מדור סוף

מבחינת ידיעות אחרונות, עד שזה לא קורה אצלם, זה לא קורה. ולכן אחרי שכבר נדחף מהארון בהארץ (אחרי העצרת לזכר הרוגי הבר נוער לפני שנה), יצא מהארון בסרטה של טלי בן עובדיה בערוץ 10, מפרגן פוליקר את המילימטר האחרון בדרך החוצה גם ל"7 לילות" ועכשיו לראשונה נהגת המילה הומוסקסואל. ברכות. פוליקר נכנע לכוחנות של ידיעות אחרונות שבעבר כבר כתבו שהקריירה שלו מדשדשת, וטרחו להבליט טינופים עליו בכתבות אחרות. והנה עכשיו קובעים רז שכניק ורביב גולן, צמד המחסלים של שילה דה בר, שפוליקר חם כמו שלא היה מאז הניינטיטז.

ואיזה חותמת גומי טובה יותר לזה שאתה חם מהופעת אורח ב"כוכב נולד"? פוליקר לא מציית לחוקי ירדני לאורחים בתוכנית משחרר אחת לכיוונו של גל אוחובסקי: "מה הוא יודע על מוסיקה בכלל? מה הוא מבקר תקליטים? מה הוא מבין?". כמיטב המסורת בעיסקאות משתלמות עם השטן זכתה הכתבה לפרומואים בעמודי החדשות גם ברביעי, בחמישי, ואפילו בשישי בדמות תגובה נרחבת של גל אוחובסקי לראיון.

כתבת דיוקן על אבי בניהו היא אירוע משמח אבל יוסי קליין מבאס את המסיבה ויש לו תירוץ טוב: כבר בפתח הכתבה הוא מסביר למה לא כדאי להסתבך עם בניהו: "הוא יאתר אותך, הוא יסמן אותך, הוא ישתמש בזה נגדך, אתה עוד תצטער על זה". לא היינו רוצים שיוסי קליין יצטער, בטח כשהוא מבהיר שיריביו של בניהו חוששים ושותקים. אם כן, מה שנשאר לעשות זה לנבור בתיקי ארכיון, לשוחח עם כמה חברים (איתן הבר), ולקבל טיפים מפי הגבורה. אחרת לא ברור איך הגיע קליין למסקנה שמוזי ורטהיים עומד להציע לבניהו את קשת. אבי ניר, מאחוריך!

מהאויב האנטי ציוני ברחוב שוקן אפשר היה לצפות לקצת יותר תעוזה. איפה הביקורת על תפקוד דובר צה"ל בזמן המשט? איפה הקצינים המתוסכלים שנשלחים לפוליגרף? איפה העורכים המסורסים מגל"צ? היכן פקידות הלשכה הסחיות? לבניהו מגיע קצת יותר מגוגל. ומילא העבודה השטחית בתחקיר, אבל לחזור פעמיים על השגיאה שבניהו ניסה להביא את איציק מרדכי לראשות קדימה ב-1999, תקופה שבה אריק שרון עוד היה ליכודניק צעיר ונלהב, מגה פדיחה.

גם סופשבוע של מעריב פועל השבוע בשירות הממסד ומביא את סיפורה העצוב של אילאיל נדב, בתו של אמנון נדב יו"ר הרשות השניה, שנמצא עכשיו בחופשה עד שיוחלט אם הוא יכול להמשיך ולכהן בתפקידו. נדב הודיע כי אם יבחר לתפקיד יו"ר הרשות, תתפטר בתו מתפקידה כמפיקה ברדיו 99, הבת התחרטה, ונדב בינתיים לא מוותר על התפקיד. הסיפור עצוב, אבל העיתונאית גלי גינת מפספסת את שאלת מליון השקל. אם נדב לא מקיים את הבטחתו, כיצד יצפה מרשת, קשת או כל גוף אחר לעמוד בהבטחות שנתנו במכרז? להן, הרי, זה עולה יותר.

בן דרור ימיני לא מתעייף ממלחמתו בקרן החדשה. כל האמצעים כשרים והשבוע הוא מביא ב"מוספשבת" של מעריב מכתב למערכת. מייל אנונימי וארוך שכתבה לו שלומית (שם בדוי) שהשתתפה בסמינר למודעות חברתית של עמותה הנתמכת על ידי הקרן החדשה לישראל. הבדויה קיבלה מלגה של 5000 דולר ונלקחה לשבוע של סמינר מנהיגות במצפה רמון. לתדהמתה גילתה בסמינר שלא כולם פה בן דרור- ישנם אנשים שכל עיסוקם הוא תמיכה בהפיכתה של ישראל למדינה דו לאומית או רב לאומית. אין מנוס, אלא לכתוב לפובליציסט שיודע חרדת דו לאומיות מהי: "אתה השורק הגדול ביותר היום, אבל נדמה לי שכולם חרשים", היא כותבת. גם ימיני ועורכיו מופתעים. כל כך מופתעים, עד שהם מזכים את הטוקבק הארוך הזה בהפניה מהעמוד הראשי של העיתון. בשבוע הבא ב"מוספשבת": מכתבה של אחת שנדהמת מכך שערבית היא שפה רשמית בישראל.

