פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

      מדור סוף

      העבר של גולדסטון, העתיד של חנוך דאום וביניהם: האיום על מעמדו של עמית הרמן מכיוונו של קלמן ליבסקינד. העיר הזאת נהיית צפופה מדי

      שיפוט מהיר

      שלושה ימים עשה ידיעות אחרונות מהשופט גולדסטון קציצות ברוטב דם יהודי. במובן הזה שאפו, הצלחתם לגרום אפילו לאביגדור ליברמן לצאת נגד העוכר ישראל הזה. מעניין איך הסיפור התגלגל לידיעות. האם "אם תרצו" אחראים לחשיפת הפרוטוקולים של זקני דרום אפריקה, או שתחיה ברק וצדוק יחזקאלי פשוט ישבו בספרייה המשפטית של אוניברסיטת קייפטאון והוציאו פסקי דין ישנים מה"תקדין" הדרום אפריקאי.

      לגופו של עניין, קשה להתעלם ממפעל החיים של גולדסטון נגד הגזענות, גם במסגרת תפקידיו בדרום אפריקה. למרות שב"7 ימים" דאגו להצניע אותו. בידיעות מעדיפים לזעוק שהוא לא יכול לשפוט את ישראל בגלל שהוציא להורג כמה כושים. אבל כל משפטן מתחיל או כל אחד שראה את הסרט "נער קריאה" יודע שקשה לשפוט אדם שפעל תחת מערכת החוקים של מדינתו. בידיעות מגייסים למסע הצלב את פרופסור אסא כשר. אנחנו מסתפקים בנשיא בית המשפט העליון לשעבר, שופט אהרן ברק ובספרם של אריאל בנדור וזאב סגל "עושה הכובעים":

      "פסקתי לפעמים בניגוד לדעתי האישית, כי לא היה לי שיקול דעת. אלה רוב רובם של המקרים. השופט אומר, מה אני יכול לעשות? התוצאה היא רעה מאוד אבל אין לי שיקול דעת. כך בענישה. אתה מרשיע מישהו ברצח בכוונה תחילה ונותן לו את עונש החובה של מאסר עולם, למרות שאתה חושב שמגיע לו הרבה פחות". (עמ' 193)

      "אני חשבתי הרבה מאוד שנים ואני עדיין חושב, שהריסת בתים היא דבר לא ראוי, לא טוב. ככה לא מתנהגים. אין בזה שום תועלת. אבל הרגשתי כשופט שאין לי שיקול דעת בנושא זה. יכול להיות שטעיתי, אבל היתה לי הרגשה שאין לי שיקול דעת להגיד שלעולם הרשות המבצעת אינה יכולה להרוס בית" (עמ' 197)

      והרי החדשות

      לרגל תוכניתם החדשה של רביב דרוקר ואורלי וילנאי התראיין מיקי רוזנטל ל"ישראל שישבת". הפעם זה הסתיים בנשיכה לאילנה דיין וכשכוש בזנבו של יאיר לפיד. שיהיה בהצלחה עם התוכנית החדשה אבל קמפיין השקשוקה ייבש את דמות המרואיין של רוזנטל. נאמר כבר הכל.

      לעומת זאת חיים יבין מספק את הסחורה, ובגדול. לרגל ספרו החדש "עובר מסך" (הוצאת ידיעות כמובן) מטנף יבין ב-"7 ימים" על הקולגות לשעבר בערוץ הראשון, ואפילו טומי לפיד חוטף. יבין גם לא מנסה לייפות את העבר הפרבדאי שלו ושל רשות השידור ועושה קציצות מהסיפור של ידיעות בשבוע שעבר שלפיו הוא מצטרף לערוץ 10.

      בביתם של דחויי השכבה, "תרבות מעריב", מצטלם חנוך דאום לצידה של כף רגל כדי להעביר מסר: כתבתי ספר שעוסק בטיפול פסיכולוגי. ויש עוד הצהרה: דאום פורש מעולם העיתונות. לא כרגע, גיל 40 לכל המאוחר. עניין של חמש שנים. סיפור ההתאהבות בנתניהו עשה לנו בחילה.

      כך היינו

      "מוסף הארץ" שב ומתרפק על העבר. ארבע כתבות היסטוריות, לא פחות. בשער רפי איתן, אברהם שלום והשלישי מדברים על חטיפת אייכמן. מעניין כמו תמיד.

      הארץ עושה מהרצל נטלי פורטמן או מינימום אביגדור אריכא. שבוע אחרי פרויקט 150 שנה למותו של החוזה במוסף "הארץ השבוע" בהשתתפות נשיא המדינה, שב העיתון לעסוק בדמותו של הרצל בכתבה טרחנית.

