מדור סוף

מאז ימי האזנות הסתר העליזים לא ירדו העיתונים לרמה כל-כך נמוכה של חילופי מהלומות על חשבון הקוראים. שבוע אחרי שעמוס רגב האכיל אותנו בכפולת 5-4 בכותרת, משיב מעריב בכפולה שנדחקה אמנם לעמודים 9-8 אבל לפחות מעוצבת יותר בטוב טעם. פלוגת הסער של נמרודי ומוזס מונה את בן כספית, בן דרור ימיני, והחייל האלמוני: כתב מעריב.

החבר'ה לא לוקחים שבויים, כספית נכנס בעמוס רגב שנפלט מידיעות ומעריב, ותוקף את הארץ שמגונן על ישראל היום רק בגלל שהוא מדפיס ומפיץ את גיליונות התועבה. על הדרך כספית גם מעניק לעצמו צל"שים על חשיפות עיתונאיות על החברים הכי טובים של נמרודי, דנקנר וגלעזר. שאפו בן. בן דרור ימיני מציג את קו ההסברה הרשמי של מעריב לגבי החיזורים הכושלים של נמרודי אחר שלדון. אז היה מדובר בהשקעה עסקית שגם השקפה פוליטית לא פוסלת אותה. כלומר לנו מותר. וחוץ מזה ימיני גם מפחיד את הקוראים מפני מגע עם סוכן זר. "החינמון החדש הוא בעיקר פמפלט בולשביקי. ראו למשל את המאבק המפחיד שניהל העיתון נגד שר המשפטים לשעבר דניאל פרידמן. העמדה האחידה של העיתון הזה הייתה בצד של מרצ ועדאלה. לא בצד הציוני".
לקוראים שמתקשים להתמודד עם מגילות כספית וימיני מוגשים כמה גיליונות למזכרת של ישראל היום עם תמונות מחמיאות של כבוד ראש הממשלה.

אם הקטע הקודם הזכיר לכם את 1994, אז באופן כללי סוף השבוע עומד בסימן רטרו. מאז הקדנציה הראשונה ביבי לא חטף כמו שהוא חוטף במעריב ובידיעות. איך באמת הוא מוצא זמן לדבר על פוליטיקה בזמן שגלעד שליט בשבי? מה הוא חושב שהוא? מרצ? עדאלה?

אז עם קשר או בלי (עלק) למה שקורה בין פטרונו של נתניהו למו"לים האחרים, שני העיתונים מתאמים שערים. המוסף הפוליטי של ידיעות אחרונות הולך על קונספט פיצול האישיות של נתניהו וכראיה מציג שלל תמונות שלו במצבים שונים. ברנע, שיפר וסימה משלימים את העבודה בפנים.

שער המוסף הפוליטי של מעריב משחרר את העניבה עם איור של ביבי (בכל זאת, מעריב) וכותרת ענק: פוליטיקאי. בן כספית ושלום ירושלמי תוקפים ישירות את נתניהו. ואפילו כתבה של נדב איל שמקדמת ספר על צ'רצ'יל נאנסת בנימוס בריטי למען המטרה הנעלה. איך? כי ביבי מעריץ את צ'רצ'יל. ברור.

בינתיים במרכז ההדפסה וההפצה ברחוב שוקן, ארי שביט חייב לגרום לגיליונות האלה להמשיך לזרום מהדפוס. הקצב מתגבר, ואדי הדיו גורמים לו להזיות קשות. ציפי לבני ראש ממשלה ואינה עושה מספיק בכל הקשור לפתרון מדיני, בעיות ממשל וחינוך. אבל ציפי לבני לא ראש ממשלה אולי הודות לפובליציסט אחד שהזהיר ערב הבחירות כי היא סכנה למדינה. ומי שלא ראש ממשלה לא באמת יכול להיכשל בלהיות ראש ממשלה.

השיחוק של סוף השבוע שייך ל"7 לילות" עם השער של שירה מרגלית שמדברת על פרשת טופז. לוח השידורים החדש של רשת מביא את מרגלית לספר על ערב התקיפה, הפציעה הקשה והפיטורים ממקאן. לפעמים רז שכניק מנסה למצוא מוסר השכל בסיפור ושואל את מרגלית אם היא למדה משהו כמו למשל לחזור לשיחות ולהודעות. אבל כשזה מגיע לעבודתה ברשת שכניק קצת יותר סלחן. התוכניות הכושלות? חוץ מ"פרויקט מסלול", כולן שייכות לקודמה בתפקיד (גם "הספסל האחורי"?). העובדה שהזכיינית מתקשה לעבור את ה-20% ברוב ימי השידור שלה נעלמה ואברי גלעד הוא בכלל לא כישלון כי בטלוויזיה מסתבר צריך לתת לדברים זמן.

