מדור סוף

אלוף פיקוד העורף יאיר גולן טובע בראיון עם עמוס הראל ב"מוסף הארץ" את המונח המבעית "פליטוּת פנים". הכוונה לרבים מאיתנו שיהפכו לחסרי בית נודדים בעקבות מתקפת טילים על ישראל. הוא מספר גם שבקרוב תתחיל חלוקה מחדש של ערכות מגן ולא מסתיר את העובדה שלפחות ארבעה מיליון ישראלים לא יקבלו ערכה. במשנה נכתב שהאלוף לא רוצה להבהיל והכתבה זורמת די בשאנטי כל הדרך עד ליום שאחרי. אולי נמצאה הדרך לספר לפציינט שהוא עומד למות בייסורים קשים מבלי להפחיד אותו עד מוות.

המוסף שומר את האפקטים המיוחדים לכתבת השער של יותם פלדמן על עתידו הבעייתי של כדור הארץ. מישהו שם עוד חושב כנראה שסקסי יותר לחגוג כתבה על פתרונות הזויים להתמודדות עם ההתחממות הגלובאלית מלהבליט דברים לא משמחים שאומר איזה אלוף בצה"ל. האם בהארץ מתכוונים שזה לא ממש משנה מה יעשה אחמדינג'אד ליהודים בציון כשכל האנושות עומדת ממילא לטבוע במי האוקיינוסים הגואים?

במוספי השבת של ידיעות ומעריב החליטו שצריך איור של אהוד ברק על השער. מרתק הרגע בו חש עורך שלא יצליח להעביר את המסר הרצוי בתצלום ארכיון או אילוסטרציה פלוס כותרת. אלה הסיטואציות שאותן תשרת רק תמונה של הדבר עצמו. ובהיעדר התמונה, כמו מתוך אולם של בית משפט, הולכים לאיור שאומר "כך נראה ברק בסוויטה של 2,500 יורו ללילה". קריקטורות נוהגות להגזים מצבים, להראות בהפרזה את המגוחך שבהם. כאן קשה להפריז. המציאות והגרוטסקה נפגשות. את השערים הללו לא תתלה נילי פריאל עם מגנט בננה על המקרר. כך נראים שערים שמבשרים על הסוף הקרב.

בידיעות ברק יוצא טוב מעט יותר. באמבט שבו הוא משתכשך משייט ברווז צהוב. ברק מפריח בלוני סבון. לידו משקפיו, שלט רחוק או סלולרי, צלחת הגשה עם מכסה מהודר וכוס שמפניה. ברקע מגדל אייפל. פניו נפוחות מאוד. הסנטר וחלקו התחתון של הראש קיבלו מימדים עצומים. המאייר ליאו אטלמן ביקש להראות את ברק המנופח, המנותק, הילדותי, האוטיסט.

בקריקטורה של איתמר דאובה במעריב הצבעים הם גוונים של חום. האביזרים הם ספת עור, כוס קוניאק רחבה וסיגר. גופו של ברק נטמע בקימורי הספה הדשנים. אילולא הפרשי הצבעים היו הופכים היושב והמושב לגוש אחד. תווי פניו נרשמו בפחות מחמישה קווים. כפות רגליו קטנות כמו של סינית שאצבעותיה נקשרו בילדותה. מתחת לכובע המאוד לא ישראלי שצויר לראשו נראה שר הביטחון כמאפיונר שמן במיוחד, קאפו די טוטי קאפי. זה הכובע שחבש בעת ביקורו השבוע בווארשה. אין בשתי הקריקטורות אדם מלבד ברק. גם לא דליה איציק. אין רמז לעוזר, יועץ, באטלר או מתאם נסיעות. על פי ידיעות ומעריב, איש לא חולק עמו את החזירות.

נחום ברנע מנסה השבוע לשחק אותה כאילו הכול קטן עליו ובעצם חושף עד כמה הוא לוקח ללב. אולי ממש נעלב. התגובות החריפות להשתלחויותיו בבלוגרים בכלל ובאריאנה האפינגטון בפרט, גוררות אותו להתייחסות נוספת לעניין. הוא מסרב להישאר חייב. בחזית אחת הוא ממשיך לנהל אש קטנונית מול הבלוגרים באשר הם. הוא משתף את קוראיו בצער שחש "על שאנשים נמרצים כל כך, מוכשרים כל כך, מכלים את זמנם מול המחשב בבית. בחזית השנייה הוא מחזק את טענותיו להאפינגטון ולמקצועיותה ומביא כראייה מכתב ששיגר אליה דוברו של אהוד ברק בו הכחשה לדברים שפרסמה בבלוג שלה אודותיו. על האפינגטון כותב ברנע: "אפשר לקבוע בזהירות שמארק טווין היא לא, היא גם לא אנה פרנק".

