מדור סוף

שגרה נעימה השתלטה על מוספי סוף השבוע. היי, הנה עוד "ישראלי שהגיע לאוורסט", הנה עופר שלח במעריב עם "מח"ט הצנחנים שמסיים קדנציה", הנה 7 ימים עם "המ"פ המודח שמרגיש ש"ג", הנה ליברמן ו"האין פתרון", הנה רונן ברגמן עם "כך חוסל...", הנה "סופשבוע" עם כוכבת שנולדה, הנה "תרבות מעריב" עם השחקן הרגיש. כולם כאן.

הפורמטים נשלפו. תמונות הישראלי שכבש את האוורסט ב-1992 הוחלפו בתמונות הנוכחי, מתבנית "הקצין הפורש שמדבר על הכול" נחתך פרצופו של ההוא
מ-2006 והודבק הרצי הלוי שעוזב עכשיו. רק הטיפול בפורמט "השחקן המיוסר והסקסי עם הנטיות להרס עצמי" היה מורכב יותר.

אנשי "גלריה שישי" גילו לתדהמתם ש"הקודם" ו"הנוכחי" חד הם. ליאור אשכנזי. והטקסט הפעם דומה עד דמעות לטקסט מאז. וגם התמונות לא ממש שונות, קילו לכאן, שני קילו לשם. כדי לא לטמטם את הקוראים שולבו בטקסט ה"חדש" כמה משפטים שלא ייאמנו על ומתוך הראיון "הישן" עם אשכנזי:

"לפני ארבע שנים (2005) סיפר (אשכנזי) בראיון קורע לב במוסף 'הארץ' כי הוא רואה עצמו כגוויה מהלכת, כמי שאיבד את הדברים היקרים לו בעולם, ניסה את כל הסמים, חי חיים פרועים ועבר טיפול פסיכולוגי ופסיכיאטרי, שהעמיד אותו על הרגליים. כעת (2009) הוא אומר שהייתה דרמטיזציה מכוונת מצדו באותה כתבה; שהייתה בה אמת אבל היא כללה דימויים מוגזמים רבים, שהוא מאוד מרוצה מהם, כי היו לו שם משפטים שהם ממש שירה. 'הכתבה נאמנה למה שעשיתי באותו זמן', הוא מוסיף, 'ובאותו זמן עמדה לצאת סדרת הדרמה היומית 'בטיפול' שהשתתפתי בה. שימי לב שכל מה שעסקתי בו בכתבה זה פסיכולוגיה ודיכאון, כמו הדמות מהסדרה 'בטיפול''. כלומר, רצית לקדם את הסדרה בעזרת הכתבה? 'כן, ברור. בדרך כלל אני לא קורא ראיונות עם שחקנים כי זה לא ממש מעניין וצריך ליצור סוג של עניין. לא ידעתי שזה יעשה כזה עניין. ככל הידוע לי, 'הארץ' רשם שיא של מכירות באותו סוף שבוע שהכתבה התפרסמה בו'".

על שער "מוסף הארץ" תמונה צהבהבה של אישה יפה ותינוק. היא בשיער ארוך ושביל באמצע, הוא בחיתול לבן. שניים מתלתליה הגולשים יוצרים לפעוט פאות אוזניים קטנטנות. זוהי תמונת ילדות של כתב "הארץ" יותם פלדמן עם אמו החוקרת שרה חינסקי, אשתו לשעבר של אביגדור פלדמן, שמתה מסרטן במוח לפני שנה. הכתבה היא אוסף מאופק ומרגש של רגעים וקטעי יומן המוגשים בטון חרישי. בניגוד לכותרת המשנה הצווחנית "כתב 'הארץ' יותם פלדמן על המסע המופלא והנורא עם אמו, חוקרת האמנות שרה חינסקי". ובניגוד לסגנונה של תיבת הטקסט הנפרדת בה כותב פלדמן את קורות חייה של אמו וחותם במשפט: "בראשית 2006 חלתה בסרטן מוח וזכתה לשנתיים מתוקות, מלמדות וכואבות עד שמתה באוגוסט 2008".

