מדור סוף

סגירת חשבונות, השאת עצות, בקשות סליחה. מוספי יום הכיפורים- אי אפשר איתם ואי אפשר בלעדיהם. נתחיל עם בן כספית במעריב, שמאשים את העורך בבחירת נושא הגליון של "מוספשבת" ליום הכיפורים: "דברים שאין עליהם כפרה". כספית שב ושוטח את טענותיו בפרשת גלנט: הרעל מלשכת שר הבטחון כנגד אשכנזי, התחקיר של קלמן ליבסקינד על אדמות גלנט שלא בורר, וכמובן ביקורת על אבירי שלטון החוק שלא יוצאים נגד המינוי. לאחר מכן, ובהרחבה, הוא נכנס שוב בתא"ל הקשיש יצחק בן יעקב (יצה) בעקבות סרטו של ניר טויב "ממלכת הסוד" ששודר בשבוע שעבר ברשת. הזדמנות לפנק שוב את יחיאל חורב במחמאות ולהיכנס עוד קצת ברונן ברגמן, כוכב המשנה של הסרט. אין כפרה על טור ממוחזר.

דן מרגלית ב"ישראל השבוע" מבקש סליחה, אבל כמיטב מסורת הפאסיב אגרסיב, גם מסביר למה מתי גולן, יריבו מהעיתון גלובס חייב גם הוא בבקשת מחילה. מרגלית, שהיה חייב למצוא דרך להתייחס לפרשת העסקתו כמגיש "ערב חדש", טוען שכתיבתו של גולן נגד מנכ"לית החינוכית יפה ויגודסקי ונגדו היא כפייתית ומנוסחת בלשון קשה. מרגלית מייחס זאת לחוסר הצלחתו של גולן בעולם העיתונות: "אפשר להבין שזה כואב". לאחר מכן הוא מגלה ששקל להגיש עתירה נגד עצירת המכרז להגשת "ערב חדש" אבל החליט להתמודד גם במכרז החדש, והכל כרגיל אצל מרגלית קשור למלחמת בני האור בבני החושך. אין כפרה על דימוי ממוחזר.

עקיבא אלדר מקבל בזכות רוח החג המפויסת את כתבת הפתיחה של מוסף הארץ. עוד מפגש חבוט בין ימנים ושמאלנים שמנסים לדבר ולהקשיב אחד לשני. אין כפרה על שיח ממוחזר.

צילו של דובר צה"ל אבי בניהו מרחף מעל שתי כתבות בסוף השבוע הזה. ב"סופשבוע" של מעריב מתראיינת דוברת צה"ל לשעבר, מירי רגב, שבאה לתרום קצת מהכרותה עם הנפשות הפועלות במטכ"ל. רגב, בניגוד לקו שמוביל מעריב, משחררת חיצי ביקורת לרמטכ"ל אשכנזי אותו היא מכנה איש קשה. דווקא על גלנט שופעת רגב במחמאות, ואפילו נסיונה של המראיינת שרי מקובר בליקוב לדחוף שוב את פרשת קרקעות גלנט, לא צולח. הכתבה מתובלת בתיאורים השבלוניים על האישה המרוקאית מקריית גת שעשתה את זה, בחוות דעתה של רגב על נתניהו, לבני וברק אבל בעיקר מנצלת רגב את פרשת המשט ומסמך גלנט להיכנס בבניהו על מדיניות האיפול התקשורתי שהוביל, בניגוד מוחלט אליה. תגובתו המושחזת של בניהו לכתבה מלמדת שלרגב יש עוד מה ללמוד. חשוב גם לזכור בהקשר לכתבה זו ולאכסניה בה היא מתפרסמת, שחברת הכנסת רגב, על אף היותה ח"כית של הליכוד, מקדמת את אחת מהצעות החוק שמטרתן להגביל את כוחו של ישראל היום.

לקראת חגיגות ה-60 לגל"צ, מתראיין מפקד התחנה יצחק טוניק ל -"7 ימים". אספה פלד אלימלך מגדירה אותו כ"סרבן תקשורת סדרתי" אבל עד שניתנה ההזדמנות לראיין אותו אפשר היה להוציא קצת יותר. אין זכר בראיון להחלטה של טוניק להפסיק את פעילות חיילי גל"צ בשבתות, הביקורת על הפלייליסט המושמץ של גלגלצ רזה עד שאפילו מרואיין בלתי מנוסה כטוניק מטאטא אותה בנונשלנט, ומה עם לזרוק עצם על הצפוי בחגיגות ה-60? אז מה שנותר לטוניק הוא לצאת בסדר עם כולם. הוא אוהב את צה"ל אבל יפרסם תחקיר לא מחמיא לצבא, הוא קינא בבניהו שנבחר על פניו לפקד על התחנה ב-2001 אבל גל"צ חשובה יותר מכל המאבקים האישיים, וגם את הליך בחירתו שעורר כמה הרמות גבה לאחר שהצטרף למירוץ ברגע האחרון מסביר טוניק באופן הפשטני שפשוט התאהב בתחנה מחדש. שיהיה במזל.

