מדור סוף

יומיים של כותרות ראשיות בהארץ לפני ערב החג הגיעו לשיאן במוסף מיוחד בן 24 (!) עמודים מטעם מחלקת התחקירים של העיתון. גידי וייץ מגולל בחוברת את סיפור חייו של איל ההון היהודי מרטין שלאף. גם מיטיבי הלכת, קוראי הארץ שרגילים לכתבותיו עמוסות הפרטים של וייץ, התקשו ודאי לעמוד במשימה. לא ברור למה, מלבד הצורך בהצדקת קיומה של מחלקת התחקירים, אי אפשר היה להתחשב קצת בקוראים ולקצר את המוצר לשישה עמודי מוסף. הרי "עיניתם את נפשותיכם" זה רק בעוד שבוע.

הבעיה בכתבה המרשימה של וייץ איננה במה שכתוב אלא במה שלא כתוב. כל קורא מצוי יודע לקשר את שלאף לשמות הקבועים: ליברמן, רמון, דרעי, שבס, משפחת שרון וכו' אבל מכתבת תחקיר בהיקף כזה ניתן לצפות שהמילים "כפי שמתפרסם כאן לראשונה" יגיעו לפני עמוד 14. הרגתם אותנו. וייץ פורש יריעה רחבה המתחילה בבית אביו החרדי של שלאף והיחסים המורכבים עם משפחתו, דרך הקשר עם יצחק רבין שפתח לו למעשה את הדרך להקמת הקזינו ביריחו והשתלבות בישראל, ועד כל הקשרים הענפים והתרומות שהעביר לפוליטיקאים בכירים בישראל. הוא מתבל את הסיפורים במספר עדויות של מכרים ותיאורים של חייו הססגוניים של איל ההון, אבל כל זה לא מצליח לכפר על עומס הפרטים, ריבוי השמות, ושלל הפרשיות ששלאף קשור בהן. וייץ כותב זאת בעצמו בסיומה של החוברת: "בסבך הפרטים גם מרטין שלף מסוגל לחיות חיים פשוטים". מדויק.

בינתיים ב-"7 ימים" פועלים על פי נוסחת יודקובסקי המוכרת והאהובה. סבר פלוצקר עבר את הגשר למגדלי עזריאלי כדי לפגוש לראיון נדיר את הטייקון המקומי נוחי דנקנר. שאפו סבר. הכתבה נוחה וידידותית למשתמש. נראה שמה שהביא את המיליארדר להתראיין הוא הרצון לצאת נגד המאבק בריכוזיות במשק שנהפך כהגדרתו ל"אג'נדה פופוליסטית" שיש לה כמה נושאי דגל, הוא מסביר לפלוצקר, "אתה מכיר אותם, ביניהם גופי תקשורת. האחרים נסחפים ונגררים". דנקנר הממלכתי, בניגוד לבן כספית למשל, נמנע מלנקוב בשמו של האוייב מרחוב שוקן. בהמשך הוא מספק כמה גילויים מעניינים. הוא מודה שהצביע לנתניהו בבחירות האחרונות, מגלה שמשכורתו כיו"ר אי.די.בי החזקות היא 180 אלף שקל בחודש ברוטו, ומספר על חיבתו לאכול כל דבר עם טחינה, אפילו סושי. אנין.

על בן דודו החשוד במתן שוחד, דני דנקנר, ממעט נוחי לדבר ומספק את הסיסמא הרגילה, לפיה הוא זכאי כל עוד לא הוכח אחרת. דנקנר טורח לציין פעמיים באוזניו של פלוצקר כי אין לו כל כוונה ללכת לפוליטיקה וכשקוראים את הכתבה מבינים למה: דנקנר כבר ממילא מנהל פה את העניינים.

בין אם מסיבות פוליטיות ובין אם מסיבות של תפוצה או מולו"ת, ידיעות אחרונות הוא זה שזכה לפרסם את הפרק הראשון מהאוטוביוגרפיה של אהוד אולמרט. למרות שיש בפרק סיפורים מוכרים, שכבר סופרו לא אחת, מדובר באחד הפרסומים המעניינים בעיתוני החג. אולמרט מגולל את סיפור היום בו הפך לראש ממשלה לאחר האירוע המוחי בו לקה אריאל שרון בינואר 2006. אם באתם לחפש איפוק וקלאסה, חפשו אותם במקום אחר. כבר בתחילת הפרק חולק לעצמו אולמרט שבחים על המכרז למכירת בנק לאומי בגינו נחקר ומספר כיצד רבים מבכירי המשק ציינו כי היה זה "מכרז הגון, יעיל, ענייני". נו מה?

