פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

      מדור סוף

      רק בעיתון שבו אורי אורבך מחזיק כתבת שער, הגיוני גם להשוות אותו לוודי אלן. ובינתיים בצד השני של העיר: האויב האנטי ציוני מציין את ה-1 במאי

      קבוצת מיקוד

      אולי זה מקרי, אבל שלושת מוספי סוף השבוע של מעריב לוקחים פנייה חדה ימינה. כנראה שבמעריב הבינו שאם אי אפשר לנצח אצל היח"צנים וגם בסקופים הם לא משהו, אז צריך לפנות לקבוצת קוראים מוגדרת.

      על שער "סופשבוע" מתנוססת תמונתו של ח"כ הכריזמטי אורי אורבך שמתראיין לכבוד צאת שני ספרי ילדים שכתב. אליען לזובסקי משווה בין אורבך לוודי אלן, כנראה בגלל ששניהם יהודים נמוכים עם משקפיים. האמירות המתנשאות על תל אביבים כבר יצאו מכל החורים. אבל הי, צריך למכור ספר ולתל-אביבים כנראה לא חשוב איך מברכים על גלידה. אורבך גם יוצא למתקפה נגד האויב האנטי ציוני מרחוב שוקן וקובע שענת קם היא מטומטמת ששייכת לשמאל הקיצוני.

      במוספשבת ממשיכים בן כספית ובן דרור ימיני לחזור על אותם סיפורים משומשים נגד הקרן החדשה. הפעם בן כספית לקח תגובה של הקרן, אבל מעדיף לפרסם אותה רק בבלוג שלו בגלל שלדבריו היא לא רלוונטית. בבלוג הוא כותב כיצד ניתק את הטלפון למנכ"ל הקרן רחל ליאל שהתרעמה בפניו שהתבקשה להגיב לדו"ח החדש של "אם תרצו" שעות ספורות לפני שהעיתון ירד לדפוס.

      קלמן ליבסקינד ממשיך את מדור ביקורת התקשורת שלו ותוקף את אורלי וילנאי שנעזרה בארגונים שמאלניים כדי להחדיר שתול לחוות הר סיני שבסוסיא. ולהסתמך באופן חד-צדדי על דו"חות של ארגוניים ימניים זה בסדר? ליבסקינד שוב תוקף את שיטות העריכה של תוכניות התחקירים. במקרה הזה, האסיסטנט של נועם סולברג דווקא מעלה כמה טענות ענייניות לגבי התחקיר של וילנאי.

      להשלמת גוש הימין, מפרסם "תרבות מעריב" כתבת שער על פעילי שמאל רדיקליים שמנסים לשכנע את בונו ואלטון ג'ון לא להופיע בישראל. הכתבה אמנם ראויה, אבל צריך לקחת אותה בפרופורציות. ארגונים מוסלמיים או סתם אנטי ישראלים בעולם משפיעים יותר על זמרים בינלאומיים מאשר מכתב של יונתן שפירא.

      אדום עולה

      1 במאי הוא יירצייט מנצח. לא משומש כמו יום השואה או יום הזיכרון ומאפשר לעיתונים לצאת ממנו בראש מורם יחסית. "7 ימים" מארגן עצרת לעוולות החברתיות בישראל. הכתבה לא באמת מחדשת, כבר שמענו על סחר בנשים ועל כושים שמועסקים בתנאי עבדות. אבל תודה על תשומת הלב.

      מוסף הארץ משחק אותה עם כותרת מגניבה בשער. זה מדים – על העובדים לובשי המדים בישראל. פרויקט התמונות עצמו קצת איך לומר משעמם, למרות הסטיילינג הנהדר של עובדי מספרת שמואלי בתל-אביב. כמו כן אפשר למצוא בגיליון את סיפור הקרב על קיבוץ חנתון ופרויקט של ישראלים בנפאל שהקימו תנועת נוער מקומית.

      עלה התאנה של מעריב הוא פרויקט התאגדויות עובדים של בילי מוסקונה לרמן. ובעיתונו של שלדון אדלסון מתעלמים מחג הפועלים.

      חשיפה עם חנן עזרן

      "ישראל שישבת" מציג בשער קבוצה קנאית של חרדים סופר אנטי ציוניים שמשליטה טרור במאה שערים. שום הצצה נדירה, אפילו לא שתול או ראיון עם סיקריקי עלום שם. במקום זה יהודה שלזינגר מדבר עם שוטר, קמב"ץ העדה החרדית, עיתונאי חרדי ובחור שחטף מכות מדוסים. אמנון לוי התקשר.

      גם הצלע השנייה במהדורת סוף השבוע של ישראל היום מתגאה בהישג עיתונאי. מכתביו של סבא שליט לנכבדי העם. ב"ישראל השבוע" קוראים לזה חשיפה. על הדרך מתחלק לישראל היום פרגון בלתי צפוי לקולגות כשצבי שליט מפנה את ראש הממשלה לכתבה של יגאל סרנה מידיעות אחרונות.

      "סופשבוע" מכריז על הראיון הראשון של דוגמנית העל ג'יזל לעיתון ישראלי. בהפניה בכותרת רומזים שג'יזל מטנפת על בר ומבטיחים שהיא מדברת על הכל עם איתי יעקב. האמת קשה. יעקב כנראה קיבל חמש דקות עם ג'יזל ונדרש לשאול רק על פרויקט הצלת יערות הגשם שלה. חוץ משאלות ספורות על העצים בברזיל, קיבלנו פרופיל ארכיוני מרהיב על הדוגמנית. ואף מילה על בר.

      ציוץ קטן

      @@@לאן נעלמה דנה ספקטור? תאילנד! ספקטור חזרה מהחופשה בקופנגן עם שלל תובנות בורגניות משומשות. חבל שלא החליפה מילים עם ג'סיקה לפרנייר מ-The Marker Week שחצי שנה עובדת בקנדה ובחצי השני מפצחת קוקוסים עם מצ'טה בתאילנד.

      @@@לכבוד 150 שנה להולדת חוזה המדינה, הרימו ב"הארץ השבוע" פרויקט חגיגי לכבוד החוזה. כולל ראיון עם הנשיא. ב"ישראל השבוע" כותב סגן המו"ל בנימין נתניהו טור מיוחד על הרצל. מוזר, אבל גם הנשיא וגם ראש הממשלה מנהלים איתו שיחות דימיוניות.

      @@@אלכס פישמן כותב במוסף לשבת על תוכנית השלום שברק הציג בביקור האחרון בוושינגטון. אם זה נכון, שאפו.

      @@@ושאפו גם לדאה הדר שביקרה במפלצות נדל"ן ברחבי הארץ. הולילנד לא לבד.

      @@@"7 לילות" ידוע בפרויקטים מעפנים, וזה הראשון של רביב גולן. סלבז מספרים על הפדיחות שלהם. וזה מעפן.

      שיר ליאיר

      הוא חי על חשבונו של יאיר והילדים שלו בורים, אבל דעו לכם שלפיד והחרדי דווקא אחלה חברים/

      מכבד את הילד בביסלי, גם הוא בנאדם, חלילה לא עלוקה מוצצת דם/

      מכתב לידיד, או מכתב לבוחר, העיקר שהמסר ברור ומוכר