מה הכי מזרחי בעיניך?

כבר כמה ימים שהתקשורת מזועזעת: סימנים של גזענות התגלו בעמנואל. מתברר שלובשי השחורים שונאים שחורים. הגילוי היה מטלטל בשביל החבר'ה מהתקשורת, והם סרבו להרגע. אפילו עובדות ברורות על כך שהמתרחש בעימנואל מורכב הרבה יותר מסתם גזענות, לא הרגיעו את אנשי הברנז'ה. עיתונאים מהרדיו, מהטלויזה ומהעיתונות הכתובה התגייסו למלחמה קדושה בגזענות. אפילו אדם כמו יאיר לפיד, נציג מובהק של ישראל הלבנה והשבעה, לא יכול היה לישון בנחת מאז נודע לו שיש בעמנואל גזענות. בתוקפנות של בולדוג, התנפל האיש הנחמד הזה על המנהיגים שלנו, שמוכנים ככה לסבול את מה שקורה בעיירה החרדית שכוחת האל.

וזה משונה. כי אם רוצים חברינו לברנז'ה להילחם בגזענות, הם לא צריכים ללכת עד לעימנואל. הם יכולים למצא אותה בקלות במקומות העבודה שלהם, אולי אפילו בתוכם. שהרי הברנז'ה התקשורתית שופעת דוגמאות של, איך נקרא לזה בעדינות? העדרות בולטת של מזרחיים. הדרה של לא אשכנזים. המשרות הבכירות בעולם התקשורת היו ונשארו ברובם הגדול לבנבנות למדי.

דוגמאות? בשפע. בואו נתחיל בטלויזיה - המדיום החזק ביותר. מגישי מהדורות החדשות המרכזיות בשלושת הערוצים הגדולים, מאיזה מוצא הם? מישהו זוכר שאי פעם אייש את תפקיד שדרן המהדורה המרכזית קריין שחום עור? בוזגלו שכזה? מהדורת "מבט" בערוץ 1, חדשות 2, חדשות 10, הם טריטוריה לבנה. תמיד היו. 62 שנות מדינה, 42 שנות טלוויזיה, ועדיין לא נמצא מזרחי אחד שראוי לשבת על כיסא מגיש החדשות המרכזי. מגיש או מגישת החדשות הם כמובן לא האנשים החשובים ביותר בערוץ טלוויזיה אבל הם הפנים של הערוץ, והפנים האלו, מתברר, לא יכולות להיות שחורות.

בעיתונים המצב לא שונה בהרבה. מובן, יש הרבה מאד עיתונאים מזרחיים, חלקם בולטים מאד, אבל עורך ראשי מזרחי של עיתון יומי, הוא עדיין יקר מציאות. עד ממש לאחרונה לא היה אפילו אחד כזה, אבל אז מונה דב אלפון לעורך עיתון הארץ והיה למזרחי הראשון שהוצב בראש עיתון יומי. גם ברדיו הארצי, בעמדה היוקרתית של מגיש תוכנית אקטואליה יומית, לא זכורים לי מגישים מזרחיים רבים. אם רוצים להיות ממש ממש נדיבים אפשר להגיד שג'קי לוי הוא אחד כזה, למרות שהוא לא מגיש את התוכנית כל יום, ובכל מקרה יש לו תמיד שותף להנחיה.

איך שלא נסתכל על זה, המזרחיים נמצאים במספרים נמוכים מאד בתפקידים הבכירים בתקשורת. יש מקצועות שלמים מהם הם נעדרים לחלוטין . כמעט כל המבקרים, למשל, הם אשכנזים. מישהו ראה פעם מבקר ספרות ממוצא מזרחי? מבקר מחול? טלוויזיה? תיאטרון? ציור? פה ושם מגיח מבקר מזרחי לתקופה קצרצרה, ובדרך כלל הוא נעלם. התקשורת שאמורה להיות מראה של החברה, מראה לנו מה באמת מקומם של המזרחיים אצלנו.

אני מביא דוגמאות מתוך התקשורת כי בתוכה אני חי, אבל המצב בתחומי חיים אחרים לא יותר טוב. כמה פרופסורים מזרחיים יש? כמה שופטים עליונים ממוצא מזרחי? למה עדיין יש פערים כל כך גדולים בשכר בין מזרחיים לאשכנזים? למה יש רק מנהל תיאטרון אחד ממוצא מזרחי, וגם הוא מונה רק לאחרונה? איך זה שמעולם, אף פעם, לא היה כאן ראש ממשלה מזרחי?

המזרחיים לא לבד. למעשה, מצבם היום הוא זהב טהור לעומת העולים החדשים מרוסיה, ומצבם של אלו הוא ממש דבש לעומת העולים מאתיופיה, ומצב המזרחים, הרוסים והאתיופים גם יחד הוא חלב ודבש לעומת הערבים - הישראלים המופלים והמנודים מכולם. אם להגיד את כל האמת, החברה הישראלית כולה, חולה בגזענות בוטה. איפה שלא תסתכל תמצא את הגזענות במלוא כיעורה. שנאת האחר, הזר, השונה, היא סימן ההיכר שלנו, תו התקן של הישראליות. לו הייתי נשאל על ידי יאיר לפיד מה הכי ישראלי בעיני, היתי עונה מייד: לשנוא את האחר. להתנשא עליו.

אז זה נורא נחמד להתלהם על עימנואל, ונורא יפה לעלות על בריקדות מול הגזענות החרדית (שבהחלט קיימת) אבל, חברים, למה שלא נעיף מבט במראה הביתית שלנו, לפני שנצא להתנפל על חרדים?