חבל שבקרן החדשה לישראל מבזבזים מילגה של 5000 דולר על בחורה שלא קוראת עיתונים. מוסף הארץ ממשיך בקמפיין המדינה הדו לאומית, ושב ומקדיש לנושא שער. הפעם בשער המוסף: אנשי ימין שתומכים ברעיון (ציפי חוטובלי, לא מה שחשבתם).

כמו כל קלחת שמתערבבים בה מערכת המשפט ופוליטיקאי רדוף, גם בסיקור פסק הדין של צחי הנגבי תופסים העיתונים את העמדות הצפוית. בישראל היום מרדכי גילת לא מפספס הזדמנות לתקוף את מעריב וידיעות שחגגו את מפלת הפרקליטות ודן מרגלית מרחיק לכת ומציע להנגבי להתנדב בקו החם של התנועה לאיכות השלטון .

בידיעות מגייסים את בועז אוקון, הפרשן המשפטי של העיתון, שמנתח את למעלה מ-1000 עמודי פסק הדין כדי לקבוע שהכל תלוי בתחושת הבטן של השופט. ואת פרופ' יוסי שיין מהחוג למדע המדינה באוניברסיטת תל אביב שטוען שייחוס שחיתויות לאישי ציבור רק גורמת יותר נזק מתועלת. ואם זה לא מספיק, מגיע חנוך דאום שמבטל בטורו את כל נושא עדות השקר, עברה שטרם הוכרע אם ידבק בה קלון. לטענתו של דאום מדובר היה ב"דיון אזוטרי בפני ועדת הבחירות, דברים שכל עניינם היה מודעה לא חשובה". והקלון, כמובן, שייך לפרקליטות. דאום גם תוהה אם הנגבי היה מקבל מהתקשורת יחס אחר אם לא היה עובר לקדימה. שאל את הבוס, בנאדם.

"7 ימים" מותח שרירים לקראת חזרתה לפעילות של ליגת העל בכדורגל. בשער המוסף מנסים לשחק אותה ניוז אוף דה וורלד, ממציאים אוליגרך ושולחים את תחקירני העיתון להתחפש לשליחיו ולהתעניין בשמו ברכישת קבוצות הכדורגל של הילדים. אז מה מגלה הכתבה? שחלק מבכירי עולם הכדורגל הם אינם העפרונות המחודדים ביותר בקלמר. ובכן בשביל זה מספיק לצפות בהם בטלוויזיה. אין צורך להתחפש לאוליגרכים.

כישורי המשחק של התחקירנים לא הוציאו מראשי הקבוצות שום דבר שלא יכולנו לנחש קודם: היחס לשחקנים הערבים גבולי. וכשפרוספר אזגי מהפועל אשקלון מגלה אחריות ומנסה לברר מיהו אותו אוליגרך מסתורי, אז גם זה לא בסדר לאנשי "7 ימים" , שמתמרמרים: "תארו לעצמכם שנציגיו של מליארדר אמיתי מגיעים לרכוש את אשקלון ומוטחת בהם האשמה שם בעצם חוקרים פרטיים". שערוריה. כך או כך, אף אחת מהפגישות לא מבשילה לשלב הצגת המסמכים ונשארות בגדר דיון תיאורטי. מעבר לכך גם אנחנו חושבים שמעודדות בכדורגל זה דווקא רעיון טוב.

@@@לאט לאט ובביטחון, הופך מפקד חיל האוויר לשעבר איתן בן אליהו לאדם שתנו לו רק מיקרופון, מצלמה או שער והוא כבר יגיע. השבוע זה קרה בכתבת פעלולי המטוסים בשער "ישראל שישבת" של ישראל היום.

@@@בתזמון משגע, עם הגשת תביעה נגד ישראל היום מתראיין מנכ"ל מד"א ל"סופשבוע" של מעריב. במעריב מעדיפים לקרוא לזה דיבה נגד "פרסומים שונים בכלי התקשורת". גם לקרוא לראיון "שובר שתיקה" זו הגזמה.

@@@בהארץ תמיד ידעו לקרוץ לקוראים הצעירים, לצד פירגון המנויים הקשישים. במדור השחמט של המוסף מופיעה בוקסה על המדורג מספר 1 בעולם מגנוס קלסן, שהפך לפרזנטור של חברת אופנה הולנדית גדולה. צפו לעלייה במספר המנויים.

@@@קרן פלס בטורה החדש והמביך מיישרת קו עם הגזענות של השכן יאיר לפיד: "אישה דתייה שקפצה ללדת תאומים בין הצ'ולנט לקינוח, בירכה אותנו לשלום בנחת".

הוא טעה כחובבן בליל קיץ חמים, וכעת על יאיר יוצאי אורגוואי זועמים/

התנשא עליהם וגם על גאנה, הקוראים שלחו מכתבים, הבוחרים בג'ננה/

אל תתפלאו שעוד טקסט על מאיץ החלקיקים פה נמרח, זה יאיר שפשוט התנצל וברח/

האירופאים האדיבים מז'נבה שלחו לו הזמנות, לא כמו אלה שבאו מהחור ועוד יש להם טענות