מדור סוף

האגדה מספרת כי כבר ב-1939 כששלמה זלמן שוקן הגה לראשונה ברעיון לרכוש את עיתון הארץ כמתנת נישואין לבנו גרשום, נפוצו ביישוב היהודי המתפתח שמועות לפיהן שוקן מתכנן להפוך את העיתון לטבלואיד. מאז, בערך פעמיים בשנה, ישנם המלחשים שהנה הנה זה עומד לקרות. והנה, ביום שישי מהביל אחד בחודש אב של שנת התש"ע התכווצו להן המותניים של מוסף "השבוע" של העיתון. קודם כל ברכות. יצא לספי הנדלר פוקס. בשבוע שבו המוסף לשבת של ידיעות אחרונות מציג את אחד השערים המכוערים שנראו בשנים האחרונות, הפריזורה החדשה של הארץ קורצת עוד יותר. בתוך הקנקן התוכן הוא אותו תוכן, הערבים אותם ערבים וגדעון לוי מת עליהם.

המדור תוצרת הארץ במוסף עובר גם הוא מתיחת פנים עם תתי מדורים חדשים ומשמחים. מה חבל שבהארץ לא בחרו להעיף את ועדת המדרוג שמיצתה את עצמה כבר לפני שנתיים יחד עם החוברה. ובחייאת, כמה מילים אפשר לשפוך על תמונה של ריטה? תת המדור מגה פיקסל, שגרסה מצומצמת שלו כבר הופיעה בעמוד האחורי של "השבוע" ונגנזה, ראוי היה שיישאר על רצפת חדר העריכה. הראיון עם דב נבון בשער המוסף לקידום "זוהי סדום" היה מעניין, גם אם קוראי העיתון הם לא בהכרח קהל היעד של הסרט.

מסע הצלב של ידיעות אחרונות נגד השופט גולדסטון נמשך. אחרי שבחודש מאי חשפו ב-"7 ימים" את הפרוטוקולים של אולם בית המשפט שלו בתקופת האפרטהייד בדרום אפריקה, התפנו במוסף לספר על מה שהם מכנים אפקט גולדסטון: אינפלציה בחקירות נגד חיילים שהשתתפו במבצע עופרת יצוקה. את הכתבה מלווה עיבוד מחשב מאיים לתמונתו של השופט, שמשקף בדיוק מה חושבים ברחוב מוזס על היהודי הקשיש.

הטענה שמכרו עורכי הדין המייצגים את החיילים לכתבת ידיעות אחרונות מרב בטיטו היא שצמרת צה"ל בראשות הפצ"ר אביחי מנדלבליט אחוזת פחד מהשלכותיו האפשריות של הדו"ח ולכן יפי הבלורית והתואר נלקחים לחדרי החקירות של מצ"ח. מי שאשם אלה לא החיילים, שביצעו לכאורה פשעי מלחמה, אלא גולדסטון. חשוב להבין: בדיקת הפצ"ר את החשדות שהועלו בדו"ח נועדה למעשה להגן על החיילים מפני הליכים בחו"ל נגדם.

בטיטו מביאה ציטוט מכתב אישום שהוגש כנגד שני חיילי גבעתי שביצעו פעולה שמזכירה את הגוד אולד פאשן נוהל שכן - ילד בן 9 שנשלח לבדוק מזוודות חשודות. העובדה שנוהל זה נאסר על ידי בג"צ אינה רלוונטית כמובן.

בכתבה מצוטט החייל דוד, שנחקר בחשד שגרם למותה של אשה, התיק נגד דוד נסגר וכל מה שדוד רוצה עכשיו זה לעזוב את הארץ. שיחליף מילה עם אהוד ברק, הוא ודאי יוריד אותו מהרעיון.

אמני ישראל החלו להתארח בסלון של משפחת ישראלי ושלושה מארבעת העיתונים חוגגים בסוף השבוע את הטרנד. ידיעות אחרונות, העיתון שכבר אינו מאמין בקונספט של עיתונאי מראיין אמן (ראו גם את הראיון שהעניקה עלמה זוהר לאביה ב-"7 ימים") מפרסם ב-"7 לילות" טור משמים של שלומי שבן על הופעות משונות בקריירה. מנושא החסות שהוא מקבל מבירה מכבי למסע ההופעות הביתי שלו, שבן מעדיף כצפוי להתעלם.

ב"תרבות מעריב" הלכו כרגיל על השאריות ובחרו בכתבה שמנתחת את התופעה. הכל היה שווה את תגובת עדי שפירא, אשת יחסי הציבור של מושיק עפיה שקיבלה את רשימת האמנים שהצטרפו לטרנד ואמרה: "נו, טוב, כל האשכנתוזים". את שיחת הטלפון בין עורך המוסף למחלקת המודעות שגנבה לו את עמוד שמאל של הכתבה והביאה לעיצוב מחריד במיוחד, אפשר רק לדמיין. אבל העיקר שיש במעריב מודעות. ב"ישראל שישבת" יואב קוטנר מעדכן בתופעה.

אחרי מנוחה קצרה, חוזר בן דרור ימיני לעשות את מה שהוא הכי אוהב: להתנגח בגיס החמישי מרח' שוקן. מה שהקפיץ לו הפעם את הפיוז הוא מאמר מאת הרב אליהו קאופמן שהתפרסם במוסף הארץ בשבוע שעבר וטען שתושבי חברון היהודים הם אלה שאשמים בטבח בו נרצחו 67 מהם. ימיני, שמחמת העלבון אינו מוכן להזכיר אפילו את שמו של הרב קאופמן כותב:"אם חשבנו ש'הארץ' כבר ירד לכל תהום אפשרית בחיפושיו אחרי עלילות אנטי ציוניות מסתבר שטעינו. תמיד אפשר נמוך יותר".

כמו כולנו, בסופו של דבר גם במוסף הארץ רוצים למצוא חן בעיני בן דרור ימיני. שם מפרסם השבוע רון פרסלר, שהיה חייל בכוח הפינוי של מתנחלי גוש קטיף בהתנתקות לפני חמש שנים, את זכרונותיו. הכתבה המרתקת מלווה בתיאורים מדויקים של ההכנה שקדמה לפינוי, הסיסמאות ואוצר המילים שהתלווה לפעילות, וכמובן הפינוי עצמו. כדי להרגיע את המנויים הקשישים שודאי נעתקה נשימתם נוכח האיזכור של ההתנתקות במוסף, פונה אליהם הכותב בשפתם: "הסיפור גרם לי לחשוב על עיקרון אי הוודאות של הייזנברג, שקובע כי הצפייה בעולם משנה את התנהגותו".

מי שעוד מציינים השבוע את ההתנתקות הם קלמן ליבסקינד ב"מוספשבת" של מעריב וגונן גינת ב"ישראל שישבת". כאילו אין מלחמות עיתונים בעולם השניים סולדים פה אחד מההתגייסות התקשורתית נגד החלטת הממשלה על גירוש 400 ילדי עובדים זרים. ח"כ אופיר אקוניס ודאי חיכך את ידיו בהנאה כשקרא את ליבסקינד מתעצבן שהתקשורת משתמשת במילה גירוש עכשיו, ולפני חמש שנים היא נמנעה מכך, ואת גינת שתוהה מדוע תומכות הרשתות הציבוריות קול ישראל וגל"צ במפירי החוק. למזלו של ליבסקינד, נפל בחלקו הכבוד לחלוק את המוסף עם בן דרור ימיני, אותו הוא מכנה: "הצדיק היחיד בסדום התקשורתי".

@@@ כתבת השער של "7 ימים" על כדורסלן ה-NBA שגילה את היהדות ואת ישראל, אמארה סטודמאייר, היתה עלולה לעניין מכורים לכדורסל, אלמלא הסיפור נטחן כבר בכל במה אפשריתן. אריק הניג שהתלווה אל סטודמאייר לא מספק זווית חדשה או מעניינת לסיפור. שוב יצאנו פרובינציאליים.

@@@ שישה עמודים ושער בזבזו ב"דה מרקר וויק" על חברת הכנסת עינת וילף. מי?

@@@ בין שיחה מקושקשת עם עמית פרקש לשער מטופש עם איילת זורר התפלק ל"7 לילות" ראיון אינטליגנטי עם עוזי וייל לרגל עליית "המשרד". שאפו יהודה.

@@@זה לא הפעם הראשונה שעמודי החדשות של ידיעות אחרונות מופקעים כדי לקדם את עסקי הקבוצה. כשיוצא ספר חדש בהוצאת ידיעות אחרונות זה עוד איכשהו נסבל. אבל צמידים זוהרים? באמשלכם.

@@@מעריב הוא העיתון היחיד שמתייחס ליום השנה למותו של דודו טופז. סופשבוע מביא ראיון עם חיה גרנובסקי, מי שהיתה סוכנת של טופז בין השנים 1996-2006. עשר שנים ואפילו לא תמונה אחת משותפת?

יאיר מלמד אתכם שיעור בצביעות, במסווה של דאגה לעתיד העיתונות/

הוא חולם על עולם בו התקשורת מחכה עם ראיונות אבל, רק שעל המסך ב"אולפן שישי" אין לו בעיה לשחרר קצת את החבל/

איזונים ובלמים זה רעיון נהדר, נסה זאת על הכותרת של ידיעות אחרונות כבר מחר/

ואם הוא לא משפיע על עורכי ידיעות והמהדורה, איך הוא יצליח לנהל את המדינה?