      ובכפולה העוקבת דליה קרפל צוללת עם ד"ר עופר שיף לסיפורו של אבא הלל סילבר מרמת-גן. שיף שהוציא לאחרונה ספר על המנהיג הציוני הנשכח, מאמין שסילבר היה תומך במדינה הדו-לאומית. התמה האנטי ציונית הזו כנראה העניקה לו את כרטיס הכניסה למועדון היוקרתי של מוסף הארץ. ולסיום פרויקט תמונות נוסטלגיה משולחנו של צחי אוסטרובסקי. שוב הסלון של גילה אלמגור, הפעם בשנת 67.

      כל הקודם זוכה

      שבועיים לפני התאריך הרשמי, ידיעות אחרונות שולפים את קלף העשור לנסיגה מלבנון. אורי משגב מנצח על המבצע הצבאי עם שתי כתבות שוות. הראשונה היא ראיון מעניין עם אהוד ברק שעונה לכל מבקרי הנסיגה, ולא מגיב על תוכנית השלום שהדביק לו אלכס פישמן בשבוע שעבר. הכתבה השנייה היא שחזור רגעי הנסיגה עם קודקודי התקופה בהם שאול מופז ושמואל זכאי.

      אותו זכאי "שובר שתיקה" בשער מוספשבת של מעריב ומדבר על צ'יקו, על פארס, ועל לבנון. בקטנה. אפילו במשנה של השער לא טרחו לציין את היירצייט. שם עסוק בן כספית בהמשך ניגוח הקרן החדשה והסכנה הקיומית השנייה שנשקפת למדינת ישראל, עיתון הארץ. כספית אגב, מביא ציטוט של אהוד ברק שמכחיש את התכנית המדינית שלו, כפי שפורסמה בשבוע שעבר אצל המתחרים. קלמן ליבסקינד שהחליט כנראה לנטוש את עולם התחקירים לטובת הג'וב של עמית הרמן יוצא נגד כתבת "העיר" שהסתננה למסיבה של "אם תרצו". יצא הכי סחי. והלו, העיר הזאת קטנה מדי בשביל שנינו.

      ציוץ קטן

      @@@הפרשן המשפטי של הארץ זאב סגל יורד לשטח ונחרד לגלות צלמים עטים על שולה זקן בבית המשפט. כנראה שבפעם האחרונה שסגל היה בבית משפט עדיין סיתתו באבן את פסקי הדין.

      @@@העורכת הספרותית אילנה המרמן לוקחת לטיול בתל אביב שלוש שב"חיות קטנות מהגדה. כתבה יפה מאוד מבית היוצר של האויב האנטי ציוני. רק שאם אנחנו המרמן היינו נלחצים לעצבן את השב"כ על מוסף הארץ. מקסימום נבוא לבקר אותה בלונדון.

      @@@למה כל ראיון בחו"ל חייב להפוך ללונלי פלאנט של העיתונאי הפרובינציאלי בעיר הגדולה? עדיף כבר לקרוא עוד קשקושים שאמרו חברי מטאליקה ליהודה נוריאל ו"7 לילות" מאשר את הסיפור החוזר על איך כל הרוסים חושבים שהוא טרוריסט עם כובע סקי שחור.

      @@@השער המכוער של "סופשבוע" מסתיר מאחוריו תחקיר על ועדת שקר כלשהו בנוגע לשב"חים. זה כנראה חשוב, אבל אנחנו לא הצלחנו להבין.

      @@@ב-Ynet הבטיחו לנו את פשיטת הרגל של אריק זאבי, אבל בראיון איתו ב"7 ימים" קיבלנו קדחת. שוב זאבי מקטר, אבל מפה ועד למכירת המדליה באי-ביי...

      שיר ליאיר

      הגיע העונה בשנה של הטיולים, אז יאיר יוצא לארץ המתנחלים/

      יש שם כמה אנשים חמודים, וחומר למדור בן ארבעה עמודים/

      כדי להתחבב על הבוחר הפוטנציאלי, לפיד מציג סוגיה, שאולי ההתנחלויות הן בכלל לא הבעיה/

      אולי הן רק התירוץ לא להתעסק בבעיה האמיתית של הילדים ולבעיה הזו, אם שכחתם, קוראים בכלל חרדים/

      לא צריך לדבר על פלסטינים, כשאפשר להתפעל מהעצים, זה מפריע לחיות של אברי רן לייצר חלב ובייצים