מדור סוף

זה הסתיו שגורם לכולם להתחיל ולסכם? אחרי שבועיים של פרומו לספרו האוטוביוגרפי של אהוד אולמרט, עושה ידיעות אחרונות כבוד לבן יקיר אחר של העיתון: חיים רמון. גם הוא מצוי עכשיו בעיצומה של כתיבת ביוגרפיה והוא פוגש את אמירה לם לשיחה שהדברים שנאמרו בה כאילו נלקחו מדף המסרים שתלוי בחדרו של נוני מוזס ובלשכת יושבת ראש קדימה.

מתקפה חריפה על "כנופיית שלטון החוק", ממני מזוז ועד מירי גולן שאת איומיה על הקצינה שרמון נישק מגדיר השר לשעבר בלי למצמץ "הדבר הטראומטי מבחינתה בכל הפרשה". לא ייאמן. בעוד כמה שנים רמון יטען שצריך להעמיד את גולן לדין על עבירת איומים. לם לא מצייצת אפילו למשמע הדברים.

הכנסה לראש הממשלה נתניהו דרך קביעה שמי שחשף את נסיונו כביכול של רמון לטרפד את המשא ומתן עם הפלסטינים במהלך פגישה עם סאיב עריקאת (סיפור שנחשף אצל איילה חסון בקול ישראל) הוא מנהל לשכתו של נתניהו נתן אשל. רמון קובע בלי בעיה שדווקא אשל הוא זה שפוגע בבטחון המדינה.

וכמובן, באמצעות התייחסות לתחקיר הארץ על מרטין שלאף, ידידו של רמון, תוקף השר לשעבר בחריפות את הקשר בין ישראל היום לעיתון הארץ, ומכנה את האחרון "עיתון של הון-שלטון-עיתון". נזכיר רק שקדימה היא ממובילות החקיקה נגד ישראל היום שכמובן מסייעת לידיעות אחרונות לא מעט. בנוסף זורק רמון לחלל אמירה על ניגוד עניינים אישי חריף בו מצוי סגן מו"ל הארץ והעורך הראשי של דה מרקר גיא רולניק אבל הוא לא רוצה לפרט מהו. בקיצור, המסרים אותם מסרים, הטון יותר מוקצן, בקדימה הכל סבבה, תודה ששאלתם, והעיקר שהמו"ל מרוצה. יש להניח שתגובת ישראל היום לא תאחר לבוא בשבוע הבא בדמות עוד מאמר תוקפני מבית מדרשו של מוטי גילת.

ידיעות אחרונות הימר על "הדקדוק הפנימי" כמנצח הגדול של טקס פרסי אופיר, אבל אז באו המציאות וחברי האקדמיה לקולנוע וטרפו את הקלפים. וידיעות, שבשבוע שעבר קידמו את הסרט בראיון עם הבמאי ניר ברגמן ב-"7 לילות", מקדמים את הסרט הפעם ב"7 ימים" בראיון עם השחקנית הראשית אורלי זילברשץ. תכלס, שווה, למרות ההשפלה.

מדובר במרואיינת שקשה מאוד לקלקל ראיון איתה ואספה פלד אלימלך עמדה במשימה. זילברשץ מעניינת לא רק כשהיא מדברת על הגירושים מיובל בנאי. החלק הראשון של הראיון בו היא מתארת את תפקידה ב"דקדוק הפנימי" והקשר שבין אמא שלה והתפקיד מרתק ומרגש. על מנת ליצור את הריחוק הנדרש מיד בסוף המונולוג על אמה היא אומרת עד כמה היא סולדת מאנשים שמספרים על אמא שלהם כדי למכור תקליט/ ספר / סרט. לא במקרה הזה.

כמובן שבלי דיבור על הגירושים המתוקשרים אי אפשר, וזילברשץ מתמסרת בכנות ומעידה כי תחושתה שלוש שנים אחרי הפרידה מוגדרת במילים "כוס אמק". היא מספרת על הקשר הייחודי שיש לה עם שלושת ילדיה, על התרחקותה מעולם התיאטרון, ועל הקשר המיוחד עם הבמאי ניר ברגמן והמפיק אסף אמיר. הפרסומים לפיהם דרשה מבעלה לשעבר מחצית מהבעלות על משינה נעדרים מהכתבה.

