רשות התקשורת: אם כבר עושים – כדאי לעשות כמו שצריך

חום יולי-אוגוסט. מי יקרא טור העוסק בשאלה של הסדרת שוק התקשורת בישראל? תביאו לנו "כוכב נולד" גם זה מאמץ גדול. ומי יקרא 170 עמודים של הצעת חוק העומדת על סדר היום העוסקת ברגולציה ויגיב להם? ה-15 באוגוסט נקבע על-ידי משרד התקשורת כתאריך היעד להגשת הערות על תזכיר הצעת החוק להקמת רשות ישראלית לתקשורת. נראה ש"חלום הדורות" של ועדות רבות ודיונים ארוכים (והיו רבים כאלה) בתחום שידורי הטלוויזיה והרדיו בישראל עומד לקרום עור וגידים: יוקם גוף שיאחד את סמכויות הפיקוח והאכיפה של משרד התקשורת (בתחום התשתיות והטלקומוניקציה), הרשות השנייה לטלוויזיה ולרדיו (תוכן השידורים המסחריים) ומועצת הכבלים והלווין (תכני השידור בערוצי HOT ו-yes) גוף שכזה אמור לייצג את האינטרס הציבורי ואת התרבות ולהבטיח, לדוגמה, שעל המסך נראה יותר מפרק אחר פרק של ה"האח הגדול" ופרסומות וקדימונים בין לבין.

בהקמת רשות לאומית לתקשורת תצטרף ישראל לרוב מדינות המערב שבהן פועלת רשות שכזו המרכזת את הסדרת כלל שוק התקשורת, כשהמפורסמת ביניהן היא הרשות האמריקאית, ה-FCC (Federal Communications Commission) האחראית על תכנון, רישוי ופיקוח בשוק עצום מימדים מול תאגידי תקשורת חזקים. כינון רשות מאוחדת לתקשורת הוא צעד הכרחי, הזוכה לתמיכה עקרונית של כל המעורבים, אולם – וכאן צריך להדגיש – במעבר מרעיון למעשה, מתגלה בחוק המוצע פגם מהותי, שמאיים לעקר את המהלך החשוב: בהצעת החוק נקבע כי הרשות הלאומית לתקשורת תהיה גוף הפועל במסגרת משרד התעשייה והמסחר (רשות פנים משרדית) ולא רשות עצמאית בעלת סמכויות אכיפה (תאגיד סטטוטורי), עובדה המפקירה את הרשות לסמכותם של פוליטיקאים מתחלפים ומינויי מקורביהם.

זה נשמע משונה שצריך לחזור על מה שנראה מובן מאליו: כדי שרשות משמעותית כמו הרשות הלאומית לתקשורת תהיה בעלת משקל וסמכות היא צריכה להיות משוחררת מלחצי פוליטיקאים כמו גם מלחצי השחקנים החזקים בתחום התקשורת, וזו תהיה רק אם ייקבע לה מעמד עצמאי. כשמגיירים את רעיון הרשות הלאומית לתקשורת לא ראוי לסרס אותו. להפך, כדאי, לעבות את המנדט ולבצרו. כך, לדוגמה, מעבר לדרישה לעצמאות, טוב יהיה אם, כפי שעושים ברוב מדינות המערב, יכלל בו גם הקניית כלים ביקורתיים לקהל (אוריינות מדיה) כדי שיפתח מיומנויות בקריאה של תקשורת. רק כך יחבר החוק כראוי בין שלושת הגורמים בתהליך התקשורתי: יצרני תקשורת, תכנים וקהל.

יפה עושה משרד התקשורת והשר העומד בראשו, משה כחלון, כשהם מקדמים את החקיקה בנושא ודוחפים – בניגוד גמור למחשבה הרגילה של פוליטיקאים – מחיקה של סמכויות משרדו למען רשות לאומית לתקשורת, אך ראוי לעשות זאת באופן שיבטיח עצמאות וטווח פעולה מקסימלי, באמצעות רשות לאומית לתקשורת, מחוץ לממשלה, שתהווה ישות עצמאית מבחינת החוק והתפקוד בפועל.