"אני לא מתבייש באף תוכנית שהעליתי"

לירון תאני, מנהל התכניות של רדיו תל אביב, יסיים את תפקידו בסוף החודש, לאחר שקיבל בצוותא עם מנהלי התחנה החלטה הדדית על עזיבתו. לפני כשלושה חודשים הוא הקים מיזם ניו-מדיה יחד עם ארבעה שותפים, שעוסק במוזיקה ובו הוא מתכוון לעסוק בתקופה הקרובה. תאני, 44, החל לפני 22 שנים את הקריירה הרדיופונית בתוכנית שהגיש עם תמיר קמחי, שלאחריה הגיעו תכניות נוספות בגלי צה"ל וניהול מחלקת הפרומו של התחנה. במשך קרוב ל-12 שנים הגיש את "עסק שחור" בגלגלצ, תחילה לצד איל פרידמן (קוואמי דה לה פוקס) ולאחר מכן לצד גורי אלפי. במקביל החל בעשייה טלוויזיונית בתוכנית "תוסס" של ערוץ 1, ביים סרטי תעודה על הלהקות "טיפקס" ו"איפה הילד" וכתב לתכניות "משחק מכור", "מועדון לילה", "קצרים" ועוד. בנוסף, הוא כותב ביקורות מוזיקה ב-"שבעה לילות" של ידיעות אחרונות. בשנה הראשונה לתפקידו כמנהל התוכניות עלתה החשיפה לתחנה בסקרי TGI ב-18% ובשנה השנייה ב-13%.

איזו תחנה אתה משאיר אחריך?

"אני כיוונתי שהיא תהיה יותר רלוונטית למה שקורה, גם מבחינת מוזיקה וגם דיבור. מההתחלה לא חשבתי שרדיו תל אביב צריכה להיות תחנת מוזיקה של פלייליסט ובאמת לפני חצי שנה ביטלתי אותו לחלוטין, אחרי מלחמה של שנה. בניגוד לגלגלצ, שהיא תחנה שברור שהיא מדברת אך ורק מוזיקה שהאנשים שמגישים לא ערכו והיא לא אישית, ולהבדיל מרדיו ללא הפסקה (103FM) שהיא תחנה מצוינת שברור בדיוק מה אתה מקבל ממנה, חשבתי שרדיו תל אביב צריך להיות רדיו של בידור. נכנסים לתוך זה הרבה דברים, למשל אקטואליה בצורה קצת אחרת. אם מסתכלים על המודלים המצליחים של רדיו תל אביב, שזה טל ברמן ואביעד קיסוס או ערן זרחוביץ' ושרון טייכר בתוכנית הערב ותוכנית הספורט, שלוש התכניות המצליחות של רדיו תל אביב הן תכניות שמשלבות מלל וקצת מוזיקה. הרעיון שלי היה שאם כבר יש מוזיקה, אז שהיא תהיה מאוד מאופיינת, למשל קוטנר שהוא מישהו שיש לו אמירה ולא סתם מוזיקה שמישהו ערך ברצף. אותו דבר גם 'חד וחלק' (תוכנית האקטואליה של דן שילון ורינה מצליח, שירדה לאחרונה מלוח השידורים, ע.ק.). לפני שהיא עלתה התחנה ערכה סקר ומה שהיה הכי חסר למאזינים זו אקטואליה".

רק שנראה שבמקביל לעזיבתו של תאני, הקו שהתווה בתחנה מתחיל להתפוגג. בתקופה האחרונה סובל לוח השידורים של רדיו תל אביב מחוסר יציבות בלוח המשדרים. על התוכניות שירדו לאחרונה או צפויות לרדת בקרוב נמנות תוכנית הברנז'ה של יובל אברמוביץ וג. יפית, "חד וחלק" והרצועות המוזיקליות שהגישו בשעות הערב המאוחרות שרון מולדאבי, ליאון פלדמן ודן תורן. ארבע התכניות האחרונות עלו בתקופתו של תאני ושרדו במשך פחות משנתיים.