אהוד ברק הסתבך השבוע באמירות כנות על אחריות המדינה לחייליה. לעזרתו יוצאים ב"מוספשבת" של מעריב בעל הטור בן כספית והמרואיין שעל השער אל"מ הרצי הלוי, המפקד היוצא של חטיבת הצנחנים. כספית כותב באומץ על "תנועה ציבורית חסרת אחריות שהופכת את שחרור החייל גלעד שליט למשימה לאומית עליונה, על חשבון הכול, כולל הכול, בכל מחיר. מחתימים אנשים על עצומות כאילו יש מישהו שחותם במקביל על עצומה נגד (...) לישראל ייגרם נזק אסטרטגי אם תשחרר את האסירים שדורש חמאס (...) מה הם ידרשו בשביל השליט הבא? את ירושלים? אולי את ביבי עצמו? או, למשל, את פירוקה של ישראל מנשק גרעיני..."

אל"מ הלוי מספר לעופר שלח ואמיר בוחבוט כי חייליו במבצע עופרת יצוקה חשו ששליט הופקר אך מוסיף "יש בהתייחסות לעניין שליט משהו לא מאוזן. אם הוא היה נהרג באותו יום, לא היינו זוכרים את שמו יותר מאשר את שמותיהם של 22 אלף חללים במערכות ישראל". הוא מספר כי כל המבוקשים בגזרת ג'נין בתקופתו שם היו משוחררי עסקת טננבוים וכי מתאבדים שיצאו משם רצחו 40 ישראלים. "לשים סטיקר על האוטו, 'ישוחרר רון' ארד או 'ישוחרר גלעד שליט, זה דבר שטוח..." הלוי מהמר על ברק. מפקדו הישיר, הרמטכ"ל אשכנזי, שלחץ לממש את העסקה בימי ממשלת אולמרט, לבטח לא שש לשמע הדברים.

גדעון לוי במיטבו בתחומי הקו הירוק. ב"מוסף הארץ" הוא מסביר בפחות מ-400 מילים למה עטים הפוליטיקאים שלנו על כל הזדמנות צילום עם כוכבי העולם הגדול (אהבה וקרתנות). כותב לוי: "פרס (ש)צפה בפחות סרטים בחייו הארוכים מנער ממוצע לפני בר מצווה ליהג איתם (הכוכבים) על הא ועל דא..." הטקסט הוא הערת שוליים לאלבום צילומים מדליק: הנה משה קצב עם קווין קוסטנר, שמיר עם גולדי הון, סילבן וג'ודי עם דני דה ויטו.

ב"תרבות מעריב" ראיון של ערן סוויסה עם אביו האסיר של לירן דנינו או "יום הכיפורים של עיתונות התרבות והטלוויזיה בישראל". האב, אבי דן, הוא זמר מזרחי שאיבד את קולו ונכסיו, הסתבך עם החוק ונשלח למעשיהו. עם חבריו לתא צפה בבנו עושה את צעדי הקריירה הראשונים ונופל רגע לפני הסוף הטוב. אופציה אחת היא שעיתונאי התחום פספסו את הסיפור המעולה (בהנחה שלא מחשיבים את הבלוגר עומרי חיון שפירסם את הסיפור בתחילת השבוע שעבר). אופציה שנייה, מטרידה ומבאסת יותר, היא שהסיפור לא התפרסם בשל לחצי הפקת "כוכב נולד" ו"קשת". ב"תרבות מעריב" לא נותנים לסיפור את השער אלא הפניה בולטת בחזקת "לפרסם אך לא להסתכסך". הבן לירן נותן בסוף הכתבה תגובה לאקונית שעברה ככל הנראה פילטר יחצני.

באותו עיתון, אבל ב"סופשבוע", מקבלת רוני דלומי המנצחת את השער. ראש מועצת עומר פיני בדש מספר בכתבה של לי-אור אברבך איך נרתמו תושביו לטובת השכנה דלומי: "פנינו לכל מי שרוצה לקבל הודעה להצביע בזמן אמת. אנשים הרי נמצאים בחתונות, והם צריכים תזכורת. זה עבד יפה. פעם בדרך חזרה מאירוע, אשתי ואני קיבלנו הודעה. עצרנו בצד והרבצנו 30 אס אם אסים לרוני". הדוגריות של בדש שוב לא מאכזבת. חושיו וכישרונו לספק את הסחורה העיתונאית עושים כותרות והוא ממשיך לשורה הטובה ביותר השבוע: "אתה לא יודע כמה טלפונים אני מקבל (אחרי זכיית דלומי). מלשכת הנשיא, מראש עיריית קריית אונו, ממפקד בה"ד 1". כתבה מעניינת, כי דלומי לא משוכנעת שהתואר מגיע לה. הרבה יותר מעניין מאלה שבטוחים בעצמם.