הקטטה שלפנינו נשמעת נורא עקרונית ומהותית, איך היא איננה כזו. סתם בלון מלא באגו חם מצד אחד והיסטריה אופיינית לאינטרנט מצד שני. ברנע קיבל ג'ננה על האפינגטון וטינף סתם על כלל הבלוגרים למרות שהוא ללא ספק מכיר כמה דוגמאות של אנשי מקצוע רציניים שכותבים בבלוג. גם הבלוגרים נסחפו. הדברים שכתב ברנע בשבוע שעבר מאפיינים רבים המכנים את עצמם בלוגרים. האינטרס של הבלוגרים הרציניים שהבלוג איננו המטרה בעבורם אלא עוד כלי עבודה, הוא לא להגן אוטומטית על בלוגרים רק כי הם בלוגרים. אלא לקדם את הבלוגספירה, לסמן בה למשל את המתחזים לעיתונאים ולקרב אנשי מקצוע מהמדיות הישנות.

העיתונאי איתי סגל והבמאי איתן פוקס נפגשו לקראת עוד כתבת יחסי ציבור לקראת עוד סדרת טלוויזיה. הבמה היא "7 לילות", הסדרה היא מיוזיקל עם הרבה הומואים ושירים של צביקה פיק. על הנייר, הסיכוי לכתבה מעניינת נמוך.

בראשית לא מסתיר המראיין את כעסו על ההרגל הכוחני של פוקס ובן זוגו להוציא מהארון ידוענים שלא הואילו לעשות זאת לבד. השאלות והתשובות בנאליות כמו צ'אט מנומנם באטרף דייטינג. רגע לפני שנוטשים את "הארוניזם לאן", לא מתאפק פוקס ומספר על חבר נשוי, רקדן ואיש סיירת מטכ"ל, שחווה יחסים הומוסקסואליים. ג'אסט פור דה רקורד. מכאן זו נהיית כתבה מצחיקה, מעניינת ועמוקה לפרקים. בין היתר מתוודה פוקס שאם לא היה נשוי היה מחפש דרך אל גופה של תסריטאית הסדרה שלו שירי ארצי. מה שקוראים במזוּזית "ניצול יחסי מרות במקום עבודה". ב"7 לילות" חוששים בצדק מידו הנוטרת של אוחובסקי ולא מבליטים את הווידוי הסקסי. שלמה ארצי ויפתח קליין סירבו להגיב.

אלון אולארצ'יק קיבל שער יפה ועצוב ב"תרבות מעריב". תצלום מפתיע, א-לה קפטן בנג'מין וילארד מ"אפוקליפסה עכשיו". כל גופו במים, רק ראשו מציץ. פיו לא נראה. "קולי נאלם" היא הכותרת. אולארצ'יק נשלח אל אליען לזובסקי לספר על עצמו לרגל שידורה בערוץ 10 של הסדרה בכיכובו "מגדלים באוויר". הקריירה המוזיקלית שלו כבר מזמן לא בשיאה והוא מכיר באפשרות שאת קיסריה כבר לא ימלא, גם לא אולמות קטנים בהרבה.

אולארצ'יק שוקע ולא מסתיר את זה. כמו לוי, משה ומלכה מהסרט "שמיכה חשמלית ושמה משה" גם לו אין תוכנית: "אין לי תוכניות. אני קלולס. פעם הייתי עושה תוכניות לשנה הבאה, היה לי מושג של עתיד. היום אני לא אומר שאין לי עתיד אבל אני מתגלגל. ואני דווקא מרגיש שזו נקודת התחלה טובה". אולארצ'יק, טוענת לזובסקי בצדק, מלא בסתירות מרתקות. מחד הוא מתרעם על הנטייה לשרטט לאנשים בגילו אנטומיה של דעיכה, כאילו הם אחרי הפסגה של החיים והקריירה. שוּרוֹתיים אחר כך הוא אומר שיש לו לא מעט סיבות להיות פסימי. להבדיל ממרואיינים שמספרים על משברים בפרספקטיוויה של ניצולים, משתף אולארצ'יק את הקוראים במשבר עכשווי שסופו לא ידוע.

