שידור חלום

בחלומי אני רואה שידור ציבורי מעניין וגם משפיע. שידור ציבורי אמיץ שאיננו מהסס לבקר את השלטון ולהתריס מול בעלי ההון. שידור שאיננו מתבלבל בין חנופה לבין סיקור הגון. שידור ציבורי שבו מקבלי ההחלטות במדינה, הפוליטיקאים, בכירי הצבא, המשטרה, ראשי המשק ומס הכנסה וגם ראש הממשלה, מדליקים את מהדורות הרדיו והטלוויזיה במידה מסוימת של חשש, שמא יתפוצץ להם תחקיר בפנים, או סתם דיווח או פרשנות, שאם רק היו יכולים, היו מוחקים אותו מהליין אפ.

שידור ציבורי שהפוליטיקאים לא יכולים, גם אם הם רוצים, לדחוף אליו את היד. שידור ציבורי שמנהליו זכו במכרז לקדנציה מלאה, והם אינם חוששים לסרב לבקשות שמופנות אליהם מלשכותיהם של השועים והרוזנים. שידור ציבורי שבו העורכים והמנהלים יכולים לומר לראש הממשלה, לכל ראש ממשלה, מכל מפלגה, בלי מורא וללא משוא פנים: אנחנו שידור ציבורי, אדוני, לא אגף בלשכתך. יאמרו בבטחה, ודבר לא יקרה.

בחלומי אני רואה שידור ציבורי שטכנאיו, צלמיו ואנשי המחלקה הטכנית שלו, זריזים ומהירים ומשתמשים בידע הטכנולוגי על מנת להקדים את המתחרים.

אני רואה שידור ציבורי שבו העיתונאים, המפיקים, המנהלים, הצלמים והטכנאים, כולנו זוכרים, יום יום ושעה שעה, את הצופים והמאזינים, כי כולנו שם למעשה למענם ולא למעננו.

אני רואה שידור ציבורי חזק וטוב ואז, אני מתעורר ומגלה שחלמתי חלום.