מדור סוף

הכתבה של צדוק יחזקאלי על פציעתו במלחמה בגיאורגיה לפני שנה היא הטקסט החזק ביותר שנכתב כאן בשנים האחרונות. "7 ימים" מקדיש שער לעיתונאי וכותב נדיר שעבר את הצ'ק אין, הבידוק הביטחוני, הדרכונים והמכס בדרך למוות הבטוח. הוא שתה קפה בדיוטי פרי וכשנשמעה הקריאה אחרונה לטיסה לעולם הבא הוא החליט להישאר.

"הארץ" מקדיש את השערים של שניים ממוספי סוף השבוע להתקפת הירי במועדון ברחוב נחמני בתל אביב. על שער "מוסף הארץ" מצולמים שישה צעירים הומואים ולסביות. רק שניים נכחו בזירה בעת הירי. שניים תכננו לבוא ושניים שמעו על האירועים ברדיו. בסיוע טקסט מאת סגנית העורך שגרה מעל הזירה, גאה המוסף לבשר שהסיפור התרחש בחצר המוכרת שלו. להידוק התחושה הביתית מספרת הכותבת על חוויותיה כלסבית שיצאה מזמן מהארון. הטור היפה מנוצל גם להזכיר למי ששכח שבחצרות הסמוכות יש עובדים זרים לקראת גירוש ופלסטינים תחת כיבוש.

המוסף נותן כבוד למוכנים להיחשף ומתעלם מהבלתי נחשפים – "לקוחותיו" המובהקים יותר של המועדון המותקף. יכול להיות שבמוסף לא כל כך מפרגנים לכאלה שעדיין בארון? "אני עליתי מהמרתף לפני שנים רבות", מזכירה סגנית העורך בטורה. אלא שהדברים שמביא המוסף מפי השישייה אינם מעניינים.

ב"הארץ השבוע" אין קורבנות לאירוע. אין ניצולים. גם אין הומואים ולסביות בשר ודם. לא בארון ולא במסדרון. השער המרשים מתאים לכל סיפור פלילי והטקסט הפותח של אמיר אורן כל כך סתום שאפשר להתייחס אליו כאל דיווח על פרשת ריגול או שחיתות. גם "אזור הדמדומים" של גדעון לוי מתייחס להתקפה ועושה סדר במערך השונאים/שנואים בחברה הישראלית, כולל כמה הפתעות מעניינות.

על שער "מוספשבת" של מעריב קלוז אפ של חן לנגר, הומו יפה תואר שנכח במועדון בעת הירי. לא זכור דיוקן כה מקורב של אדם על שער "מוספשבת". נדירים דיוקנאות כה מפורטים על שערים בכלל. במחווה מזיעה מעט של תקינות פוליטית מבקש מעריב להזכיר שהוא מתקדם, בוטה ומעודכן כשהאירועים "נכונים" לכך. סיפורו של לנגר מוגש כציטוט אחד. הוא מרגש, למרות התחושה שכבר פורסמו מאות סיפורים על הומואים צעירים והתמודדותם עם סביבתם והארון.

בעומק "מוספשבת" מסתתר הסיפור המצוין על מיכאל נודלמן שהפליל את אביגדור ליברמן. הוא מסר למבקר המדינה מסמכים חמים ששכח ליברמן על שולחנו בכנסת. בימים בהם נדרשת מעט פחות תקינות פוליטית ויותר תחרותיות היה נודלמן מקבל את השער.

בידיעות אחרונות רצח הצעירים לא מקבל אף שער. עורכי "המוסף שבת" מבקשים לשמר בכוח את רוח המחשכים מהמרתף בנחמני. גם כאשר ניתן לחשוף פנים ושמות, זה נעשה בצנעה מעוררת תהיות. להבדיל מ"הארץ", כל הדוברים בכתבה קשורים ישירות לאירוע - פצועים, ניצולים, בני משפחה ועוד. הכותבים עשו שעות בבית החולים ובמאמצים לאתר מרואיינים והתוצאה היא טקסט עשוי היטב.

האריזה במקרה זה מייצגת את קשיי ההתמודדות של ידיעות עם סיפור מסוג כזה: המרכיב הגראפי הגדול בכתבה הוא איור אילוסטרציה שלא אומר דבר; האלמנט השני בגודלו הוא "צילום זירה" סתמי –חוקר זיהוי פלילי רוכן מעל כתם דם; ואילו תמונות הבול הזערוריות במונחי טבלואיד הן של שני הקורבנות ושני ניצולים פוטוגניים שהיו בליל הירי במועדון והסכימו לדבר (חן לנגר מהשער של מעריב ואור גיל מהשישייה של הארץ).