בהמשך, כדרכו של גוד אולד אולמרט, הממלכתיות נעלמת (וטוב שכך) והוא מספר כיצד בלילה לאחר שקיבל את ההודעה על מינויו לראש ממשלה בפועל צפה בטלוויזיה ושמע את אחד הפרשנים משרטט את קווי ממשלתו החדשה. אותו פרשן סיפר על שיחות שקיים עם אולמרט "בתקופה האחרונה", ואילו ראש הממשלה לשעבר כותב: "אלמלא ידעתי כי סרבתי להיפגש עם הכתב הזה במשך למעלה משנתיים, כי לא האמנתי לו וחשבתי אותו לשטחי ובלתי אמין, אולי גם אני הייתי מתרשם". חבל שאולמרט לא הלך עד הסוף וכתב מי הפרשן. בהמשך, גם אהוד ברק חוטף.

כצפוי הראיון עם זוכת "כוכב נולד" דיאנה גולבי הלך ישר לישראל היום, שם פוגשת אותה שיר זיו לכתבה שהתפרסמה במוסף ראש השנה של העיתון. זיו לבשה על עצמה ארשת פנים חשובה ועושה לגולבי ניתוח פסיכולוגי א-לה כורסת הסלבס של פרופסור יורם יובל: "משדרת בו בזמן מיקס של פגיעות ועוצמה, תערובת של חולשה וכח עמידה איתן, רכות נינוחה ואסרטיביות קשוחה ומחוספסת". זיו לא עוצרת ועל סיפור חייה הלא פשוט של גולבי היא מעניקה לה ציון לשבח ב"מדד הסתגלות מחדש בחברה" שפיתחו החוקרים תומאס הולמס וריצ'ארד ראהה ב-1967. הלו, פה זה לא עיתון הארץ. דע למי אתה כותב.

רק לפני חודשיים התראיין אביב גפן ל-"7 לילות", רק לפני חצי שנה הוא ראיין את שלום חנוך לכתבת שער עבור "7 ימים" והשבוע חזר אמן הבית של ידיעות אחרונות ל"7 לילות", הפעם לשער. העילה: חימום ל-U2 באתונה. נבו זיו שהתלווה אליו פותח את הכתבה בדאחקה על חשבונו של שלומי סרנגה וגפן ממשיך את הקו המתנשא של המראיין ובתשובה לשאלה בדבר שיתוף פעולה עתידי עם אייל גולן הוא משיב: "לא, זה דוחה, זה מאולץ. זה כמו שאשיר עם ערבי 'שלום עליך, יא סלאם'". קלאסה. מעבר להתנשאות מספק גפן את החומרים הרגילים: קצת ניים דרופינג של אריק ושלום בחוף מציצים, שבחים עצמיים ואמירות פוליטיות שחוקות על הכיבוש. גפן מתבאס מכך ששלום וברי סחרוף לא ממצלצלים לפרגן לו על החימום ל-U2. "אנשים מקנאים", הוא מסביר. דווקא בשבוע שבו מפרסם רז שכניק את מצעד המרוויחים הגדולים של הבידור והמוזיקה הישראלים, בידיעות מעדיפים לכבס על השער עוד ראיון עם גפן, במקום לתת לנו את החוויה שבחיטוט מתחת לבלטות של אמני ישראל.

ואיזה מסכן אביעד פוהורילס. אריק אינשטיין הבטיח לו ראיון בתנאי שהפועל תל אביב תעפיל לשלב הבתים בליגת האלופות. שווה ביותר. מה חבל שאינשטיין החל לברבר את עצמו לדעת בתקופה האחרונה: בכתבה ב"ישראל שישבת", בראיון לניב רסקין בגלי צה"ל ואפילו בסרט על מאחורי הקלעים של "כבלים". אז הראיון ב"סופשבוע" של מעריב הוא אולי בלעדי, אבל לא ממש הישגי. בכנות, כבר קצת נמאס לשמוע את ההתפייטות של איינשטיין על הפועל ואת הגיגיו על ענייני הספורט כאחרון הפרשנים. מה שנותר לפוהורילס הוא לנסות ולגרד ללא הצלחה אמירות מאיינשטיין על ענייני דיומא: חרם השחקנים באריאל, מצב המדינה, ושאלות ממשפחת "אתה אופטימי"?