יש תחושה של חוסר יציבות בלוח השידורים של הרדיו.

"השיקולים הם שיקולים שונים. תוכנית רדיו צריכה קודם שנה רק כדי שישימו אליה לב ולשפוט אותה אחרי שנתיים. לא לחינם לא קוראים לסקרים 'סקרי האזנה לרדיו' אלא 'סקרי הרגלי האזנה' והרגל זה דבר נרכש, בן אדם לא יכול לפתח הרגל תוך שנה. לוקח לו שנה להבין מה קורה, אנשים מזפזפים עד שהם מוצאים משהו שהם אוהבים ואם אחרי פעמיים-שלוש הם מצאו משהו, אז הם יחזרו אליו. לפני שחולפות שנתיים אי אפשר לשפוט תוכנית".
מה עמד מאחורי ההחלטה להביא את יואב קוטנר, ובאופן כללי להביא טאלנטים לשעות שהן לא בין שבע לתשע או בין ארבע לשש אחר הצהרים?

"קודם כל, זה כבר לא שבע עד תשע אלא שבע עד עשר, כי אנשים גרים עכשיו יותר רחוק ונוסעים יותר זמן לעבודה באזור המרכז, וגם יוצאים בשעות אחרות כדי לא להיתקע בפקקים. חוץ מזה, מעטים האנשים שיוצאים בארבע מהעבודה. אני מאמין שבתל אביב שעות הפריים טיים שונות. לדוגמא, העלינו תוכנית של שני נחשוני בשמונה בערב ('משהו משהו', ע.ק.) וכולם אמרו לי 'לא, אין סיכוי, שים שם מישהו שישדר מוזיקה'. התוכנית הזאת התחילה לצבור אחוזי האזנה ויותר מזה, התחילה להיות סקסית למפרסמים, כי היא פונה לקהל יותר צעיר, לקהל בלי משפחות שיוצא מהעבודה יותר מאוחר. מספיק לעמוד על איילון בשמונה בערב כדי לראות שיש המון תנועה וזה הקהל שאתה מכוון אליו. אז שעות הפריים טיים קצת השתנו. ברור שבשמונה וחצי-תשע בבוקר המון אנשים מאזינים לרדיו ואותו דבר בארבע עד שש, אבל עדיין יש כמות של קהל שנמצא לפני ואחרי.

"לגבי קוטנר, הסיבה היחידה שרציתי להיות ברדיו זה קוטנר. בגיל ההתבגרות אני יכול לספור על כף יד אחת את הפעמים שפספסתי תוכנית שלו. קוטנר היה ונשאר הסיבה שאנשים פותחים רדיו, כדי במיוחד לשמוע אותו, מה הוא חושב שטוב ומעניין ומה הדבר הבא. לא אני אעיד על זה, יעידו אמנים שאומרים שההשמעה הראשונה שלהם ברדיו הייתה אצל קוטנר. אם שמים את הרייטינג בצד, מדובר בבן אדם שבכל מקום אחר היה זוכה לכבוד שהוא הרבה יותר גדול ממה שהוא מקבל במעמדו בארץ. אני שחושב שמגיע לו הרבה יותר כבוד. קוטנר היה חתום בתחנה לפני שאני חתמתי על החוזה שלי, הוא היה הבן אדם הראשון שהתקשרתי אליו. אמרתי לו 'תגיד, אני הולך לרדיו תל אביב, יש סיכוי שתחזור לעשות רדיו?' וכשהוא אמר כן אני הלכתי שבוע על ענן. כי זה קוטנר. אפשר להביא שמות לא לפריים טיים, אם הם מספיק טובים אז אנשים יפתחו את הרדיו במיוחד כדי להאזין להם".

זה מהלך שהצליח לך? אתה מרוצה?

