מדור סוף

נפתח בווידוי: לא קראנו את פסק הדין של נעם סולברג בשלמותו. גם לא את כל הפרוטוקולים, העדויות והתצהירים. מצד שני – גם אתם לא. וכשחושבים על זה, אז מדובר בביזיון. איך חודש אחרי פרסום פסק הדין המרעיש אף אחד לא חשב להרים את הכפפה הזו? טוב שיש בישראל עיתון עם אג'נדה!

לא נרד כאן לסיבות שהובילו לפרסום הכתבה ב"סופשבוע", אבל לפחות למדנו שאילנה דיין, כמו כולנו, היא בת אנוש. ובעיתונות זה אומר להיות לפעמים בינוני. כי ביננו, מי לא חותך סינקים או ציטוטים בשביל שיסתדרו יותר טוב עם הכתבה?, מי לא מגזים בתיאורים כדי לייצר אווירה דרמטית? ומי באמת קורא את התצהירים הארוכים שעורכי הדין כותבים עבורו? יאללה, חותמים עליהם ואומרים נקסט.

אז למי אתם מצפים שנאמין? למעריב שקובע כי גיורא איילנד נפגש בשליחות אילנה דיין עם סרן ר' וניסה להוריד אותו מהסיפור? או לאילנה דיין שטוענת כי הפגישה נעשתה שלא בידיעתה? בקרליבך לפחות יכולים להישבע שככה כתוב בפסק הדין.

כנראה שנישאר עם סימני השאלה האלה עד הערעור בעליון. או לפחות עד שעקיבא אלדר או גידי וייץ יצללו לפרוטוקולים ויכתבו את גרסת כנופיית שלטון החוק לפרשה.

מה שכן, טור העורך של בן כספית ב"מוספשבת" לא מוסיף סטייל לטיפול באילנה דיין. במשך כל הסופ"ש היו עסוקים אנשי "מעריב" בלהגן על התחקיר המאוזן והמקצועי, לדבריהם. ואז מגיע בן כספית בכתבת "כנסו, כנסו!!!" ומכנה את התחקיר של דיין "פשע עיתונאי בוטה", את הכתבה של ליבסקינד "תחקיר מדהים... ממליץ לרוץ ולקרוא" ואת עורכי הדין של סרן ר' "מצויינים".

מי זה האיש עם הכובע בשער "7 ימים", חשבנו לעצמנו. ואז גילינו בכותרת משנה שמדובר בחבר הכנסת חיים אמסלם מש"ס שהיה מעורב בניהול מסעדה במקביל לעיסוקו בכנסת. הוא אפילו שלח לשם את העוזר הפרלמנטרי שלו כדי שיעבוד במקום במשך חודשים.

בתוך הכתבה אנחנו לומדים שהעסק (שיפודיה) היה בבעלות בנו של ח"כ אמסלם. שהעובד ביקר שם רק שלושה חודשים, ולדברי הבן הם בכלל חברים טובים והוא לא ממש עבד במקום. סיפור לא נעים (וגם לא נורא) בשביל הש"סניק (מי שלא יהיה) אבל כתבת שער???

מבחן סולברג: הנאשם יצר מצג שווא לפיו התובע (להלן האיש עם הכובע) היה מבעלי המסעדה. השימוש במונח המעורפל 'מעורב בניהול המקום' מטעה את הקורא וגורם לו לחשוב כי מדובר בהכנסה צדדית ופסולה. הטיעונים שעומדים לזכותו של האיש עם הכובע אינם מוצגים באותו אור שלו זוכים דברי הבלע של מקטרגיו.

וכספית היה פוסק: פשע עיתונאי בדרגה בינונית.

בקריאה ראשונה של כתבת שער "תרבות מעריב" הורדנו את הכובע. אנטון אוסטרובסקי הזועם, כוכב "הבודדים" של רנן שור, יושב על כוס וודקה זולה עם שרית פוקס. אבל אז גילינו ב"7 לילות" את סשה אגרונוב שהוא גם כוכב "הבודדים" וגם זוכה פרס אופיר על תפקידו הראשי בסרט. וגם הוא יושב לכוס וודקה זולה עם יואב בירנברג.

ובקרב הזה אין ל"תרבות מעריב" סיכוי. גם זכו ברוסי הפחות שווה, וגם בעורך שייבש את הכתבה.

מבחן סולברג: אשת יחסי הציבור של הסרט מוזמנת למסור את עדותה ולהבהיר האם הייתה בליבה כוונת זדון בהעניקה כתבת שער ל"תרבות מעריב". עורך "7 לילות" מואשם בביזיון בית המשפט לאחר שהעיד כי אינו שם קצוץ, כלשונו, על מתחריו מקרליבך

וכספית היה פוסק: תחקיר עיתונאי למופת שלעולם לא היה מתפרסם בחינמון של אדלסון או במפעל הדפוס וההפצה של שוקן.

