מדור סוף

"7 ימים" חושף בכתבת השער עוד יהודים שמלמדים את האויב איך להילחם. פעם זה כורדים, לפעמים זה אוזבקים והיום הגיע תורם של ערביי המפרץ הפרסי. צדוק יחזקאלי מספר איך בחורינו המצוינים מלמדים את השכנים של איראן להגן על שדות הנפט שלהם. נתראה בפעם הבאה שינחת טיל מצפון עם סימן "צ" עליו.

אותה תחושת דה ז'ה וו עולה גם מכתבת רעידות האדמה המסורתית. שוב ההתרעות, המחדלים ומפת אזורי ההרס הצפוי. אבל כשראינו שתל-אביב מסומנת בצהוב בהיר נרגענו. בית מוזס ישרוד את השואה הגיאולוגית. מצד שני, העזתים ייצאו הכי בזול.

טרילוגיית הקראנו את זה בעבר, הסתיימה עם הכתבה על מהנדס בכור הגרעיני שנפטר מסרטן. שוב כור גרעיני, שוב סרטן. מתי יבינו שאין קשר ביניהם?

מעניין אם מילי אביטל הייתה מתגלגלת לשער "סופשבוע" אם לא מלחמת מוזס-קשת. מצד שני כתבת השער איתה מתגלה כמשעממת עם אותן סיסמאות תלושות של שחקנית ישראלית בהוליווד. הקטע המעניין היחיד הוא כשמילי מספרת כיצד דחתה לאחרונה תסריט אנטי ציוני שהגיע לידיה. זהו הסרט המדובר בכיכובו של קולין פירת' בתפקיד יאיר שטרן. כאן בארץ הידיעה הזו זכתה לפולו נרחב עם הרבה גאווה ישראלית, אבל ב"סופשבוע" פספסו את ההזדמנות לפוצץ את הבלון. אליען לזובסקי מעדיפה לטפוח על השכם של הכוכבת הציונית:"זה קורה לך הרבה?", היא שואלת ומחמיצה הזדמנות לחשוף את הפרוטוקולים החדשים של זקני ציון.

מצד שני הכתבה של בועז כהן על היכרותו כנער עם יונה וולך הייתה מרתקת (אבל קצת ארוכה מדי). נחמד כשמישהו ב"סופשבוע" מעלה זכרונות מהבוהמה ולא קוראים לו מנחם בן.

אולי בועז כהן גם תרם להחלטה של יוסי בליקי חברו בלהקת פונץ' להתראיין ל"סופשבוע". בבליקי מספק את הסחורה עם סיפורים מעניינים על תור הזהב של הרוק הישראלי בניינטיז. בקיצור, יצא אחלה מוסף תרבות ואחד הגיליונות המוצלחים של "סופשבוע" בתקופה האחרונה. חבל שהוא כרגיל השאיר ל"תרבות מעריב" רק שאריות בסגנון כתבת הנפילה המסורתית עם דניאלה וירצר.

מוסף הארץ חוגג בשער את ניצחונו במירוץ לראיון האחרון עם נתן זך. המשורר מספר לדליה קרפל שזה הראיון האחרון שלו, ומודיע שהפסיק לכתוב שירים. זך מעדיף לשקוע בנוסטלגיה, וסיפורי השתייה עם אלתרמן וימי חבורת "לקראת" בטח מעניינים את קוראי הארץ.

קרפל לא מתעניינת בדעותיו של זך על נושאים אקטואליים. הזמן קצר, וזה הראיון האחרון.צריך לדבר על העבר, על הפיוס ועל הפרידה. ביוש.

שער המוסף אולי התגאה בנתן זך, אבל הכתבה הפותחת היא דווקא על רומן צהבהב של דודו טופז. ויש כותרת שזך בטח יאהב: "משולש מסוכן". הכתבה שמופיעה ממש לפני ראיון הפרידה עם המשורר גם שברה את שיא המוסף בשימוש בשורש ז.י.ן. דודו, מתברר, היה משורר האס.אם.אסים.

יובל אברמוביץ' כתב החודש של "ישראל שישבת" בחודשים האחרונים, מפציע עם שלוש הופעות במוסף. כתבת השער היא הראיון הצפוי עם זוכה "האח הגדול" אלירז שדה. הקטע עם ראיונות יוצאי ריאליטי הוא שהם יכולים להיות משעממים ולמחזר את כל מה שנאמר בתוכנית, או למעוד ולהיות שערורייתיים. הראיון הזה משול בערך לבהייה של 20 דקות בערוץ 20. לא מעניין, סחבק.

אברמוביץ' גם חתום על שער 2 שמציג ראיון מפוכח עם משה דץ על הגירושים. ההתבכיינות על "ארץ נהדרת" בפנים ואיך אפשר בלי הכבשה שושנה. רק אותנו הלחיצה התמונה שלו מציץ מבלונים? לסיום, אברמוביץ' מציג בפנינו הצצה לפרק מתוך ספרו "כאן יעל וייס, תל-אביב". זה כנראה פרס ישראל היום לעובד המצטיין של החודש.

בשער "7 לילות" מופיע חיים משה בלבוש מסתורי. רק הקפוצ'ון חסר להשלמת אימאג' העבריין. "אני לא מפחד מאף אחד" הוא מצוטט בשער, ואנחנו קיווינו לשמוע את הגרסה הלא מצונזרת של סיפור השלכת הרימונים לביתו. אבל משה שוב מספק את התשובה הרשמית שאין לו אויבים, אין לו מושג, ואין לו חובות בשוק האפור. וכאן זה נגמר. ברוב הראיון יהודה נוריאל משוחח עם עוד זמר מזרחי מהאייטיז שמתבאס על הצלחתו המטאורית של שיראל.

אבל לפעמים יוצאים גם דברים טובים מהאייטיז. שאפו לנבו זיו שאחרי כתבת הכבלים הפיראטיים המופתית שלו, שב לתקופת הזוהר של לוקיישנים ישראלים עבור סרטים הוליוודים. מצחיק, נוסטלגי ושווה אפילו יותר בזכות הכפיל של אל פאצ'ינו שחילק חתימות בבאקה אל-גארביה.

אביב לביא כתב לפני שבועיים ב"סופשבוע" על התגלית הירוקה: נוזל ניקוי טבעי וביתי מקליפות מורתחות של תפוזים. אורגנים, כמובן. התוצאה, לדבריו, חזקה וידידותית יותר מאקונומיקה רעילה. גם השבוע הוא מגן בטורו על הפטנט החדש ויוצא נגד מבקריו שמעדיפים להרעיל את בארות המים של ילדינו במוצרי התאגידים.

ואז, מתחת לאפו של העורך מגיחה אודטה. גם לאוזניה הגיעה בשורת הפלא התפוזי והיא החליטה לבדוק אותו על הכיור שלה. התוצאה: קדחת. אודטה אפילו משתלחת בהוגי הרעיון הלא מוצלח. "איזו חארטה. לא דובים ולא יער. סתם מים בניחוח תפוזים מבושלים. כל הכתמים בכיור נותרו כשהיו, כתמי השומן הקלים סירבו לרדת, ומה זה התאכזבתי. וזה מרגיז, כי בדיוק בגלל רעיונות הבל שכאלה, יוצא שם רע לאג'נדה הירוקה". הכותרת, אגב, היא "הבוז לקליפות התפוז".

בן כספית לא עמד במילתו ועדיין לא שיחרר את הסיפור על הקרן החדשה ומזימתה להחלשת צבא העם, אבל בן דרור ימיני המשיך לתקוף אותה עבורו ב"מוספשבת" של מעריב.

אותנו זה שעמם ועברנו לקטע שבו ימיני מעלה סימני שאלה סביב תחקיר "עובדה" על מותה של רייצ'ל קורי שנהרגה מדריסת דחפור ברצועה. ימיני ביקש מאילנה את הקלטת ואפילו הסכים לשלם עבורה, אבל היא סירבה. גם אין תגובה ממערכת התוכנית.ימיני עידכן את הקוראים על תלונתו בפני הרשות השנייה, ומבטיח לעדכן.

@@@פסח מתקרב, והמוספים משמינים מנחת. 144 עמודים ל"7 ימים", 104 ל"סופשבוע", 72 למוסף הארץ ו-64 ל"ישראל שישבת".


@@@ליאורה מדווחת על פגישותיו של יאיר לפיד עם דן חלוץ וראובן אדלר. בשבוע שעבר פורסמו בחדשות ערוץ הבידור של HOT תמונות של לפיד נפגש עם השר בוז'י הרצוג. לא הגיע הזמן שמישהו ירים פה כתבה?

@@@הביקורות מהללות את ספרו של דני חלוץ (ידיעות ספרים). במודעה לספר שמופיעה במוסף לשבת של ידיעות אחרונות מצוטטים קומפלימנטים של אמירה לם, מ"7 ימים" ושל אחד אבי שילון, לא חשוב מאיזה עיתון.

@@@אם להארץ יש כתב שתחביבו המשונה הוא ריצות מרתון (יוסי מלמן), למה לא לשלוח אותו לרדוף אחרי המשוגעים לדבר? למה הסתפקו במוסף הארץ בג'ובניק שנשאר לדווח מהקשר בתאג"ד?

@@@כל הפרשנים הפוליטיים התייחסו לפדיחה של אלי ישי, אבל רק עודד שלום וגדעון מירון יצאו לשטח והביאו תמונת מצב מפחידה ממזרח ירושלים. שאפו

בחצי טור הוא משמיץ את האח הגדול, וזה רק כי יאיר רוצה לעזור לכם לגדול/

וגם רענן שקד פתח השבוע סניף של מכון אדלר להורים, כי יותר מדי מכם גדלים להיות ישראלים מכוערים/

ולכן כשסימה נוברת לכם בחפצים, היא לא חטטנית, היא מה שמכונה, אמא לוחמנית