נושאים חמים

מדור סוף

הלבנים נגד המזרחיים, דן שיפטן נגד הערבים, ריבלין נגד איציק ולהפך ואפילו יאיר לפיד נגד השוודי. נריה קטן אחד נגד 100

נריה קטן

לא שרתי לך ארצי

שבוע אחרי עלייתה לאוויר של המיני סדרה תוצרת HOT, "תמיד אותו חלום", מתקפת יחסי הציבור נמשכת. שירי ארצי התסריטאית נדרשת ב-"7 ימים" שוב לכל אותן שאלות נודניקיות שגוררות תשובות מהבוידעם בריח של שמענו כבר. על פי דוקטרינת הקמפיין המתגלגל, שיא הראיון היה אמור להיות תגובת ארצי לוידוי של במאי הסדרה איתן פוקס שאמר בשבוע שעבר ב-"7 לילות" שהיה עושה אותה אלמלא היה בזוגיות. השאלות האחרות של אספה פלד-אלימלך היו בנאליות והתשובות שסיפקה ארצי דרשו רמה נמוכה של פעילות מוחית. ואז, ברגע המכונן, שבו בתגובה לשאלת הכתבה הייתה אמורה ארצי להגיד: "...לא הייתה פגישת הפקה שלא קיוויתי שהוא ייקח אותי חזק ובכוח", ניפקה ארצי את תשובת הדודה באומרה שיותר מ-10 שנים לא קיבלתי התייחסות מגבר שאיננו בעלה. זה קשור אולי לאימוניות המהוהות, שלא נאמר הטרנינגים המטונפים, שאיתם לדבריה היא כה אוהבת ללכת לסופר מרקט.

במוסף "הארץ" מכנים את הסדרה של ארצי ואיתן פוקס "הסדרה המדוברת ביותר זה זמן", כאילו שאין "מד מן" בעולם. סביב השחקן אלון לוי תופרים שם מיני פרויקט על שחקנים הומואים וחששם לצאת מהארון ולהפסיק לקבל תפקידים של סטרייטים, כולל שלל דוגמאות חו"ליות. לוי אינו שחקן פורה במיוחד. הקריירה שלו בהתהוות (סדרת הנוער "הנפילים"), לא מישהו שאיתן פוקס יתפוס בשיערות וימשוך החוצה בכוח. לדבריו הוא כבר יצא מהארון לפני כמה שנים אבל זה לא מפריע לעושים במלאכה לנסות למכור שזה קורה ממש עכשיו תוך התלבטויות קריירה כבדות. "ההימור שלוקח אלון לוי עצום", מפריזה כותרת המשנה. נראה שעורכי מוסף הארץ לא פגשו מעולם סטודנטים בבתי ספר למשחק.

האם הגישה המפחידנית שמדגישה את הקשיים ואת ההימור הנועז לא תוקעת בארון הומואים קצת פחות גיבורים מלוי? מה יעשה שמוליק ההומו מירוחם שתכנן לעלות הבוקר על אוטובוס בדרך לאודישן בתל אביב?

עוד בוואלה! NEWS

למה כמעט כל הגברים מתקרחים ואיך ניתן להתמודד עם זה?

חברת איילת גייר
לכתבה המלאה

מגוחך בעורף האויב

היא יכלה לבחור בקורין אלאל או במנחם בן. גם מאיה בוסקילה באה בחשבון ובשעת הדחק שרונה ודניאלה היו מתגייסות למשימה. אבל מבין כל משתתפי "האח הגדול VIP" בחרה כתבת הארץ לילי גלילי דווקא ביוסי מילשטיין להיות עוזרה לענייני הפשיעה הרוסית בכתבה על רצח משפחת אושרנקו.

חלק מהטקסט ב"הארץ השבוע" מתבסס על שיחה שקיים איש העסקים מילשטיין בשליחות גלילי עם בכיר במאפיה הרוסית. נכתב כי ב-2005 תיחקר מילשטיין את הנושא בשליחות הטלוויזיה, ועיתונאית רוסית הפגישה אותו עם בכירים בארגון. עורכיה של גלילי לא אוהבים את החיבור עם מילשטיין ובטקסט מצוין כי הדברים הם "לדבריו". החומר שמביא מילשטיין מפי המאפיונר הרוסי לא מסעירים ו/או תורמים דבר לסיפור. וחוץ מזה, האיש שהיה עוזרו הקרוב של ארקדי גאדימק ואחר כך נכנס מרצונו לבית האח הגדול הוא אדם לא רציני בלשון המעטה. קוראי הארץ וגם עמך ישראל מבקשים לא לשלוח אנשים לא רציניים בלשון המעטה למשימות עיתונאיות רגישות.

