מדור סוף

בזמן שכל הקולגות שלו מתעסקים בהרחבה בפרשת ליברמן, בן כספית מתפנן עם הקרן החדשה והחבוטה לישראל. קורא ציוני נאמן האיר את עיניו של כספית כי ארגונים הקשורים לקרן העידו בפני ועדה שמונתה להסדיר את התיישבות הבדואים בנגב. הארגונים בחוצפתם לא הציעו להפוך את רהט לשטח אש, אלא להעניק לבדואים אדמות. הם גם הישוו אותם לילידים באוסטרליה. אנטישמים.

כספית גם התחייב לפרסם בשבועות הקרובים את הסיפור האמיתי מאחורי שוויון נשים בצה"ל. כן, גם כאן מדובר כנראה בקונספירציה של הקרן שנועדה להחליש את צבא העם.

בין פתיחה של חנות ארוקה להקרנת VIP בסינמה סיטי, התפנתה גילת אנקורי למכור את סודותיה לשער "סופשבוע". כאילו שלמישהו אכפת. היח"צנית של הוט לא מאמינה שזה קורה לה. כתבה שאמורה היתה לגרד את ירכתי המוסף בתור פיל גוד לעניים הפכה לשער. הבונוס לחג מובטח. שיהיה בהצלחה עם עספור.

ההמנון לנובאדיז נמשך גם ב"תרבות מעריב" שמגיש תחקיר מעמיק: לאן נעלם דודי מליץ. גיבור הכתבה לא מתראיין, אבל ערן סוויסה משוחח עם סוכנים לשעבר ומגלה כי דודי לא מינף את הצלחתו לקמפיינים. באמת? לא שמנו לב.

ז'אנר האמן מראיין אמן לא הצליח לרגש בזמן האחרון, ע"ע שלמה ארצי את עמיר בניון. הפעם "7 ימים" שלחו את אביב גפן לשוחח עם סבו הרוחני שלום חנוך. שאפו לאביב גפן ששינן כתבות "7 לילות" ודחק את שלום לפינת המוזיקה המזרחית ויחסו למאיר אריאל בערוב ימים.

שלום כמעט נופל במלכודת ועונה שזמרים מזרחיים הם לא אמנים, ושהדבר היחיד שטוב אצלם זה סלסולים. אבל לעומת ההסתערות של אביב שבכל שאלה דואג להביע את האג'נדה הפרטית שלו, שלום יוצא יחסית מפויס.

אנחנו לעומת זאת נפלנו במלכודת התמונות המפתות של אניה בוקשטיין לכתבת השער של "7 לילות" רק בשביל לגלות ראיון משעמם עם בחורה שסבתא שלה מסתתרת בתוכה.

מהדורה חגיגית של "המוסף לשבת" של ידיעות אחרונות עם הלוגו הצעקני "דור הקפוצ'ון", עוסקת בפרשת האונס בצפון תל אביב, וחושפת את הפיילוט לקלטת ההדרכה להורים של סימה קדמון. או במילים אחרות: לחטט, לחטט, לחטט. סימה מדווחת בהתרגשות על קשר השתיקה של חונטת האמהות שלה ויוצאת מהארון בפני ילדיה: בכל שנות התיכון שלכם, אמא ידעה מה אתם מחביאים מתחת למיטה. באסה לכם.

שאר כתבי המוסף קנו כמה בקבוקי וודקה מפיצוציות ונשפכו עם בני נוער חרמנים. הגדילה לעשות אתי אברמוב שהביאה חומר ברמה פורנוגרפית ותיעדה "שיח שרלילות" למתקדמים. סימה לא צריכה לחטט, היא יכולה פשוט לדבר עם אברמוב.

"מוספשבת" של מעריב הביא ציטוטים של נאשם מספר 11. איך ? דרך עורכת דינו כמובן. עורך הכתבה היה צריך לעדן את הניסוחים הסחיים שלה כמו: "אני מתחרט על שהגעתי למצב הזה ומקווה שאצא ממנו במהרה". הזווית המעניינת הגיעה מ"הארץ השבוע", שם מביא יניב קובוביץ' פרטים מרתקים מאחותו של אחד הנאשמים על התקופה הארוכה שקדמה למעצר, היחסים בין הילדים, וצילומי הפלאפון שתיעדו את המקרים.

אחרי הפקת אופנה עבור הטסים במחלקה ראשונה ותיירות באנטארקטיקה למיטיבי לכת, "ישראל שישבת" שוב מדבר לקוראים בגובה העיניים ובגובה הכיס. הפעם אלה תחביבי אקסטרים שכוללים אופניים בשווי 35 אלף שקלים ואופנועי ים ב-60 עד 100 אלף. כבר כתבנו בעבר שזה מיושן, מתנשא ובעיקר לא מעניין. גישת ה"תתלהבו ממה שלא תשיגו בחיים" לא באמת עובדת. לפחות כך אנחנו מקווים.

את אלה שידם אינה משגת לעופף באולטרה-לייט, שער 2 מזמין לביקור באגמון החולה. ואם גם הדלק כבד עליכם, אז יש תמונות של ציפורים בפנים. חינמון קצוות.

@@@אחרי יום עבודה במפעל קורס בצפון, רענן שקד החליט ליטול את כס הכתב לענייני טקסטיל של "7 ימים". הפעם הוא חזר מגובה בנתונים ובאג'נדה זועמת. להציל את הטקסטיל.

@@@שאפו לערן רובינפלד המעצב של "מוסף הארץ" על שער מהמם. ושאפו ליצחק לאור שחזר לעמודי מוסף תרבות וספרות של הארץ.

@@@חשבנו שידיעות אחרונות סוף סוף מפגין בגרות כשנתן לגמר האח הגדול את הכבוד הראוי בעמוד האחרון (למרות שמעריב נתנו כמעט עמוד שלם), אבל מהידיעה של רז שכניק בולטת בעיקר ההפניה לטור של גפי אמיר שמברכת "ברוך שפטרנו" ומטנפת על הגמר הגדול.

@@@"7 ימים", צריכים להשאיר את הפקות האופנה לאלה שמבינים בהן, "מוסף הארץ". הפקת המשקפיים עם האנשים המחופשים לכושים נראית פשוט כמו מריחה של דיו. ושאהרוני יחזור למטבח.

@@@גונן גינת, עורך מוסף "ישראל השבוע" של ישראל היום, מפגין יכולת ניהול מרשימה וחותם את טורו במילים אלה: "כתוצאה מקיצור לא חכם של הטקסט, הופיעה כאן בשבוע שעבר טעות מעצבנת. סליחה".

@@@ועוד ב"ישראל השבוע", סקופ! מתי טוכפלד חושף כי נציגי קדימה מחזרים אחר מגיש "אולפן שישי" ועיתונאי ידיעות אחרונות יאיר לפיד. שאפו מתי.

השבוע בידיעות חגיגה גדולה, יאיר כתב מהדורה כפולה/

הטור הראשון הוא פיליטון, הטור השני מקדם את הוצאת הספרים של העיתון/

בעמוד 17 הממשלה היא חבורה של מושחתים חמורים ועמוד 18 הוא פרסומת במסווה של טור עיתונאי על ספרים/

לא צריך להבין במולו"ת כדי לזהות מודעה, צריך להיות ציניקן גדול כדי למכור לנו את זה בתור דעה