פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

      מדור סוף

      "7 ימים" ממריא אל על עם ראיון מרתק שהעניק דן חלוץ לרגל צאת ספרו, איציק סבן מתרסק בישראל היום עם טינופים על הבוס לשעבר. עמית הרמן דייל קרקע

      הון שלטון עיתון ספרון

      כצפוי "7 ימים" זוכים בראיון הראשון של דן חלוץ. ככה זה כשיש לך הוצאת ספרים חזקה שמפרסמת את ספרו של אדריכל הכישלון בלבנון. דן אינו חסכן כשזה מגיע ללכלוכים על אודי אדם, גל הירש, פואד ובוגי יעלון ובאמת מעניין לשמוע את הגרסה שלו לפיאסקו. אבל העסק מתחיל להיראות פישי כשחלוץ נדרש לספר על הטעויות שלו במלחמה. לדבריו הטעות הקשה ביותר שלו הייתה בחירת אנשים לא מוצלחת. זה הכל? בטח כשדני השיב על שאלון המיון לקורס טיס הוא כתב "פרפקציוניסט" תחת הרובריקה של תכונות שליליות.

      אז כן, אמירה לם שאלה אותו על פרשת תיק ההשקעות אבל לא הכבידה עליו יותר מדי. הסוגיות המעניינות כמו הימים האחרונים של המלחמה וההצהרות היהירות שלו בזמן הקרבות אפילו לא הסתכמו במכה קלה בישבן.

      מצד שני "7 ימים" באמת עם היד על הדופק. רונן ברגמן בישל כתבה על איש השעה מאיר דגן שיכלה גם היא להיות שער ראוי אלמלא המחויבות לדובי אייכנוולד. וגם על הראיונות עם דן בראון ומריה קארי צריך להוריד את הכובע. בעיתונים אחרים זה היה מסתכם בכתבה מתורגמת או סתם פרופיל משמים.

      משפחת חסרי החוליות

      איציק סבן התקנא במוטי גילת ונזכר שגם לו יש סיפורים מעניינים על הבוס הקודם נוני מוזס. ב"ישראל השבוע" הוא כותב כיצד עורך ידיעות אחרונות לשעבר רפי גינת כפה עליו להיות חתום על טקסט נגד מי שהיה ראש אגף חקירות בימי פרשת רמון, ניצב יוחנן דנינו. ואיציק סבן, תמיד החייל הנאמן, לא פצה את פיו ואישר את הידיעה.

      היום נאמנותו של סבן שייכת לבוס אחר. והוא נלחם מלחמה אחרת. אז זה לא מפריע לו לפרסם את אמות המידה העיתונאיות הקלוקלות שלו. השאלה היא האם אתם מעדיפים להאמין לעיתונאי שמעיד על עצמו כי אין לו בעיה להיות חתום על דברים שהוא אינו מאמין בהם.

      מזרח הוא מזרח

      אחרי שליוו את ליאור נרקיס בליל כלולותיו, "ישראל היום" שוב מנסים לעשות שמח עם קובי פרץ שכבש את ליבם של הנמושות בלוס-אנג'לס ועכשיו הוא בדרך לכיבוש היכל נוקיה. הפעם התפלקה ל"ישראל שישבת" כתבה מגניבה. עלילותיו של הזמר דמוי הקאקדו בלוס-אנג'לס מצחיקות, גם אם אתם רוצים להקיא מהפליק על הישבן שחטפה ממנו זמרת הליווי. וזה עושה חם בלב לקרוא שהישראלים בוואלי שומרים על הזהות הבהמית שלהם גם רחוק מהבית.

      אחרי שקראנו על קובי פרץ (המלך), ראינו שגם שער "7 לילות" מכתיר את השיראל שלו. יהודה נוריאל ראיין את אביהו שבת שאוהב להתגלח אבל להשאיר קצת זיפים, וכותב טקסטים עמוקים למגירה. בסוף יצא ראיון משעמם עם זמר מזרחי מטרוסקסואל. קראתם אחד – קראתם את כולם.

      המלך האחרון של עולם הבידור

      מיהי האישה הפקיסטנית כחולת העיניים שמציצה לעברנו משער מוסף הארץ. האם שוב הלכו שם על פרויקט צילומים מרהיב (ומתורגם) של נשיונל ג'יאוגרפיק? לא ולא. זהו גיא פינס שלרגל מעברו לערוץ 10 מספר את מה שכולם כבר קראו אלף פעם על הריב הגדול עם HOT, הילדות אצל ציפי והתקיעות המקצועית שלו.

      אם כבר הלכו ב"מוסף הארץ" על נושא ברנז'אי אז למה לא להציע לגיא לרענן קצת את הפורמט, להביא לכלוכים מהבונקר הסודי של HOT, או לתקוף את פינס על כך שהוא לא נותן פתחון פה לצ'לניות ישראליות בתוכניתו?

      למה דווקא צ'לניות? כי מוסף "גלריה שישי" גילה לנו שהן הדבר הבא ובדרך להחליף את נגני הגיטרה בלהקות הישראליות. יש אפילו אחת, קרני פוסטל, שנראית לא רע.

      קצת אחרת

      "תרבות מעריב" שוב מסתפקים בשאריות הלא רצויות של "7 לילות". הפעם זה הצליח. הראיון עם שלמה יידוב הוא כל מה שלא תקבלו בישראל היום ובידיעות. שם מעדיפים לראיין כוכבי פלייליסט תוך כדי ביקורת על תרבות הפלייליסט.

      אז נכון ש"תרבות מעריב" הקטן לא יכול להתמודד עם יריביו הקשוחים, אבל אם הוא יעביר סלקציה ראויה יותר של הקומוניקטים שנזרקו לפח ברחוב מוזס הוא ימצא שם לפעמים גם אוצרות. הראיון של בועז כהן עם הכוכב הנשכח יצא מעניין, ורק חבל שבמעריב לא האמינו בו מספיק כדי לפרגן בעוד עמוד.

      ציוץ קטן

      @@@אחרי הפרומו שבן כספית עשה לעצמו בשבוע שעבר, ציפינו לליטרת בשר יותר משמעותית על שרה נתניהו מאשר עוד אדם שלא מדבר נגדה און רקורד או אוף רקורד (ע"ע נפתלי בנט).

      @@@רוק-מה? רוקבילי! "7 לילות" מציג כפולת תמונות של רם אוריון וארבעה תמהונים שמוכרים רק לאנשי מתחם הפרוזדור והשסק. שאפו ליח"צנית שהשיגה כפולה על אירוע מוזיקת פיפטיז במקום שבו הייתה יכולה להיות מירי בוהדנה.

      @@@כשאנשים מפורסמים חוצים את גיל שמונים, כולם זוממים על הראיון האחרון איתם. המירוץ הזה נפתח מחדש כל שנה גם אם מדובר במחזור של אותם נושאים מהראיון הקודם. עמית הרמן מאחל לחנה מרון אריכות ימים, ומצפה לראיון בהארץ בשנה הבאה בהגיעה לגיל 87.

      שיר ליאיר

      הקולגות הרמן וברנע יצאו קמצנים, אבל האזרחים הלכו לבנק והביאו מזומנים/

      כשיאיר מבקש, כולנו מתיישרים, הציבור חברי הכנסת וגם השרים/

      ראש הממשלה האמיתי עובד מהמערכת בידיעות, מי לעזאזל צריך שיהיו בחירות?