"אני מאוד מרוצה, אני לא מתבייש באף תוכנית שהעליתי כי אם הייתי מתבייש מלכתחילה לא הייתי מעלה אותה. אני חושב ש'צהרים בשניים' הוא תוכנית מצוינת, היא רדיו מצחיק שכיף להאזין לו".

את מי היית רוצה להביא לתחנה?

"גורי אלפי ועינב גלילי, שהיו אמורים במקור להגיש את 'צהרים בשניים' (השניים מגישים את רצועת הצהרים בגלי צה”ל, ע.ק.), ומהטעם האישי שלי - את פרופסור מיכאל הר-סגור, שאני חושב שהוא גאון".

הרדיו עדיין מדיום רלוונטי?

"הרדיו עדיין מדיום רלוונטי כי אנשים עדיין נמצאים באוטו. הם קהל שבוי. מה הם יעשו, יגלשו תוך כדי נהיגה? יקראו עיתון? אפשר רק בפקקים. האמת היא שיש היום יותר מכוניות על הכביש ואנשים נמצאים בהן יותר זמן. בתל אביב, שלמתחמי הבילוי צריך לנסוע, אז גם בשעות הלא שגרתיות אתה נמצא באוטו. אני שחושב שהרדיו מדיום רלוונטי אבל הרדיו לא יכול לשדר רק ברדיו. בגלל זה אחד הדברים הראשונים שעשיתי זה שיתופי פעולה עם אתרי אינטרנט. אם הרדיו יסתכל על עצמו כיצרן תוכן ולא רק כמדיום משדר, הסיכוי שלו לייצר רווח ולשרוד הוא יותר גבוה".

יש לחץ מהמפרסמים לכוון לתכנים מסוימים?

"גם בטלוויזיה וגם ברדיו יש לחץ של מפרסמים לכיוונים מסוימים, זה חלק מהעולם הזה ותמים לחשוב אחרת. זה מה שמקיים את המדיה בחיים, אבל זה לא אומר שנכנעים ללחץ. תוכן מסחרי טוב הוא תוכן שיש בו משהו שמשתלם למאזין. בניגוד לגישה מסוימת שאומרת שהמאזינים הם עדר שכל מה שיגידו להם הם ילכו ויעשו, אני חושב שמאזינים הם חכמים. אם יש משהו מעבר לאמירה שמוצר זו אחר הוא טוב וצריך לקנות אותו אלא באמת פעילות מסחרית מעניינת אז זה טוב. כשזה מאולץ אז זה רע".

מה דעתך על מפת התקשורת היום?

"קטונתי, אבל מה שאני חושב זה שכל כלי תקשורת שרוצה לשרוד חייב להיות בהמון מקומות. העיתונים עושים את זה. רדיו לא יכול להיות רק ברדיו כמו שעיתון לא יכול להיות רק בדוכן עיתונים. אתה צריך להגיע לצרכן איפה שהוא נמצא ולא לצפות שהוא יבוא אליך. אם הוא במשרד ומשתמש במחשב אתה צריך להיות שם. אם אנשים פעם היו פותחים מבזקים של גלי צה"ל היום וואלה! ו-ynet זה דף הבית שלהם. חוץ מבפיגוע, למה להם לפתוח רדיו כדי לשמוע חדשות? האינטרנט שם, כל הזמן, ברמת הדקה. מצד שני, לאינטרנט יש מגבלות שלו שהרדיו מפצה עליהן".

לאחרונה התקיים מכרז של הרשות השנייה על הפעלת התחנה. רדיו תל אביב היתה הקבוצה היחידה שניגשה, אבל נדרשה לשינויים, התאמות והתחייבויות מכרזיות. על פי כללי הרשות השנייה ניתן למנות במקומו אדם בעל רקע מקצועי שאינו פוחת משלו בכפוף לאישור ועדת הרדיו של הרשות.

מה יהיה על ההתחייבויות שלכם לרשות השנייה?