האם אפשר היה לנבא איך יסקרו עיתוני סוף השבוע את הפרשה? לא ממש. האם בדיעבד אפשר לאפיינם על פי דרך הסיקור? מוזר, אבל עושה רושם שכן.

ב"תרבות מעריב" תכננו תגובה מוחצת להתנפלות הישראלים על הכרטיסים להופעה של לאונרד כהן. תופעה ששווה התייחסות ואף שער ביוזמה עצמאית: "התרחש בזירת הסריקה שלנו אירוע מרכזי, אנחנו כאן להגיב". ממחסני החירום נשלפו מרשמי קרב שחוברו בדיוק להתכתשויות כאלה. מתוך דיר תת קרקעי סודי בערבות מיין נגרר באיטיות הרון-טיל מסדרת מיברג 4 המיושנת והאמינה. לאייפוד שלו הוזנו נתוני המטרה. מתכנתי המערכת ניסו ברגעים האחרונים להוציא מהתוכנה שמות קוד לקורדינטות מימי המלחמה הקרה שעשויות לשבש את דיוק הפגיעה: "אני", "בוב דילן", "וילי נלסון", "כריך פסטרמה", "די וי די", "אנוכי". זה לא עזר. כמו שקורה לעתים לרון-טיל גם הפעם הוא פגע רחוק.

גם רענן שקד נדרש לעניין בטורו ב-"7 לילות". לקפצונים הרטובים שלו בטח שאין סיכוי לשרוט את המטרה. שקד מתקמצן על בייבי סיטר ובינתיים מלהג באנליזות על ישראלים והעדפותיהם. ואפרופו אנליזות, יכול להיות שהסיבה לאנטי שיש ל"7 לילות" נגד לאונרד כהן נעוץ בעובדה שרק ב-3 ביולי הודיע המוסף שכהן הוא החוליה החלשה של מופעי הקיץ?

@@@ תצלום שער נדיר ויצירתי במיוחד מלווה את הכתבה המובילה של "גלריה שישי" על הסדרה הדוקומנטרית החדשה "אגדות אורבניות". יוצרי הסדרה היפים נראים רצים בצינור ביוב גדול, נמלטים מצלליתו של מלאך המוות. הצלם הוא גבי בהרליה (מישהו מוכן לטקבק איך הוגים את השם? כמו בחרתיה? כמו הרצליה?).

@@@ הכפולה לזכר עמוס קינן ב"מוסף לשבת" של ידיעות, שחזרה לרגע לעיצוב ולמבנה מהימים שלו ככותב שם, היא פינת זיכרון ראויה וחכמה. פעם, לפני המון שנים, קראו לכפולת המאמרים של ידיעות פתחלנד. זכות השיבה ניתנה לסוף שבוע אחד בלבד לחיים חפר, נתן זך, זיווה יריב, סילבי קשת, בועז עברון וסטף ורטהיימר.

@@@ "סופשבוע" נותנים ראיון עם המעצב החדש של "גאפ" לקראת פתיחת הסניף הראשון בפלשתינה א"י. אולי כאן הרון-טיל שטחן עשרות אלפי מילים על המותג היה מדויק יותר? הפתעה מדליקה המתינה במדור "הארוחות שלנו" בפאתי "סופשבוע". מבט ראשון במצולמים ובאוכל חושף עוד משפחה ישראלית. במבט שני מתגלה הסועד הקיצוני שמאלי: האופנובק הגיבור רוני לייבוביץ'. אחרי שכיכב לאחרונה בכתבה על זוגות שאין להם חשבון משותף ב"ממון", נראה שלייבוביץ' הפך לדוד האהוב של העיתונות הישראלית.

בגיל 30 כשעוד היה חסר מנוח, הוא כיכב ב"שירת הסירנה", בתפקיד עופר שטרסברג, לא כנוח/

באותן שנים תכנית ארוח הוא החל להגיש, וכולם שמו לב שהוא סימפטי ורגיש/

זה לא הגיל זה התרגיל בקרטה, כמו שהסביר לו פעם תום פרידמן על כוס של תה/

רק שהדור הצעיר הוא מיושב ושמרני, בניגוד ליאיר שכמו שהבנתם היה אנרכיסט חתרני