מבוא לתקשורת המונים

רבותי, אתם עומדים למנות עורך ראשי חדש לחברת החדשות של ערוץ 2, וקודם המינוי אציע לכם: אל תכללו בחוזה של העורך החדש סעיף בונוס על עליית רייטינג. תמצאו כבר דרך אינטליגנטית לתגמל אותו. למה לא רייטינג? כי רייטינג עלול להיות הרעה החולה של החדשות. הוא עלול להכשיל את העורך החדש. איך? הוא יתעה אותו לכיוון הפופולרי של אותה שעה. גם הבידור וגם האימה טובים לרייטינג של החדשות. קל להעלות את הרייטינג באמצעות התססה, צילום ברוטלי, הקרנה מסיבית של חומרים משטרתיים וכיוצא באלו, הצהבה, שיסוי, ובאמצעות פטריוטיות ערמומית. ומצד אחר, קל להעלות את הרייטינג באמצעות בידור, שטחיות, רכילות, פורנוגרפיה רכה, עובדות מרוככות. החדשות כנסיגה אל הדמדומים. אל תדחפו, רבותי, את העורך שלכם, לא לכאן ולא לשם. אין בונוס על רייטינג באשר הוא רק רייטינג. לפני עיוור (העורך החדש) לא תיתן מכשול (בונוס).

שישי, מעריב, 12.1.07

אחרי כל השנים המהוקצעות בחדשות ערוץ 2 גדי סוקניק פורש לעסקים פרטיים, בלי שאדע עליו כמעט דבר. לא בעד מה הוא. ולא נגד מה הוא. דבר בהגשת החדשות של סוקניק לא אותת לי אם הוא ימין, שמאל, מסורתי. אם הוא נגד או בעד נישואים אזרחיים. נגד או בעד מדינת סעד. נגד או בעד ביניש. אני מניח שיהיו אנשים שיתגעגעו אליו משום שמבחינתם סוקניק ייצג בדיוק את עמדותיהם בענייני חברה ומדינה.

שישי, מעריב, 20.7.07

"צה"ל יגיב בכל האמצעים העומדים לרשותו". אחד האמצעים העומדים לרשותו הוא הכתבים הצבאיים. הכתב הצבאי לדורותיו, בשעת קרב, נסוג מהגדרתו כעיתונאי עצמאי חושב, אל תוך שורות הצבא עצמו, ונעטף מיד בדיבור ובמנטליות הצבאיים. פטריוטיות? אינפנטיליות? גם שערה אחת לא תישור מראשך הפטריוטי, כשתבין שזו בעיקרה אינפנטיליות.

שישי, מעריב, 2.7.99

הטלוויזיה הישראלית ו"החץ". הטלוויזיה בשירות מערכת הביטחון. הטלוויזיה חוזרת לשנות השישים הבן-גוריוניסטיות. האזרח אינו יכול לסמוך על הטלוויזיה. טלוויזיה 99': ללא אינטלקט, ללא כושר עיתונאי בסיסי, ללא כלים אנליטיים וביקורתיים. ואתה, ישראלי יקר, עוד מעז לצחוק על הטלוויזיה העיראקית?!
הטלוויזיה השתתפה (בהתלהבות) בחגיגות החץ, שיירט והפיל סקאד מדומה, והעבירה לצופיה מסר מטעם מערכת הביטחון: "המציאות האסטרטגית באזורנו משתנה, בחורינו המעולים מציבים פתרון הגנתי לאיום העיראקי ולאיום האיראני, אנחנו גדולים, וממחר הישראלי יוכל לישון בשקט".
מדוע הטלוויזיה מתפקדת כתועמלן של מערכת הביטחון? מדוע הטלוויזיה נמנעת מהצבת שאלות טורדניות? מדוע אינה לומדת מהניסיון הישראלי המצטבר? מדוח מבקר המדינה על הלוויין עמוס? מפאשלת סוללות הפטריוט שהוצבו בישראל? מהידע (הנגיש לכול) בדבר התפתחויות צבאיות טכנולוגיות מקבילות לחץ? מהניסיון הפשוט שלנו, שעל פיו רוב ההצהרות הנשגבות האלה מקפלות זנב לאחר יום או שנה? מדוע הטלוויזיה הישראלית נסוגה לשנות השישים הבן-גוריוניסטיות, שבהן כל ביטוי של קדמה צבאית-טכנולוגית הוצג כניצחון הגניוס הישראלי וכמענה אסטרטגי של הטובים (אנחנו) לרעים (הערבים)? החץ יספק הגנה מול האיום הבליסטי?! מדוע המסך מתמסר לדוד עברי, היועץ לביטחון לאומי?
הסיכוי של החץ להתפתח לפארסה צבאית טכנולוגית אינו נמוך, כי החץ עלול להיות חצי מיושן, חצי מאוחר וחצי מיותר. אבל הטלוויזיה הישראלית ממשיכה לשרת את המערכת, כבימי דוד בן-גוריון, כיוון שהפטריוטיות שלה עבשה, מתכונית וסתמית, וכיוון שהכושר האינטלקטואלי שלה נמוך. פטריוט טיפש גרוע מאויב אכזר.
גילוי נאות: ב"תיק תקשורת" (ערוץ 2) הנושא על נגזרותיו העקרוניות הועלה באופן בהיר.

שישי, מעריב, 12.11.99

אלון בן דוד, עכשיו, עם הנסיגה מלבנון, תעשה בשכל אם תפרוש מתפקידך ככתב צבאי, ותשקיע את כוחך ותבונתך בתחום תקשורת אחר. מדוע תהיה כתב צבאי באשר הוא (כלומר, הדברים לא מתייחסים רק אליך), המתפקד כשלוחה מדובררת של צה"ל? מדוע תהיה כתב צבאי המיטלטל, בתוך שעה אחת, בין אופוריה לדיפרסיה? מדוע תהיה כתב צבאי המונחה להשתתף במקהלת "אף שריטה", והנאלץ להציל את כבודו המקצועי באמצעות "סרטי החיילים"? למה לך, הרי כל החיים לפניך.