כפי שצפינו בשבוע שעבר ספרו של אהוד אולמרט עתיד לצאת בהוצאת ידיעות אחרונות ולכן ידיעות אחרונות העיתון פותח רגלים ומפרסם פרק נוסף. נוכח כמות הרפש שטומן בחובו הפרק שפורסם השבוע, נותר רק להמתין בסבלנות ולראות מה ינפיק לנו ראש הממשלה לשעבר לימי הישיבה בסוכה. העמוד הראשי של ידיעות מיום חמישי הבטיח כניסה חזיתית של אולמרט בשק החבטות של עיתונאי ישראל, אהוד ברק. הבטיח וקיים, אבל נראה שהם פספסו בגדול, או פשוט לא רצו להסתבך עם אנשים קצת יותר משפיעים. אולמרט אולי נכנס בברק, אבל הלו הלו, להשלכת בוץ כזו על משפחת שרון ועל פורום החווה לא ציפינו. למקרא הפרק התחדדה ההבנה מדוע ידיעות אחרונות תמכו באולמרט גם בימיו הקשים ביותר: האיש יודע לספק כותרות כשצריך.

אולמרט מתאר פגישה עם עומרי שרון יומיים אחרי נפילתו של שרון האבא למשכב בה העניק לו שרון הבן עשרות טיפים בסגנון עשה ואל תעשה. אולמרט הבין: "ניהול הממשלה עד לאותם ימים היה פרוייקט משפחתי. כך זה לא יכול היה להמשך". מיד לאחר מכן נכנס ראש הממשלה לשעבר בעוד פרה קדושה: פורום החווה, כולל אזכורם של ראובן אדלר ואייל ארד שלדבריו בנו קריירות במקביל להמשך כהונתו של שרון כראש ממשלה, וכן תיאור מפורט על הדיבידנדים הכלכליים שגזרו אנשי הפורום והסובבים אותם מהקרבה לצלחת.

קודם לכן עוקץ אולמרט את לבני, דיכטר, ומופז ובסיום הפרק מגיעה הכניסה הגדולה בשר הבטחון: הססן, גס רוח, לא לויאלי, ועוד הרבה ריקושטים מעניק אולמרט לברק, אבל אין פה שום דבר שלא קראנו כבר אצל בן כספית. את הבמה שמוענקת לאולמרט זה השבוע השני ברציפות אפשר להצדיק, אבל את העובדה שידיעות אחרונות לא טורחים לבקש אפילו תגובה אחת מהמותקפים והמושמצים קשה להבין.

חודשיים בדיוק אחרי שב"תרבות מעריב" טענו שהקריירה שלה מחוסלת מתייצבת שרית חדד בחברת אמרגנה ושומר ראשה בפועל אבי גואטה לראיון ב"7 לילות". שכניק מנסה לפרוץ את המעטפת של חדד בדמות שאלות על נטייתה המינית, היחסים המעורערים עם משפחתה, ואיזכור של קולגות עליהן מתבקשת הזמרת לחוות דעה. האמת, לא נראה שחדד היתה נופלת בפחים האלה גם אם גואטה לא היה בסביבה. נראה שהיא כבר מתורגלת בראיונות כאלה. חדד מעידה על עצמה כי היא "לא בן אדם מורכב" ואפעס, כשקוראים את הראיון אפשר להאמין לה.

בתרבות מעריב הלכו שני דורות אחורה ובחרו לראיין את אושיק לוי לרגל צאת אלבומו החדש. חן לב שראיינה את הזמר כותבת על הקריירה הענפה, הקלאסיקות הגדולות שביצע, וההכרה שלא זכה לה, אבל כמעט ולא שואלת אותו על זה כלום. בכל זאת, הבן אדם זמר כבר יותר מארבעים שנה ובתרבות מעריב אין סטייל: יותר ממחצית הכתבה מוקדשת בכלל לקשר של לוי עם חברו הטוב, חנן גולדבלט שהורשע לפני שנתיים בעבירות מין שונות כולל תמונה של גולדבלט בשער המוסף, ולא של לוי. הסקרנות לחטט בחייו של גולדבלט בכלא מובנת, אבל אפשר היה בכל זאת להקדיש קצת יותר תשומת לב למושא הכתבה.

@@@ מעניין אם מספר האנשים שצלחו את כתבת התחקיר בת 24 העמודים על מרטין שלאף, גדול ממספר האנשים שעוד עוקבים אחרי הכתבות על עזבונו של פרנץ קפקא בהארץ.

@@@אמיר אורן בהארץ השבוע חושף שגם בצה"ל לא רצו פרענקים בשנות החמישים והשישים. לא נפלנו.

@@@היה חשוב ללוות את אליס מילר במאבקה להתקבל לקורס טייס, היה נחמד להתעניין בה במסעותיה למזרח, אבל כתבה על מאבקה להקמת בריכות טבעיות זה כבר קצת מעיק. "סופשבוע", הלכתם רחוק מדי.

@@@עינת פיישביין פגשה את ניר ברגמן לקראת צאת סרטו "ספר הדקדוק הפנימי" לראיון מרתק. גם התצלום של יונתן בלום מוסיף הרבה לאווירה.

@@@"ישראל שישבת" במחווה למלחמת יום הכיפורים: על השער מוסה פלד, יאנוש בן גל ואבי דיכטר. ובכותרת הראשית של ידיעות אחרונות, "הכוכבי של המטכ"ל", 37 שנים אחרי לא למדתם שהערצת גנרלים לא הביאה אותנו למקום טוב?

לפיד שוב מוציא מהמגרה את רשימת התכולה / הפעם מדובר במה הופך אותנו לחלק מעם הסגולה

אלברט אינשטיין, השואה, ויהדות התפוצות / טור שבוודאי יהיה מקובל על כל ראשי המפלגות

עוד טקסט שהוא נכס צאן ברזל / לחשו אותו בבית הכנסת מיד אחרי שמע ישראל