"ההתחייבויות הן כבר לא שלי כי בסוף החודש אני לא אהיה שם, אבל מההיכרות שלי עם מנכ"ל התחנה ובעלי המניות הם יעמדו בהתחייבויות שלהם במכרז, כי זה לא תמיד היה ככה. כשעברתי לתחנה היו עוד שלוש קבוצות שתכננו לרוץ על התדר וזה היה מאוד קשה. זו הייתה שנה מאוד אינטנסיבית, הילדות שלי הכירו אותי בתור זה שמדי פעם קופץ הביתה וזה היה קשה ומאתגר גם לנסות לשנות את הרדיו, להביא לו רייטינג ולעשות אותו פקטור משמעותי בשוק הרדיו האזורי. מההיכרות שלי עם המנכ"ל והבעלים הם יעמדו בהתחייבויות לרשות השנייה".

באזור המרכז יש הרבה תחנות שחופפות באזורי הזיכיון והשידור. איך היית רוצה שרדיו תל אביב יתאפיין בשונה מרדיוס, רדיו ללא הפסקה ורדיו 99?

"על רדיו ללא הפסקה אפשר רק להסתכל ולהעריץ. עידו מור (מנכ"ל התחנה, שהודיע לאחרונה על עזיבתו, ע.ק.) הוא בן אדם עם הבנה אבסולוטית ברדיו. אותו דבר רדיוס, דוד בן בסט עשה שם כמה דברים מדהימים. הוא מתחרה עם תחנה שקוראים לה גלגלצ שהיא תחנת מוזיקה, אבל האפיון שלו כל כך ברור, הוא עשה מהלכים חכמים מבחינת מיתוג שאפשר רק להוריד את הכובע. אז זה לא רק שרדיו תל אביב מתחרה בשוק גדול, הוא מתחרה בשוק מעולה. גם רדיו 99, מההיכרות שלי עם הכוחות המעורבים שם, הולכת להיות תחנה מצוינת ומעבר לזה יש את התחנות הארציות שחזקות במרכז.

"אני גררתי את רדיו תל אביב לכיוון של רדיו בידורי. אנשים שרוצים לצחוק או להתפנן ולשמוע תכניות שמחות עם אווירה, אז שיעברו ל-102FM. לדוגמה רון קופמן ב'צהריים בשניים', עם אלי פיניש, זו תוכנית שלמרות שהיא לכאורה תוכנית אקטואליה היא נורא מצחיקה, היא שואו. אז אני חושב שבמידה זו או אחרת הצלחנו לייצד איזשהו בידול. כל העניין הזה ברדיו זו לא תורה גדולה, יש שלושה דברים מרכזיים. הראשון זה אפיון, שיהיה ברור לאנשים לאן הם עוברים ומה הם שומעים לדוגמה, ברדיו ללא הפסקה אתה יודע מה אתה מקבל ובגלגלצ אתה יודע מה אתה מקבל. הדבר השני הוא שיווק. תחנת רדיו לא יכולה ולא צריכה לעלות בקמפיין פעם בחודש, שיווק צרך להיות כל השנה. מעבר לזה זה המיתוג, שאנשים שמאזינים לתחנה ישמרו על נאמנות לתחנה ולמותג. אלה שלושת הדברים הבסיסיים.

"הכי חשוב זה לגרום לאנשים שמשדרים ברדיו להגיע שמחים, לבוא עם חדוות יצירה, להבדיל מטלוויזיה, ששם אתה עובד על המוצר כל כך הרבה זמן בפיתוח, ואחר כך מצלם, ואחר כך עורך, ועד שזה מגיע למסך זה כבר עבר כל כך הרבה ידיים. אז נכון שיש עורך שמטפל בכל השלבים אבל בשונה מכל זה ברדיו זו החדווה והמיידיות. אם זה בשיחה שמתרחשת פתאום או במשהו אחר, זה מקרין על השידור ובגלל זה נורא חשוב שאנשים שמנהלים תחנת רדיו יגרמו לאנשים שבאים לשדר, והרי כסף גדול אף אחד לא עושה מזה, שיבואו בשמחה ובחדווה".