שישי, מעריב, 2.6.00

עד אתמול בערב, עודד בן עמי (מוכשר, רהוט) היה דובר צה"ל, ומהבוקר הוא מגיש חדשות בערוץ 2. זה לא בריא. כי דוברו?ת היא אופי, סוג של התמסרות, יכולת נפשית להגיש שירותים, ולעתים קרובות דוברו?ת כרוכה בהזדהות עמוקה עם המערכת (צה"ל וכו'). ואילו הגשת חדשות, הכוללת מעורבות בעריכתן, מחייבת ריחוק מהמערכת וצינה מקצועית כלפיה. אגב, צינה וריחוק אלה אינם סותרים פטריוטיות אינטליגנטית. והנה, בעל כורחו, עודד בן עמי נראה ונשמע כשלוחה של צה"ל במערכת החדשות. זה לא בריא. אוטומטית, החדשות ייראו מוטות מעט, וענייני הצבא והביטחון ייראו כעיסוק בין חברים פטריוטים.
זה לא בריא, אבל זה מסחרי: ערוץ 2 מנצל מסחרית את העובדה, שכלל הציבור מזהה את בן עמי (רייטינג), ושבעיני צופים נאיביים בן עמי מגביר את האמינות והיוקרה של ערוץ 2: "צה"ל הגיע לערוץ הזה? סימן שהוא ממלכתי, אחראי ובעדנו". בכל הנוגע לתקשורת, מחצית מצופי הטלוויזיה נאיביים: לא מבחינים בין דוברו?ת לפרשנות, בין ידיעה לדעה, בין ציטוט לייחוס.
וכך, עם עודד בן עמי, תוצר מנטלי ולשוני צה"לי מובהק, ערוץ 2 נפטר מהצורך לטפח ולתווך מגיש חדשות חדש וכו'. ומה יהיה? בן עמי יישאר בתפקידו החדש, כי בישראל 2001 סופו של המסחרי המצליח להיראות גם כבריא.

שישי, מעריב, 13.4.01

נוכח שביעות הרצון המהולה בסודיות שלו, התגנבה ללבי ההשערה כי רון בן ישי ("יומן", ערוץ 1) השתתף בעצמו בפשיטה על ספינת הנשק הפלסטינית (או פיקד עליה).

שישי, מעריב, 11.1.02

השבוע נכשל ניסיון לחסל את סגנו של זביידי, והתגובה של חדשות ערוץ 10 היתה: "משהו לא טוב קורה לחיל האוויר". חיל האוויר עובד של ערוץ 10? עוד פישול אחד, וערוץ 10 יתחיל לעבוד עם חיל אוויר אחר?

שישי, מעריב, 3.9.04

בכיר בג'יהאד האסלאמי חוסל השבוע בג'נין, והכתב הצבאי (טלוויזיה) גילה לנו שהוא היה פצצה מתקתקת וכו'. אבל ייתכן מאוד שהכתב הצבאי לא ידע, עד דקה לפני השידור, גם חצי דבר על הבכיר המחוסל. ייתכן שהכתב הצבאי בעצם הקריא לנו טקסט שנכתב עבורו על ידי המערכת. מקראות ישראל. הטלוויזיה בשירות המערכת. ואם כך הוא, הרי זו פטריוטיות בגרוש של הטלוויזיה. פטריוטיות שסופה לפנות נגד הישראלי עצמו: כשיסתיים "השירות הפטריוטי" נגד הפלסטינים נגיע לישראלים. כי שירות הוא תודעה. בתחילה זה יהיה נגד הישראלי הכי חלש, ולאחר מכן נגד ישראלי חלש, ואחרי כן נגד ישראלי חצי חלש, וכן הלאה. מרגע שאתה משרת את המערכת – אתה משרת. למה אחת לחצי שנה אני חוזר לכתב הצבאי? כי הוא חוזר אחת לשבוע.

שישי, מעריב, 10.6.05

ביום שלישי אחר הצהריים נקרא רוני דניאל (כתב צבאי) אל המסך להסביר את פעולת הסיכול בעזה שבה נפגעו אזרחים וכו'. להסביר את מניעיה, מהלכיה, מסלולה, שעתה, הצלחתה, כישלונה ואף את מוסריותה. נקרא, כאילו היה נציג רשמי של צה"ל. ואמנם רוני דניאל עמד פעם נוספת במשימה.

שישי, מעריב, 16.6.06

איתן בן אליהו, לשעבר מפקד חיל האוויר, הופיע גם השבוע כפרשן לעניין הכור הסורי שהופצץ או לא, ובפרט לעניין המודיעין הצבאי סביב הכור, וכמעט אין אלגנטי, ייצוגי וסמכותי כבן אליהו – אבל באותה שעה, לדאבוננו, מתגבר חשש שבן אליהו עלול חלילה לא להבחין תמיד בקו ההפרדה שבין פרשן צבאי לבין דובר של החבר'ה הטובים.
עוד משהו בעניין הזה: שמתם לב שבפרומו העצמי של חדשות ערוץ 2 רוני דניאל מתגעגע אישית לאריק
שרון? מה זה אם לא ירושה מתקופת הכתבים הצבאיים כחבר'ה הטובים? מה, אולי יש מצב שנראה בקרוב תוכנית "אריק שרון והחבר'ה הטובים מספרים על רוני דניאל"?

שישי, מעריב, 2.11.07