מזל ש"רשת" ו"קשת" החליפו ימים, אחרת היינו נתקעים בסוף השבוע הזה רק עם שיפוד ביד. עלמה זק בשער מוסף הארץ בראיון די משעמם עד הרגע שמזכירים בפניה את "שבוע סוף". אז עלמה מתמסרת לרוח המפקד ומשמיצה את המתחרים. לפחות יצאה תמונת שער שמזכירה את שאקירה.

ובשער "סופשבוע" דליה איציק. גרררר.....אה, זה לא החיקוי של עלמה. זאת איציק על אמת. איציק נשלחה להגן על ציפי שזוכה להערות בכנסת על השמלה והתספורת שלה. ככה לא מוכרים עיתונים. גם לא ראש ממשלה. אבל ככה כן בוחרים נשיאה. איציק לא לוקחת צד במאבק בין לבני ומופז, ובאווירת פיס אנד לאב מצהירה שהיא המאמא של המפלגה. התחקירים הלא נעימים אודותיה נשארו בחוץ. ככה בונים נשיא. תשאלו את קצב.

מבחן סולברג: בית המשפט מברך על חוק קידום נשים. האפליה המתקנת שניתנה לזק שכמעט ונפקדה מהתוכנית הראשונה של "ארץ נהדרת" הינה מעשה סמלי וראוי. כך גם קידומה של דליה איציק אשר קולה נדם בשבועות האחרונים כפי שנהוג אצלה בתקופות סיכון הון פוליטי.

וכספית היה פוסק: מוטב היה לו הגברת דיין הייתה לומדת יושרה מהי מדליה איציק. ובאשר לעלמה זק, אני מחזק את ידיו של ידידי כצל'ה במלחמתו נגד שליחי גבלס המפרסמים פרופגנדה בעיתון בבעלות גרמנית.

אחרון הראפרים בישראל, סאבלימנל, יוצא לקרב האחרון של הז'אנר הגווע. "ישראל שישבת" נבחר להחיות את המהפכה מחדש. סאבלימינל מופיע על השער עם אשתו הטרייה וחושף צד רך באישיותו. זה יפתיע רק את מי שחושב שטופאק שמעוני נורה חמישים פעם בסמטה חשוכה בקווינס – ושרד כדי לשיר על זה.

יובל אברמוביץ לא מספק ניצוצות של טראש בראיון, אבל התמונות של הזוג נראות כמו הפקה זולה של צלם חתונות. זה כנראה מספיק בשביל "ישראל היום" כדי להעניק לכתבה פלומבה "מיוחד".

בשער 2 אנחנו מגלים עוד זוג במלחמת הישרדות. דן שילון וטלי מורנו עם תוכנית הבוקר המתחדשת של "קשת". שניהם חוזרים על תיבת המסרים של אבי ניר. שניהם כבר שיננו אותה באולפן של עודד בן-עמי בשבוע שעבר.

מבחן סולברג: זוג הטרוסקסואלי אינו מונח טריוויאלי. זהו רצון האל.

וכספית היה פוסק: לא אפרט מדוע עמוס רגב כבר לא עובד ב"מעריב", רק אגיד שאצלנו שער של סאבלימינל לא היה עובר.

@@@דווקא בשבוע שבו משיק כלכליסט את מוסף סוף השבוע הסקסי שלו, מחליטים ב"דה-מרקר וויק" לקצץ בעלויות ולצאת לראשונה בשער שאינו כרומו.

@@@היינו צוללים לפרויקט אובמה של מוסף הארץ, באמת נראה מעניין, ואולי נעשה את זה מייד כשנסיים עם פסק הדין של סולברג.

@@@זה כבר גובל בהתעללות: "תרבות מעריב" צריכים להבין שכבר עשור זה לא קול לראיין את משה פרסטר ולהשוות אותו לטל פרידמן.

@@@דורון רוזנבלום, עלינו עליך. גם אתה קורא וואלה! ברנז'ה. בטור האחרון של רוזנבלום ב"מוסף הארץ" הוא מתלונן על העיסוק הרב של שוק תקשורת בעצמו. כולל מונחים מגניבים כמו רגולציה ודמי זיכיון. יאללה דורון, זו לא בושה לטקבק.

@@@סבר פלוצקר בטפיחה חסרת מודעות עצמית על השכם במוסף "ממון". זו הכלכלה, מטומטמים. מזל שהיה לנו את סבר ואת העיתון האחראי "ידיעות אחרונות" כדי לעבור בשלום את המשבר הכלכלי.

להוציא ספר מרגיש לרוב כמו לידה, לא פלא שיאיר חוטף התקף חרדה/

הוא שוכב ומחשב את קיצו לאחור, מתרפק על הימים שהשיער שלו היה שחור/

הוא שוקל אפילו להתקשר לארנון, כולו אחוז בהלה, ואם בארנון הוא מתכוון לנוני, זה בטח יגמר בהעלאה