כיבוי לפיד?

חברת הכנסת רונית תירוש (קדימה) יוזמת הצעת חוק חדשה שתחייב תקופת צינון בת חצי שנה לאנשי תקשורת לפני מעברם לפוליטיקה. ההצעה תתקן את סעיף 56 לחוק הבחירות לכנסת ולפיה יתווספו לאנשי הצבא ועובדי המדינה עליהם חלה חובת צינון גם אנשי תקשורת. בתיקון ייקבע כי "אנשי תקשורת העוסקים בסיקור התחום הפוליטי יוכלו להתמודד בבחירות לכנסת, ובלבד שיחדלו מתפקידם כשישה חודשים לפני מועד הבחירות". בכנסת הנוכחית מכהנים עיתונאים רבים לשעבר ובהם חברי הכנסת אורי אורבך (הבית היהודי), דניאל בן-סימון (העבודה), ניצן הורוביץ (מרצ), ואנסטסיה מיכאלי (ישראל ביתנו).

בדברי ההסבר לחוק השתמשה תירוש בחוק הצינון לאנשי כוחות הביטחון משנת 2007: "בהתמודדותו בבחירות לכנסת או בכהונתו כשר של מי שסיקר קודם לכן את התחום הפוליטי זמן קצר קודם לכן טמון החשש שמא החלטותיו במסגרת תפקידו העיתונאי זה לא כבר הושפעו מהשקפותיו הפוליטיות, אשר עם צירופו לרשימת מועמדים לקראת הבחירות ניתן להן פומבי. השמירה על אי תלותן של מערכות התקשורת מצדיקה הקפדה דווקא מתוך הכרה בחשיבותן ובתרומתן ובשל פניהם המוכרות היטב של אנשי התקשורת לכלל הציבור, ומתוך כך מתחייב להחיל עליהם את תקופת הצינון הנ"ל".

"הצעת החוק באה דווקא מתוך הכבוד הרב שאני רוחשת לתחום התקשורת, ומתוך הכרה בהשפעתה ובכוחה הרב", מסרה חברת הכנסת תירוש. "אינני מתייחסת לעיתונאי כאל אדם המלהג מול המסך או בעיתון אלא כאושיה תרבותית שאינה פחותה בחשיבותה ובהשפעתה על סדר היום הציבורי מאלוף בצבא, למשל, ועל כן צריכות להיות מוטלות עליהם גם חובות דומות. גם כשאני נכנסתי לפוליטיקה קיימתי את חוק הצינון והתפטרתי מתפקידי כמנכ"ל משרד החינוך, והדרישה הזאת שנכונה לבעלי תפקידים בכירים בשרות הציבורי ובכוחות הביטחון נכונה לא פחות כלפי התקשורת, שהשפעתה על סדר היום הציבורי דרמטית ומחייבת התנהלות שקופה גם מצידם.

"בהחלט לגיטימי ואף חיובי שאנשים טובים יבואו גם מתחום התקשורת לפוליטיקה וישפרו את תדמית ופעילות הכנסת, רק אסור שבדרך הם יפגעו בתדמית התקשורת ובמעמדה ככלב השמירה של הדמוקרטיה וכגוף חסר פניות".

גם חבר הכנסת כרמל שאמה (ליכוד) מבקש תקופת צינון לחברי הכנסת וצפוי להגיש השבוע הצעת חוק שתאריך את תקופת הצינון לשנה. לדברי שאמה, "העיסוק בתחום התקשורת הוא לכאורה עיסוק פרטי למרות שיש בו לא פחות מימד ציבורי. לא יתכן שאיש תקשורת ינצל את תפקידו על מנת לבנות לו אהדה ורייטינג או לתמוך בסדר יום מסוים, וברגע האחרון יקפוץ לזירה הפוליטית וזאת על חשבון משלם האגרה או קונה העיתון שמבקש סיקור ניטראלי וממלכתי".