גונן גינת לישראל היום וקלמן ליבסקינד למעריב התייצבו בחזית המוספים הפוליטיים לחג. כראוי לאכסניה גינת זוכה ב"ישראל השבוע" בראיון הישגי במיוחד עם אחד המקורבים ביותר לבנימין נתניהו, עוזי ארד מנכ"ל המועצה לבטחון לאומי. ברוח ישראל היום, בחלק ניכר מהראיון פורש ארד את סיפורה הציוני של משפחתו. רק לאחר מכן מגיע החלק המעניין באמת: היחסים הקרובים וההדוקים עם ביבי שארד אפילו לא מנסה להצניע, השפה המשותפת שקיימת ביניהם, ודווקא בנושא הכי מדובר, יחסיו של ארד עם בכירים אחרים בלשכה, גינת מסתפק באמירה פרווה: "אתה מכיר את הטענות שיש לך פתיל קצר" מה שמאפשר לארד להתחמק באלגנטיות מהנושא. איפה השאלה על הצעקות בלשכה? היחסים המתוחים עם הדובר ניר חפץ ומזכיר הממשלה צבי האוזר? להיכן נעלמה השאלה על המעורבות של שרה נתניהו? גם בעוד נושא אחד קטן, הגרעין האיראני, גינת מחלץ מהאיש המקורב ביותר לראש הממשלה את האמירה: "נכון יהיה לנהוג באיפוק מילולי וזהירות מעשית". שתהיה שנה טובה.

קלמן ליבסקינד מראיין במעריב את שופט בית המשפט העליון בדימוס צבי טל לרגל הופעת ספרו האוטוביוגרפי. טל הוא מרואיין שמתאים לאג'נדה של ליבסקינד כמו כפפה ליד. הוא יוצא נגד חוסר הגיוון בהרכב השופטים בעליון, סבור כי הזיכוי של דמיאניוק היה טעות, והחשוב מכל: תוקף בחריפות את ההתנתקות ומודה שלו היה חייל היה מסרב לפנות הישובים, גם במחיר של מאסר.

@@@"לא כל נייר קדוש, גם אם הוא מודלף בלעדית לעיתונאי. לא כל מחשבה היא עובדה. מייל הוא בסך הכל מייל, נייר הוא בסך הכל נייר". עקיצה היא עקיצה, גם אם היא מגיעה באיחור של חודש. ע"ע נחום ברנע בידיעות אחרונות.

@@@מפקד חיל האוויר לשעבר, אלוף אליעזר שקדי וכיום מנכ"ל אל-על ראוי ליותר משער בממון במיוחד שהוא מתייחס למינוי גלנט לרמטכ"ל, הליכה לפוליטיקה, ועדן אברג'יל. פספוס.

@@@הצבא צועד על קיבתו וגם על צילומיו של זיו קורן. לפרטים גם בסוף השבוע הזה בישראל היום.

@@@מי שהרגיש מרוקן לאחר קריאת התחקיר על מרטין שלאף בהארץ, יכול היה לקבל תוספת ממוטי גילת ששב ומסביר בפעם האלף מי הם בני האור ומי הם בני החושך.

@@@באמת מזמן אף אחד לא חזר ליהודי האחרון באפגניסטן. תודה בועז ביסמוט, תודה ישראל היום, התגעגענו.

@@@תרבות מעריב בוחרים את אירועי התרבות המביכים של השנה ובוחרים ביאיר לפיד כקומיסר עקב כניסתו בבמאי יונתן סגל. טלו קורה מבין אוזניכם ויפה שעה אחת קודם.

לכבוד השנה החדשה לפיד מחלק עצות לאחרים, על גבי צטעלך הוא משרבט הרהורים/

גרוסמן, טיראן, נתניהו, לכל אחד יש לו עצה, אם תרצו, בעברית אפשר לכנות זאת מצע/

אחרי כל העצות, את התוכניות שלו הוא לא מגלה, לא משנה יאיר, מה שתבחר יהיה מעולה