בראיון למוסף לשבת של ידיעות מספק אביגדור ליברמן דעה קיצונית למדי, גם בסטנדרטים המתלהמים שלו: "צריך להסביר לכולם שבמזרח התיכון לפלפים לא שורדים והמסר הזה צריך להיות גם כלפי פנים. כשאני מסתכל על רצח אריה קרפ אני שואל את עצמי למה זה קרה. זה קרה כי הם מרשים לעצמם להתנהג כך רק כלפי יהודים...לעולם הם לא היו מעלים על דעתם ללכת לרהט ולהציק למוסלמי...הערבים מתנהגים ככה כלפי יהודים כי אנחנו מעבירים להם מסר של לפלפים, וזה מסר הרסני...זה נקלט אצלם פשוט יותר מהר. הם עושים מה שהם רוצים". זה כבר לא חוק הנאמנות, זה כבר לא שירות לאומי כתנאי קבלה לקורס צוערים – זו התייחסות לציבור גדול של ישראלים כפראים צמאי דם. משום מה בחרו העורכים להצניע את הדברים ולהדגיש בכותרת, במשנה ובלידים דברים חבוטים על חוסר הסיכוי לשלום, שליברמן אמר כבר אלף פעם. הדברים של ליברמן לא עוררו סערה, ללמדכם שח"כים ערבים, בדיוק כמו טוקבקיסטים, קוראים רק את הכותרת והמשנה.

עוד באותה כתבה נחשף שליברמן מכנה את אמנון אברמוביץ' ונחום ברנע בשמות אמנון ברנע ונחום אברמוביץ'. הוא גם שולח את אלוף בן, שקרא לו להתפטר, לפרוש ולהצטרף למנזר השתקנים כיוון שכתב שישה ימים לפני מלחמת לבנון השנייה שהרשות הפלסטינית זקוקה לנסראללה משלה. שמו של בן, שכבר מזמן הודה ששגה באותו מאמר, לא מוזכר. כך, למרבה האירוניה, כיוון שהמוסף לשבת לא שש להזכיר את שמו של כתב העיתון המתחרה, מי שספגו את ההשפלה היו דווקא שני כותבים מרכזיים של ידיעות, אחד מהם הכוכב מספר אחת של העיתון.

@@@אם למשטרה נותר מעט מכוח ההרתעה שלה ראוי היה לשלוח 3 בלשים אלימים במיוחד ללכוד את אמיר אורן בחשד למעשה מגונה בסיפור טוב. רפ"ק לימור חקק היא השוטרת שחשפה את פרשת ראשונטורס. בת 37, אם לשלושה שהייתה השבוע גם בהופעה של מדונה. צריך לקרוא כדי להאמין מה עולל הכתב המתפלפל.

@@@פריצת דרך בפרשת מדור סוף נגד רענן שקד. האם הקמפיין מצליח? האם המדור אכן כה משפיע כמו שכולם אומרים? על אף הפנייה בולטת בשער העיתון, המדור הקבוע ב-7 ימים לא התפרסם. מדובר בפשרה ראויה: הפנייה בלי טור. פייר אינף. ב-7 לילות כותב שקד על טוויטר ואיך יש לו המון עוקבים מבלי שכתב שם דבר. רגע, מה זאת אומרת בלי לכתוב דבר? שקד מודה שאין לו בעצם מה לכתוב, גם לא 4 מילים? האם נסתמו מעיינותיו?

זה לא קמפיין, זו עצה מידיד, אז כדאי שתקשיבו ליאיר לפיד/

למרות המצב הוא כרגע לא פנוי, אבל צריך להקים מפלגה כמו שינוי/

רק טיפ ליאיר, בבקשה להבא, נסה לא למחזר שוב את הדימוי של הסבא