הלוחש לבכירים

הכתבה המרכזית ב"סופשבוע" של מעריב מזדעזעת מהתבטאויותיו של דוקטור דן שיפטן, מומחה למזרח התיכון, הלוחש לאוזניהם של בכירים במערכת הביטחון ובצמרת המדינית. הדוקטור קל הלשון לא מעריך ערבים ולא מסתיר זאת משומעיו באוניברסיטה ומהכתבת שרה ליבוביץ-דר. היא מעמתת אותו עם הציטוטים והוא בכלל לא מכחיש. "כשישראל שולחת לווין לחלל הערבים יוצאים עם זן חדש של חומוס"; "הערבים הם הכישלון הגדול ביותר בתולדות המין האנושי. אבל יש להם כישרון אחד – אלימות". לעתים הוא טוען שהדברים נאמרו בבדיחות ולעתים הוא עומד מאחורי הדברים באופן האקדמי ביותר.

כשהיא חמושה בלהביור אנטי גזענים קמה הכתבת להסתער ונהדפת פעם אחר פעם מהבונקר של שיפטן. קצף לא נראה בזוית פיו, הוא לא יוצא מדעתו, לא מבקש לסיים את הראיון ולא טוען שהוכשל. "העולם הערבי הוא כישלון עמוק, ומי שלא אומר את זה הוא בנאדם שוויתר על חלוקה של תובנה מבוססת עם תלמידיו ונכנע לתקינות הפוליטית", אומר שיפטן.

פעמון החרות דרור יקרא

הנדהמים, ההמומים והלא-יעלה על הדעתניקים מוזמנים לדלג עיתון אחד ולבדוק מה עושה ללחץ דמם הכתבה של רז שכניק ב-"7 לילות" של ידיעות. על המוקד: המוזיקה המזרחית לאור התוצאות השזופות של "מצעד העשור" ולקחי הקיץ החולף.

באליטה המוזיקלית מרגישים שהקרקע נשמטת, הקופה מתרוקנת והעת לזעוק ולהכפיש, כל האמצעים כשרים כולל דברים שמותר רק לחשוב, אבל אסור להגיד. ביותר ממקום אחד בכתבה כולל בהפניית השער מוזכרים ה"לבנים" לעומת הזמרים המזרחים. התיאורטיקנית הנחשבת טמירה ירדני מספרת איך היא יוצאת מקונצרט של הפילהרמונית בהיכל התרבות ורואה ש"ערב לפני ואחרי הקונצרט יש מופעים של זמרים מהז'אנר המזרחי"; "היום", מקוננת חוה אלברשטיין, "זה לא באמת זמר מזרחי אותנטי (...) פעם היה משהו אמיתי. היום זה סתם תנו לנו בכפיים וברגליים". היא מזכירה למי שלא שמע את הפרח בגני שהשירים של זהר ארגוב ואביהו מדינה היו ברמה הרבה יותר גבוהה; שלומי ברכה ממשינה האירופאית מספר איך "במצעד העשור של גל"צ וערוץ 24 ראיתי את אבי פרץ, משה פרץ, שמעון פרץ וכל משפחת פרץ. פעם הם טענו לקיפוח והיום הם עברו להרצליה פיתוח". "הלבנים" בכתבה אשכרה מתלוננים שה"לא לבנים" לוקחים להם את העבודה.

האדם שבטנק ינגח

"מוספשבת" מפציץ בגיליון מרתק ביותר וממצב עצמו בחזית ההתנגדות לעסקה המונית לשחרור שליט. על השער דיוקנו החזק של יצחק אוביץ ששירת בפלוגה ובטנק של גלעד שליט. בניגוד לחבריו מתנגד אוביץ לעסקה עם חמאס במחיר הנקוב. במכתב לשר הביטחון הוא ביקש שאם ייפול בשבי לא ישחררו במחיר שעלול לסכן את ביטחון ישראל. בכתבה של רועי שרון הוא מספר על ההתמודדות עם חבריו לפלוגה שדוחפים למימוש כל עסקה. אוביץ נקרע בין רצונו לראות את גלעד בבית ולהיות כמו כל הח'ברה לבין אמונתו כי המחיר מופרז. כשבן כספית ואחרים חושבים וכותבים כך זה נחשב אומץ לב ציבורי, כשאדם בוחר להאמין במשהו שמנוגד כל כך לאמונה הרווחת בסביבתו האינטימית, מדובר פשוט באומץ. נזכיר רק שמעריב כבר קרא פעם אחת להפסיק ולנסות לאתר מידע אודות הנווט השבוי רון ארד, אולם נסוג מהקמפיין זמן קצר לאחר יריית הפתיחה.

