" מקדיש מקום והפנייה ל"מחוברות" ומפרסם בעמוד 8 כתבה מעניינת על חנה רטינוב. מסופר שם על מאחורי הקלעים של הסדרה ומתוארת מעורבותו של הבמאי דורון צברי בצילומים. חווית הצפייה לא תיפגע אומנם, אבל לא נעים לקרוא שצברי לוקח את רטינוב לכל מיני מקומות ומתדרך אותה לקראת סצינה שהיא החיים שלה. בטור שמלווה את הכתבה מנתחת גפי אמיר את התופעה ו(שוב)מפרגנת מאוד. המקומון התל אביבי טיים אאוט נותן לסדרה את השער וכל אחת מהגיבורות עונה שם על שאלות מעניינות למחצה. טקסט קצת יותר רציני בסגנון גפי אמיר לא מצורף. בטורה ב"מוסף הארץ" מספרת מירי חנוך איך מיד לאחר סשן הצילומים ל"טיים אאוט" היא נסעה להתחבר עם המצלמה שלה להפגנת יום שישי בבלעין וחטפה כמו כולם גז מדמיע.

ב"תרבות מעריב" יש איזכורון קטנטן ל"מחוברות" בטור של מנחם בן. הוא חוזר בו מהאמירה לפני כמה שבועות לפיה הסדרה לא ראויה ומוסיף תהייה: "למה אין, אגב, אף ספרדייה אחת לרפואה בין כל התל אביביות הלא יפיפיות האלה בסדרה של מזרחן דעתן כמו צברי".

@@@הפרופיל של ראש צוות הבית הלבן רם עמנואל מתואר בכתבה מרתקת של נטשה מוזגוביה ב"מוסף הארץ". הסיפור החזק של המוסף מפסיד את השער לתחקיר לא מזמין על הכושים העבריים מדימונה (אולי זו הכתבה ה-17 בפרויקט הגרעין של "הארץ שישי" שהלכה לאיבוד?). ערן רובינפלד, העורך הגראפי של "מוסף הארץ", לא היה צריך להדפיס את איור השער החלש שיצר המאייר ערן רובינפלד. הפרדת רשויות קוראים לזה.

@@@ ועוד רם עמנואל: בפתיחת הכתבה מוזגוביה ועורכיה הולכים לאיבוד בניסיון עצוב לתרגם בדיחה של הנשיא אובמה על חשבונו של עמנואל, איפשהו בין Mother's day ל-Mother fucker.

@@@ "המוסף לשבת" של ידיעות חסר השבוע את נחום ברנע וסימה קדמון. אורי משגב ונחמה דואק ממלאים היטב את מקומם. אסף גפן, מחליפו של ב. מיכאל במשבצת הסאטיריקן-בעל טור השמאלני, מציע בטורו שם לומר מעתה "ערוץ 1 על שם סמי ואביבה עופר" ו"מיקי רוזנטל על שם סמי ואביבה עופר". זאת על שום התרומה הנדירה של המשפחה לדיון הציבורי בנושא הון-שלטון ולקיומו של הערוץ הממלכתי.

@@@ 7 ימים בוחר בזווית מעניינת לחגיגות 25 שנה ל"האישה שאיתי" של דיוויד ברוזה. ראיון עם האישה שאיתו לשעבר – רותי גביזון ברוזה. "סופשבוע" תקועים עם דיוויד ברוזה בעצמו בגלל השותף ליצירה יהונתן גפן שכותב שם וקוראי ידיעות מתפננים על רותי המהממת. אבל למה הם נפרדו, אתם שואלים? אל תגזימו.

@@@ קרב חייה של נינט טייב מסוקר בהרחבה ב"סופשבוע". כולל שער לא מזהיר. האם תצליח הנערה להיחלץ מציפורניי המיינסטרים וחיבוק היודה ולהתברג כרוקרית אמיתית? האם זה לא מאוחר מדי, שואלת הכתבה? והתשובה: אם תפרגנו ולא תזכירו כל הזמן את הדברים שכאילו מפריעים לה לפרוץ, אין סיבה שזה לא יקרה. היא לא עשתה שום דבר רע שימנע ממנה להפוך לרוקרית מן המניין. אפשר לחשוב. אוחובסקי עושה כוכב נולד ונינה עושה דיסטורשן. מסוג הבעיות שממציאים פרשני מוזיקה מנג'סים ואחר כך אנשים שחיים באמת צריכים להתמודד. תזכורת: פעם אסור היה לחבב את שלמה ארצי.

פוניתם מהבית, יחד עם כל הישוב, במדד לפיד זו לא טרגדיה, זה מקסימום טיפה עצוב/

אתם חסרי חשיבות, הערת שולים, רק שאתם לא מבינים זאת, כמו אז בירושלים/

ואם פיספסתם את האורקל בהרצאתו, הוא ידאג שתקראו הכל בשישי בטורו