רגע לפני שסוגרים את העשור, מוסף הארץ מביא אותה בשער הכי בלתי מפוענח של המילניום החדש. רק אחרי שהרכבנו את משקפי התלת מימד של הדוד נוני הצלחנו לזהות את מייקל פלפס בגזיר התמונה הימני שהרכיב חלק מתמונות אנשי העשור. בעיניים בלתי מזוינות זה נראה בהתחלה כמו זנב של חתול, או צילום פני שטח של הירח. אבל בתלת מימד הכל נראה כל-כך חד! זה מייקל פלפס שוחה בצילום מתחת למים. מגניב. בצד השני, גזיר של כאפיה ששייכת כנראה לבן לאדן, איש העשור של "סופשבוע" מעריב מהשבוע שעבר.

הגזיר עם איור הכושי זה כנראה אובמה ואת העין של פוטין אנחנו מזהים בכל מקום. כיסוי הראש של בנזיר בוטו הסגיר אותה מייד, כמו גם שומן הכבש על הסנטר של שרון. בשביל לזהות את ארנולד שוורצנגר נדרשנו למקרא המצורף בעמוד התוכן.

הפרויקט עצמו חביב לעיתים וטרחני לרוב. בין עשרות המאמרים כל אחד ימצא נושאים מעניינים לשיחות ברזייה בשבוע הקרוב.

אחרי חודש וחצי ישראל היום מנפק סוף סוף שער רלוונטי. בישראל שישבת עולים על ההייפ סביב סרטו הבא של גאי ר'יצי על שרלוק הולמס. יובל אברמוביץ' טס ללונדון ופגש את הטרויקה המשוגעת ריצ'י, רוברט דאוני ג'וניור וג'וד לאו. הם מספקים את זווית הראייה המיוחדת שלהם על החיים, ואברמוביץ' לומד שלא שואלים כבר בהתחלה את גאי ריצ'י על האישה שזרקה אותו.
אז השער אולי רלוונטי אבל היה עובר בקושי בתרבות מעריב. לא בעיתון החופשי של ישראל. כוכבי הקולנוע היו צריכים לקבל את שער 2 ולחיות בשלווה במקומם הטבעי. אבל זה לא יכול לקרות, כי האישה הכחולה מאווטאר כבר גרה שם. זה הכוכב שלה.

שער "7 ימים" מבטיח את החיים החדשים של רביבו בלוס אנג'לס, אבל כנראה שרק לאופירה אסייג יש את הטלפון הישיר לחיים. רביבו לא מתראיין. יש כאן רק מקורבים שלא מזדהים וקטעי ראיונות של רביבו מהארכיון. הגילוי החדש מאז הסרט של אופירה הוא שהדעות חלוקות לגבי מידת הצלחתה של התכשיטנית שגית רביבו מעבר לים. "עם כל הכבוד פה השם רביבו לא תופס. זה לא גוצ'י ולא פראדה. הסטייליסטיות בהוליווד לא ילכו עם הסגנון שלה כי בעיני הוא צעקני" אומרת בעלת בוטיק אופנה שמבקשת להישאר בעילום שם.

עד כאן אמרו הרביבו'ז ושלחו תגובה באמצעות סוכנת המכירות של SR המותג של שגית. ובפעם הבאה שמישהו מלכלך הולכים לבורר.

@@@אחרי שמוסף הארץ הכתירו את ליאורה כפייבוריטית של ועדת המדרוג, סופשבוע מציגים בשער את הקנדידט שלהם בגמר הישרדות: טלכו. השער יפה, אם זה היה מגיע לתרבות מעריב היינו מקבלים איור.

@@@ובשער תרבות מעריב תמונה פרובוקטיבית של הנרי דוד ומשנה שמבטיח כי הוא "במרחק נגיעה מהישרפות" אבל בפנים מקבלים ראיון עם בורגן מבולגן מפתח תקווה.

@@@הסיפור של האי הנעלם בגלל ההתחממות הגלובאלית נשמע קול. אבל אפשר לדעת אם אורי משגב דיבר עם תושבים בטלפון או באמת טס לשם בשליחות המוסף לשבת של ידיעות אחרונות?

@@@בישראל שישבת מקדישים כתבה נרחבת לזוגות שהכירו במסגרת פרויקט תגלית (ששלדון הוא אחד התורמים הגדולים שלו), דה-מרקר ביקש ממשרדי פרסום להמציא שטרות אלטרנטיבים. עודד בן עמי התקשר וביקש את הליינאפ שלו בחזרה.

חמישים מי יודע? חמישים יאיר יודע

חמישים שאלות מציקות וחלולות

ואחד יאיר לפיד, יאיר לפיד, יאיר לפיד

שבשמיים ובארץ