עושה רושם שחן קוטס-בר ועורכיה משתינים דרך הבולבול של חוקר המשטרה בדימוס חיים פנחס ("שוגון") על צווי איסור הפרסום בפרשת רצח משפחת אושרנקו בראשון לציון. הקורא יוצא נשכר. בעזרת ניסוחים מתוחכמים אך בהירים, נפרסים פרטים רבים מהסיפור. פנחס "משער" ו"מעריך" מה התרחש בדירת המוות. התיאורים של התנהגות הרוצחים מדהימים. הוא מתאר את שלבי החקירה העתידיים כאילו הוא החוקר הראשי. הכתבה ערוכה בפסקאות קצרצרות שגם הן מפוסקות בקצביות מותחת.

ציוץ קטן

@@@נחום ברנע מתלוצץ עם קוראיו כשהוא שואל את הפילוסוף הצרפתי ברנאר אנרי לוי לדעתו על התקשורת החדשה ותרבות האינטרנט. עונה לוי: "לתקשורת הישנה יש דעה טובה מדי על עצמה (...) יש עיתונות טובה ועיתונות רעה, כשם שיש אתרי אינטרנט טובים ואתרים רעים. אנשים יודעים את ההבדל".

@@@הח"כ המתוסכל דניאל בן סימון מבכה על גורלו בראיון לאורי משגב ב"המוסף לשבת". הנהי כולל השמצות על אהוד ברק. שום דבר חדש או מידע שבן סימון לא היה חשוף אליו לפני שקפץ למדמנה. על ברק הוא אומר: "האדם היחיד, שהוא רוחש לו כבוד כאשר הוא מדבר איתו זה פואד בן אליעזר (...) כשהוא מקשיב לפואד אתה רואה עליו הבעה שונה לגמרי, כאילו הוא יושב עם ז'אן פול סארטר".

@@@הגם שתמיד מעניין לקרוא את הגיגיהם של לונדון וקירשנבאום הם עדיין לא מחזיקים כתבת שער. כדי להצדיק את החלטתם עורכי "7 לילות" מבטיחים לשווא "חשבון נפש נוקב".

@@@ רון שביט, מומחה לפסיכולוגיה פוליטית, הקדיש לתופעת פרס את עבודת הדוקטורט המעניינת שלו. עופרי אילני יצא לבדוק עבור "הארץ השבוע" איך שרד פרס יותר מ-50 שנה? השיטה לפי המחקר היא לעולם לא להתפטר ולהיצמד בכל הכוח לעמדות ההנהגה, גם במחיר של להיות מספר שתיים או שלוש, העיקר להיות. רשמנו.

@@@שלום ירושלמי עושה במוסף השבת של מעריב סיכום ביניים מפורט לסדרת הקרבות רובי ריבלין vs דליה איציק. שניהם רוצים להיות נשיא המדינה. בינתיים הם מדליפים בטירוף אחד נגד השני, בעיקר בענייני נסיעות לחו"ל. אם עוצמת האש לא תדעך, ראוי לשקול את פיצול התפקיד או רוטציה. האפשרות שמישהו מהם יתמנה והשני יתאכזב היא סכנה ברורה ומיידית לשלומנו כאן.

שיר ליאיר

אגרוף מימין, אגרוף משמאל, זהו בוסטרום האנטישמי נגד יאיר הגדול/

יש עמים אכזריים מאיתנו פי כמה, אז למה השוודי מתנהג כמו בהמה?

כי איך לפיד יכול להיות רגוע, עם כל העראבס כאן במזרח הפרוע?

טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

בשליחת תגובה אני מסכים/הלתנאי שימוש
    לוגו - פיקוד העורףפיקוד העורף

    התרעות פיקוד העורף

      walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully