"מבלי להתייחס לעובדות בפרשה שעל סדר היום, שחלקן טרם נודעו, עמדת מועצת העיתונות היא שאין זה מן הראוי להגיש כתב אישום נגד עיתונאי שהחזיק במסמך סודי במהלך מילוי תפקידו העיתונאי", כך החליטה היום מליאת מועצת העיתונות בישיבה סוערת וממושכת שדנה בפרשת ענת קם ועיתונאי הארץ אורי בלאו. רוב חברי המועצה תמכו בנוסח זה. השלושה שהתנגדו היו מפקד גלי צה"ל יצחק טוניק, מנכ"ל רשות השידור מוטי שקלאר ונציג הציבור, עורך הדין אילן בומבך.
עורך עיתון הארץ דב אלפון הגיע לישיבת מליאת המועצה בכדי לבקש את תמיכתה בבלאו: "אורי מאויים רק בגלל שהוא ביצע את עבודתו העיתונאית. אין נגדו חשד אחר. בסופו של דבר ההר הוליד ברווז עיתונאי", אמר אלפון בפתיחת הדיון. "כל הצדדים, לרבות ראש השב"כ, פרקליטת מחוז תל אביב ופרקליט המדינה מסכימים לעובדה שאורי בלאו ביצע עבודה עיתונאית ואני מצפה שתצא הודעת תמיכה נלהבת בבלאו הנאלץ להגן על עצמו מרחוק והודעת תמיכה בעיתון הארץ".
"השחירו את פנינו"
חברי המועצה שאלו את אלפון מה דעתו על טענות של אנשים רבים שפרסום המסמך בהארץ היה חייב להוביל את החוקרים אל ענת קם וכי "לא היה צריך להיות גאון כדי להגיע מהמסכים אל קם." מנכ"ל אגודת העיתונאים בתל אביב יוסי בר מוחא אמר: "אורי בלאו חשף את ענת קם ושאף אחד לא יגיד אחרת. הוא היה יכול להציל אותה".
על כך השיב אלפון: "לא אנשים בלשון רבים, אלא אדם אחד. חנוך מרמרי יצר את המסגור השקרי הזה. אי אפשר להגיד שיש טענות בלשון רבים, גם אם לחנוך יש אגו גדול לפעמים. העין השביעית לא ביקש את תגובתי וגם כאשר הם קיבלו את ההכחשה שלי, הם לא פירסמו אותה אלא חודש אחר כך במסגרת כתבה כללית ובצורה מעורפלת. המסמכים שעברו לשב"כ עברו שינויים קוסמטים. חוקרי השב"כ ניסו במשך תשעה חודשים לאתר את המקור. עובדה שהגאונים לא איתרו את המקור. למה לכם לחזור ולהאשים את הארץ במה שלא היה ולא נברא?
"ראש השב"כ אמר שעם קבלת המסמכים צמצום החשודים היה הרבה יותר קל. מכאן ברור שהארץ לא חטא כשפירסם את המסמכים ושהשב"כ הטעה את עיתון הארץ. כל מי שטוען את הטענה הזאת אין לו מושג מה המערכת עשתה. זה מסגור שהתרחש תחת צו איסור פרסום. השחיר את פניו של ניר בכר עורך המוסף ושלי ואת פניו של אורי בלאו שהכתבה מזוהה איתו והגיע הזמן שאת השקר הזה נשים בצד".
שוקי טאוסיג, עורך אתר העין השביעית מסר בתגובה לדברים: "דב אלפון מעולם לא מסר תגובה כלשהי למאמר של חנוך מרמרי. שבועות לאחר פרסום המאמר המדובר פנינו אל אלפון לבקשת תגובה בעקבות הכנת כתבה לפרשת ענת קם וברגע שהיה מותר לפרסם את הכתבה פירסמנו אותה וגם את תגובתו של אלפון לטענה זו כמו גם לטענות אחרות, ללא שהחסרנו מילה אחת.
"גם טענתו של דב אלפון לפיה חנוך מרמרי הוא היחיד שטען כי פרסום המסמכים הסודיים ככתבם תרם לחשיפת המקור אינה עולה בקנה אחד עם העובדות, בלשון המעטה. מי שטען את הטענה הזו הם כדלהלן: ראש השב"כ יובל דיסקין, הפרשן הצבאי של ערוץ 10 אלון בן דוד, קצין המודיעין לשעבר יהונתן דחוח הלוי וכתב הארץ לענייני ביון יוסי מלמן".
"אותנו לא מעניין מה מניע את המקור"
אלפון שב ונשאל אם בלאו והארץ עדכנו את ענת קם בפתיחת החקירה נגד בלאו ובקיומו של משא ומתן עם השב"כ. על כך השיב אלפון: "כשאישרתי לעורכי הדין של אורי לחתום עם השב"כ לא ידעתי מי זאת ענת קם. חתמנו הסכם עם השב"כ בלי לדעת מי המקור של אורי בלאו. אני לא שואל את העיתונאים מי המקור. חתמנו על סעיף האוסר על השב"כ לאתר את המקור לפי המסמך. אני כרגע לא יודע למסור לכם אם אורי בלאו היה בקשר עם ענת קם, אנחנו לא יודעים כיצד ענת אותרה. ראש השב"כ סרב להשיב לשאלה 'האם האזנתם לעיתונאי'".
עיתונאי מעריב בן דרור ימיני טען כי מכיון שעל פי כתב האישום ענת קם פעלה ממניעים אידיאולוגים, הרי שהמועצה אינה צריכה לתמוך בבלאו: "אתם דורשים מאיתנו לתת יד לדבר שהוא לא מתקבל על הדעת". על כך השיב אלפון: "עיתונאי מפעיל שיקול דעת האם זה נכון, האם יש אינטרס ציבורי והאם יש פה מסמך שיאושר על ידי הצנזורה. אנחנו מפרסמים תחת שלושת הדברים שאני מניתי. לא מה המניע של המקור. אתם אמורים לתמוך בפרסום בלי קשר לדעותיכם הפוליטיות כי אורי בלאו ביצע עבודה עיתונאית ותפקידכם להגן על חופש הפעולה העיתונאי. זה לא משנה מה היה המניע של המקור".
"מחכים להנחיית השב"כ"
דוקטור חיליק לימור שאל את עורך הארץ מדוע אורי בלאו לא השיב את המסמכים.
"אנחנו צריכים מסמך חתום בהתאם להנחיות הכלליות של ויתור על חיסיון", ענה אלפון. "הקדמנו את הפגישה עם פרקליטיה של ענת קם. היא חתמה על ויתור החיסיון. המסמכים אינם ברשותו של אורי בלאו בחו"ל. מכיוון שכך המסמכים בודאי שמורים במדיה זו או אחרת בישראל וכיוון שאורי אינו יכול לחזור אז אם יש מסמכים והם שמורים בישראל כפי שהפרקליטות טוענת הרי שעורכי דינו של אורי בלאו ידונו איתו, ישמעו ממנו כיצד לקבל את המסמכים האלה ויגישו אותם בהנחיית הפרקליטות לגורמים המוסמכים. ולפיכך גם זה לקח זמן. אנחנו מחכים להנחיית השב"כ לאן למסור את המסמכים, אם יש מסמכים".