מדור סוף

משפחת ידיעות אחרונות המורחבת התכנסה במוסף כרומו מהודר כדי לציין 70 שנה של סקופים, פרוייקטים ועיתונות מקצועית משובחת. עמית הרמן בן חורג

עמית הרמן
12/12/2009

מרגישים שבעים

ידיעות אחרונות חוגג יומולדת 70, ולצורך המאורע גויסו ותיקי העיתון וטובי המפרסמים לגיליון כרומו חגיגי. שורה תחתונה, המוסף נראה כמו עוד פרויקט חג מבית היוצר של "7 ימים". אחרי "הסוד שלי" ו"האיש שהשפיע עלי", ידיעות חוגגים את התאריך העגול בפרויקט "הכי נגע בי". טורים אישיים, תמונות בלתי נשכחות, ובאדיבות מחלקת הארכיון - גיליונות מן העבר שכותבי "7 ימים" מגלים את הסיפור מאחוריהם.

בלטו בהיעדרם 1: אחרי שהמו"ל המסתורי שובר שתיקה וכותב מהלב כבר בעמוד שלוש של הכותרת, מצטרפים גם העורך הראשי וסגנו לחגיגת הכותבים. אפילו את הרצל רוזנבלום ז"ל הוציאו מהקבר עם טורו האחרון בעיתון, ואת משה ורדי החזירו מהפנסיה. אז למה היה קשה לפרגן את רפי גינת ואילון שלו? אולי בעיתון מעדיפים לשכוח את האפיזודות החולפות האלה ולחיות את היום, שלא לדבר על העורך המיתולוגי דב יודקובסקי המסוכסך עם המו"ל (ותודה לטוקבקיסט חוקר תקשורת).

בלטו בהיעדרם 2: יכול להיות שמי שהיו מוסיפים קצת צבע לבית הלורדים של רחוב מוזס, הם החבורה התוססת של "7 לילות", או לפחות הקפטן עדי גולד. אבל בידיעות כמו בידיעות: ההפרדה נשמרת. או שכותבי "7 לילות" שומרים את הרגע שנגע בהם לעוד גיליון בעונת המלפפונים.

בלטו בנוכחותם: דן ודנה. ספקטור מספקת הצצה לשיטות העריכה של העיתונאים בסוף הניינטיז, ודן חסכן חוגג בכפולת אמצע שמהודרת יותר מהמוסף כולו וכנראה גם מימנה אותו.

אז למדנו שידיעות אחרונות הוא משפחה אחת גדולה. נוני הקטן חילק עיתונים, ורדי הינוקא הכניס מאמרים לעיתון בדרכי מרמה, סבא של יאיר לפיד השתתף בהקמה וברנע סיים מלחמה. אבל רק טובה צימוקי, כשהייתה בכיתה א', מצאה בטעות גולגולת אדם בדרכה הביתה. הילדה צימוקי תפסה את הגולגולת בשתי ידיה והביאה אותה הביתה אל אביה, אריה צימוקי ז"ל הכתב המדיני של ידיעות אחרונות. "לא חששתי" נזכרת כתבת המשפט של ידיעות אחרונות, "מצאתי עיתון משומש ועטפתי בו את הגולגולת . שבתי הביתה ואמרתי לאבי 'הבאתי לך סיפור'". ככה נכנסים למשפחה.

טוב לדעת (מקודם)

בשל ביקוש גובר לטיפול יעיל בכאבים: בי-קיור לייזר במבצע מיוחד

מוגש מטעם בי קיור לייזר

פשעים ועבירות קלות

הארץ שוב משחק אותה במבחן השערים. גידי וייץ חושף את תמלולי חקירתה של רייצ'ל ריסבי-רז, מתאמת הנסיעות של אהוד אולמרט. לפני חודשיים היא התראיינה ל-"7 ימים" וניסתה להצטדק ולהיתמם, התמלולים בהארץ כבר חושפים את המנגנון שמאחורי החיים הטובים של אולמרט. מוסף הארץ גם מצליח להסביר לקורא בצורה בהירה מהי פרשת ראשונטורס בעזרת הדוגמאות העסיסיות שעולות מחקירתה של ריסבי-רז.

ידיעות לא השיגו את הדג השמן, אז הם הולכים על דגי רקק: "7 ימים" מציג בשער שחיתויות במועצות המקומיות. אוסף של מכרזים תפורים ודמויות משעממות שהושלכו לתוך טקסט ארוך. טיפול יצירתי יותר אולי היה הופך אותה למעניינת. ואולי לא.

גם ישראל היום מתגייס למאבק בשחיתות הציבורית. גדעון אלון מראיין בישראל שישבת את מבקר המדינה מיכה לינדנשרטאוס אבל בישראל השבוע גוזרים את הקופון: חשיפה של 18 מיליון שקל שזרמו לחשבונו של גלעד שרון כשוחד לאביו (לכאורה, לכאורה). כנראה שלמוטי גילת אף פעם לא נמאס מפרשת סיריל קרן.