פרס נובל תפס את מוספי הספרות לא מוכנים. אף הוצאת ספרים לא תרגמה את ספריה של הזוכה הרטה מולר לעברית, מרבית העורכים הבכירים לא שמעו עליה כלל ואפילו ערך בויקיפדיה בעברית אין לה. לא פשוט למצוא ישראלי שבקיא ביצירתה ומתולעת ספרים טרם יצאה הבשורה אם שם משפחתה הוא מולר או מילר.

כך כנראה קרה שגם במוסף הספרות של ידיעות אחרונות ב"7 לילות" וגם במוסף תרבות וספרות של עיתון הארץ מופיע טור פרי עטו של המשורר אשר רייך, שאף פגש את מולר מספר פעמים (וב"7 לילות יש אפילו תמונה משותפת של השניים). הטורים דומים, בהארץ אמנם תירגמו את שמה של הזוכה למילר, אבל סיפור הפגישה הראשונה של רייך עם הזוכה, האופן בו היא כותבת את שיריה, אימוץ עקרונות השירה של טריסטאן צארה והטלת הספק בחברי האקדמיה השוודית שלא ברור אם קראו את שיריה מופיעים גם בידיעות אחרונות וגם בהארץ. השגריר השוודי יזומן לשיחת נזיפה.

על מעט חוכמות, צחוקים וחידודים מתחרים בעלי טורים רבים. יוסי ורטר מהארץ כותב על "פורום השביעייה" בו מרשים לעצמם נתניהו, ברק וליברמן לעשן סיגרים למרות נוכחותם בחדר של עוד 4 חברים, "זה מוסיף ניחוח בריטי לדיונים", מסביר המעשן הפאסיווי בני בגין; כשסימה קדמון בידיעות מבקשת להמחיש את טיב יחסיהם של ראש הממשלה ושר הביטחון היא מתארת אותם מעשנים יחד סיגרים בחצר הפנימית של בית ראש הממשלה; ורטר ובן כספית מצטטים שניהם בהקשר לסוויטות של ברק את המפרי בוגארט לוחש לאינגריד בקזבלנקה ברגן "תמיד תהיה לנו פאריס". למתדרכים ולמדליפים תמיד יהיו יותר מכתב אחד לשתף בתובנותיהם.

@@@מחסור בפרסומות או סמים קלים? מהי הסיבה לשיבוש הלייאוט של "סופשבוע" מעריב? מדור התשבצים קודם אל בין הכתבות ואחריו הופיע ראיון עם רוב לאו.

@@@סייד קשוע בטור קורע המוקדש למסתערבי המשטרה. כללי עשה ואל תעשה אם ברצונך לעבוד אנדר קאוור במגזר.

@@@כתבה מעניינת ב"7 לילות" על הקריירות ההזויות שניסו זמרים ישראלים להרים בגרמניה בשנות השבעים. משתתפים: שלמה ארצי עם שירו "ברוך ג'מילי", יגאל בשן ושירו "יש לי ציפור קטנה בלב" ואילנית עם "כבר אחרי חצות". בין הקוראים יוגרלו זוג כרטיסים לסרט "ממזרים חסרי כבוד" או "סטאלגים".

@@@ירדנה ארזי מספרת בראיון השער ב-"7 ימים" איך כשהתעוררה בבית החולים אחרי התקף האפילפסיה הראשון שחוותה, התיישבה על מיטתה מנהלת המחלקה ודבר ראשון ניסתה לשכנע אותה לעמוד בראש עמותת האפילפטיים. "מצאה סלב", אומרת ארזי.

יאיר לפיד בן חייל
כזה בחור דייקן
ביום וגם בליל
על הדקה הוא כאן

טיק טק טיק טק איזה לפיד בן חייל
ביום וגם בליל, לא מאחר בכלל

לא אכפת לו ממושב הכנסת
לא מהמשבר עם טורקיה גם
לא מהסוויטה של ברק ואיציק
רק שתגיעו בזמן

טיק טק טיק טק איזה לפיד בן חייל
ביום וגם בליל, לא מאחר בכלל