נמחקה תביעה של מנהל מרכז למיניות נגד "עובדה"

בית המשפט המחוזי בתל אביב הורה למחוק תביעה שהגיש דר' אילן בירן, מנהל מרכז למיניות, נגד שידורי קשת וצוות התכנית "עובדה"- אילנה דיין, דורון גלעזר ועיתונאית התכנית לשעבר אורלי וילנאי.

שופטת בית המשפט המחוזי בתל אביב ענת ברון חייבה את בירן לשלם את הוצאות הנתבעים בסך של 15 אלף שקל וכן סך 15 אלף שקלים לנתבעת הנוספת רונית אלוני, יריבה עסקית של בירן ומי שהתראיינה לכתבת התכנית. בחודש מרץ 2007 שודרה ב"עובדה" כתבה שעסקה בנושא טיפולים מיניים באמצעות סרוגייט בישראל. הכתבה העלתה לדיון את הנחיצות והצורך בחקיקה מסודרת הנוגעת לטיפולים מיניים.

בתביעתו של בירן, והחברות שבבעלותו, מאפריל 2008, נטען כי "עובדה" התעשרה שלא כדין כתוצאה משידור התכנית שהתבססה כך לטענתם, על דברים שקריים והציגה את בירן בסרסור זונות המנהל בית בושת וכי התוכנית הגדילה את התעשרותה באמצעות שימוש בלתי מורשה בזכות הפרסום של בירן כדמות מוכרת בתחומו. התביעה הוגשה על סך כולל של 2.7 מיליון שקלים, בבית המשפט המחוזי בתל אביב.

בבקשה לסילוק על הסף מטעם "עובדה", שהוגשה על ידי עו"ד טל ליבליך וליאת ברגמן ממשרד עורכי הדין ליבליך מוזר, נטען כי אין לדון בה לגופה, בהעדר עילה ממשית לתביעה.

השופט ברון קבעה כי מדובר בפרסום עיתונאי העוסק בנושא בעל חשיבות ציבורית, קיבלה את טענת "עובדה" וקבעה, בפסיקה תקדימית, כי לא קמה עילת תביעה על פי חוק עשיית עושר. עוד קבעה השופטת ברון כי תביעה בגין עשיית עושר, בטרם הוכח כי נעשה פרסום אסור לפי חוק פרסום לשון הרע מהווה עקיפה של דיני איסור לשון הרע שבצידה סכנה ממשית לפגיעה בלתי מידתית בחופש הביטוי והעיתונות.


בית המשפט דחה את טענת התובע בנוגע לשימוש ב"זכות הפרסום" שלו, וקבע כי: "השימוש בדמותו של בירן לא נעשה לצרכי מסחר או פרסומת, אלא במסגרת כתבה עיתונאית – התוצאה היא שבנסיבות המקרה הלה כלל אינו נהנה מהגנה על הזכות לפרסום". השופטת ברון דחתה גם את התביעה בגין עוגמת נפש.