פח השמן

"7 לילות" מכריז שהעשור האחרון היה הגרוע ביותר במוזיקה הישראלית, ואף אחד לא ישכנע אותו אחרת. קיווינו לקבל נתונים, ראיונות עגמומיים עם זקני השבט או לפחות סקירה רצינית של מה שקרה כאן בעשור האחרון – במקום זה קיבלנו שלושה טורים טרחנים של רביב גולן, יהודה נוריאל ולירון תאני. התזה שמאשימה את האמנים היא פשוט מפגרת. לא נשווה למי יש יותר גדול: לקספרים או לאלג'יר, אבל להשוות את העשור האחרון שבו התקשורת השתנתה ללא היכר לתחילת הניינטיז – זה פשוט עולב. בייחוד כש-"7 לילות" קורא לאמנים לעשות מוזיקה שבחיים לא תזכה מצידו לתשומת לב ללא סיפור צהוב שילווה אותה . אבל זה בסדר, אמנים אמורים לסבול. שירעבו קצת.

כל עיתון והאג'נדה שלו. ישראל שישבת מציג על השער פרויקט מהפכני – חנוכה. סלבס שפג תוקפם לפני שנתיים (או בר ונועם מטעם פוקס) מדליקים נר לכבוד גלעד שליט, עם ישראל או צה"ל. אלה כנראה האופציות היחידות שישראל היום איפשרו. היחידה עם האצבע על הדופק היא אישתאר שברוח ועידת קופנהגן מדליקה נר לכבוד המודעות לשמירה על כדור-הארץ.

את מקהלת הידוענים מייצגת על השער אנה ארונוב שמדליקה נר שמיני של חנוכה. מה קרה? התאורנים של ישראל היום בשביתה?

ובמציאות המדממת של עיתוני סוף השבוע, נאלץ "תרבות מעריב" להסתפק בשאריות של לפני שנתיים. זה כבר הפך לקונספט בקרליבך. לוקחים שחקנית או זמרת מהעבר שגם לפני שנתיים לא באמת זרח כוכבה, ומספרים את סיפור נפילתה. לפני שבועיים זו היתה הדס מורנו. השבוע זו רינת בר, אחת מאלף.

ביצים של דב

פיטוריו של ברק פכטר לא עברו ללא תגובה הולמת מצד מעריב. דב גלהר, האיש שהפיל את פכטר בפח, צריך להתרגל שמעכשיו הוא כבר ממש לא פרסונה נון-גרטה במדורי רכילות, במיוחד אלה של מעריב. ליאורה טוענת כי גילהר מחזיק בבעלותו שתי חברות: האחת מתאמת הרצאות לאנשי תקשורת, סלבס ופוליטיקאים לשעבר, והשנייה מתווכת בין יוצרי סרטים ישראלים לפסטיבלים שונים בעולם.

כדי לתקוע עמוק את הסכין, ליאורה אפילו דואגת לצטט מתקנון האתיקה של מועצת העיתונות שמזהיר מפני ניגוד אינטרסים. מנכ"ל חדשות 10 ראודור בנזימן נדרש להגיב ולא ממש מתרגש מטענתה של ליאורה שלצד עבודתו העיתונאית, גילהר משמש גם כסוכן טאלנטים שוודאי גוזר עמלות מהעיסוק הצדדי שלו. מוזר

ציוץ קטן

@@@זה לא הראיון הראשון של מרית דנון, אבל העובדה שבסוף שבוע הנוכחי אף אחד לא ראיין אותה מספיקה למעריב כדי לכנותו "בלעדי". בן כספית נזכר בערגה בסוף השבוע שבו מרית לא דיברה, אז התראיינו אנשים שמכירים אותה. כמו הפעם הזו עם אלדד יניב שאמר שמספיק לחטוף אותה כדי לבצע הפיכה בישראל. ההלצה של יניב עלתה לדנון, כך מסתבר, בשנים של ליווי מאבטחים ואיסור נסיעה במוניות.

@@@הפרשן המשפטי של ישראל היום כותב ביקורת מפרגנת לספרו של דן מרגלית, הפרשן הבכיר של העיתון. יש שם גילוי נאות, אבל לא מזכירים שהספר יצא כבר לפני כמה חודשים. בישראל שישבת גם בחרו פסקול שלצליליו אנו אמורים לקרוא את הספר: מטאליקה "And justice for all". אתם מוזמנים להציע את פסקול הביקורת.

@@@עינת פישביין ראויה לציון לשבח בזכות כתבת השער המעניינת במוסף לשבת על ילדי העובדים הזרים שמשרתים בצה"ל (כולל החיילת הקולומביאנית שרודפת אחרי שוהים לא חוקיים).

@@@החופשה של מעצב מוסף הארץ נמשכת. מחליפו כנראה לא לומד מטעויות. כפולת הבוטוקס שוכפלה השבוע בכתבה על עורך "בילד" הגרמני. סטרייפ רחב של תמונות זערוריות מלווה את הכפולה הפותחת. אולי בהארץ לא רצו להבהיל את הקוראים עם תמונה אחת, גדולה ופרובוקטיבית, אז פשוט נתנו שלל נשים ערומות בצילומים מוצפנים.

שיר ליאיר

לא כל מי שמאמין באלוהים רוצה לשתות לכם את הדם,
אבל החילונים האידיוטים שמבלים במועדונים הם לא בני אדם/

הרי ידוע שהקלאברים עושים קוק ושוכבים עם ערבים/
ויאיר הקדוש, הוא לא גזעני, הוא רק רוצה שכל ישראל יהיו חברים

כשלפיד מתחנף הוא מתקרנף, כך עושים את העבודה חברים/
לפעמים זה אומר למכור את ההיפסטרים, כדי להביא עוד בוחרים

טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

+
בשליחת תגובה אני מסכים/ה
    walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully