נודלס תקועים בגרון

הרשות השנייה תפצה כספית את חברת נטו לאחר שפסלה לה תשדיר פרסומת למותג נודלס. בית משפט השלום בירושלים קבע כי הרשות אחראית לנזקים שנגרמו לחברה עקב פסילת התשדיר.

חברת נטו הגישה באמצעות עורכי הדין אמיר דולב ומורן מינס ממשרד ברגרזון ושות', תביעה נגד הרשות השניה בטענה כי הרשות התרשלה, ולכן עליה לפצותה על הנזקים שנגרמו לה כתוצאה מפסילת הפרסומת. הרשות השניה טענה מצידה, כי לא ראוי להטיל עליה אחריות בנזיקין מחשש לעיוות שיקולי הרשות. טענה זו נתמכה בעדות של פרופ' מנחם מאוטנר מאוניברסיטת תל אביב, שהובא כעד מומחה מטעם הרשות השניה.

השופט אברהם רובין קבע בהחלטתו, כי הרשות השניה חבה חובת זהירות כלפי נטו וכי בהחלטתה לפסול פרסומת מסוימת היא יכולה לצפות שהדבר יגרום לאובדן ההשקעה שהשקיע בה המפרסם, וכי כתוצאה מכך ייגרם למפרסם נזק ממוני. בית המשפט גם דחה את טענת הרשות השניה, כי היה על חברת נטו להגיש את תשדיר הפרסומת לאישור מוקדם של הרשות, וקבע כי נוכח העומס שהיה מוטל על הרשות, היא האצילה מסמכותה לזכייני הרשות השניה, ואלה אישרו את התשדיר לפרסום.
כעת ידון בית המשפט בשאלת הנזקים שנגרמו לנטו מהחלטת הפסילה.

תשדיר הפרסומת נפסל על ידי הרשות השניה בשנת 2003. בתשדיר נראה צחי נוי כשהוא מנסה להניח ידו על כתפה של אישה תאילנדית. להפתעתו, האישה אינה נענית לו , אלא מכה אותו אפיים ארצה. נוי שואל באנגלית שבורה: "מה עשיתי"? ואז נשמע קול קריינות האומרת: "תירגע נודלה. לא כל תאילנדית חמה ומוכנה בתוך ארבע דקות, אבל מג'יק נודלס כן". לאחר פסילת התשדיר הציעה החברה לתקן את הפרסומת כך שהקריינות המקורית תוחלף בקריינות: "הוא חשב שזה מצחיק, אתם חשבתם שזה מצחיק, אבל יש כאלה שחשבו אחרת וצנזרו אותנו. איזה מזל שמג'יק נודלס חמות ומוכנות תוך ארבע דקות". בעקבות סירוב הרשות לקבל את התשדיר המתוקן, פנתה החברה לבג"ץ שהפך את החלטת הרשות השניה וקבע כי מדובר החלטה קיצונית, הפוגעת פגיעה בלתי מידתית בחופש הביטוי המסחרי של החברה. יצויין, כי למרות פסק דינו של בית המשפט העליון, לא המשיכה החברה בשידור הפרסומת.

מהרשות השניה נמסר: "הרשות קיבלה לידיה את החלטת הביניים בהליך המשפטי ולומדת אותה לעומק. לנוכח ההסברים והפירוט בהחלטה, בכוונת הרשות להגיש בקשה לערעור במסגרת ההליך המשפטי. עוד נוסיף שלאור העובדה שבית המשפט קיבל את עמדת הרשות בעניין 'התבניות' וניצול הדעות הקדומות סביב נושא תשדיר הפרסומת המקורי, סברנו שהתיקון שהוצע לו התבסס על אותו דפוס פסול שבית המשפט דחה.

"לנוכח עובדות אלו ישנו בסיס איתן לעירעור שיוגש לבית המשפט ויסייע לבסס את מדיניות הרשות שבאה לידי ביטוי בקוד האתי של תחום הפרסומות, כפי שהשכלנו לעצב ולהתוות מאז".