במעריב מחממים את האיטרייה האחרונה שטרם חוממה מ"זוהי סדום", הבמאי והכותב אדם סנדרסון. אם לא ב"העיר", אז ב"תרבות מעריב". יוני בינרט עובר איתו על הצ'ק ליסט של השאלות שנשאלו כל היוצרים והשחקנים לפניו: הביקורות הלא מפרגנות של הברנז'ה מול אהדת הקהל, ההתערבות בתכנים מצד קשת, והשמועות כי נתוני מכירת הכרטיסים נופחו על ידי יח"צני הסרט. סנדרסון מוכן לכל השאלות הללו ועונה להן בדיפלומטיות מהוקצעת. שאר הראיון הולך לכיוון האישי ושם זה גם מעניין. סנדרסון נדרש להתייחס לזוגיות של אביו, דני סנדרסון, עם ענת עצמון, להתמודדות עם מות אימו נעמי, ולהחלטה לביים את "זוהי סדום" אחרי שתסריט אישי שלו לא קיבל את המימון הנדרש.

לקראת המעבר לשידור ב-19:30 בערוץ 10, מתייצב גיא פינס לראיון ב-"7 לילות". שבעה חודשים לאחר שעזב את HOT פינס שומר על קלאסה כאחד שיודע באיזה צד של הלחם מרוחה החמאה. קצת אמירות בסגנון "אמרתי לכם" כלפי מעסיקיו לשעבר לאור הרייטינג הגבוה לה זוכה תוכניתו באכסניה החדשה, עקיצה לעברו של אבי ניר שהמשא ומתן בינו לבין פינס על שידור בערוץ 24 לא צלח, ומנגד כניסה חזיתית במיכל אמדורסקי. הבנות של פינס ואמדורסקי לומדות באותו כיתה, ופינס מתאר את ההתעלמות ההדדית שנרשמה באסיפת ההורים האחרונה. מאבי ניר הוא לא היה מתעלם.

פינס הדיפלומט מנהל עם גבי בר חיים ראיון מחושב בלי נפילות מצידו, שכולל גם ובפעם האלף התייחסות לגירושי הוריו, היחסים שלו עם אימו ציפי פינס, והזוגיות הנפלאה עם רותי רודנר. גם על האסקפיזם הטוטאלי שלו הוא ממש לא מתנצל ומסביר ש"הדחקה זה מעולה".

במוסף הארץ כרגיל בוחרים לא להדחיק. שם בחרו להעניק את הכתבה הפותחת לגרסתו של קנת אוקיף, אמריקני לוחם מארינס לשעבר שהיה על המרמרה במאי האחרון (וכוכב כתבת התכנית "פנורמה" של BBC על המשט). שבוע לאחר המשט פרסם דובר צה"ל הודעה ובה נטען כי אוקיף אמור היה ליצור ולאמן יחידות קומנדו עבור החמאס, וכי יש לו קשרים עם אל-קעידה וארגוני טרור אחרים. ההודעה הזו הפכה אז לידיעה מרכזית שהוקראה מהביפרים של הכתבים הצבאיים וכעת מעניק הארץ במה לאוקיף למסור את גרסתו בפני נועם שיזף.
הנרטיב של אוקיף לא מפתיע: ההשתלטות של צה"ל על הספינה לוותה ברימוני הלם גז ועשן, ההרוג הטורקי הראשון מת עוד לפני שהחיילים היו על הסיפון, הרוב המוחלט של הנוסעים לא רצה לפגוע בשלושת חיילי השייטת שנלקחו לבטן האונייה לזמן קצר. שיזף מביא בנקודות המחלוקות את מסקנות דו"ח איילנד והקורא מוזמן לשפוט. מה שמעניין הוא הדרך שבה מגחיך אוקיף את המודיעין הישראלי שלדבריו לו רק היה צופה בתקשורת העולמית היה שומע את ראש האדם שעומד בראש הדוף שארגן את המשט, מודיע כי משתתפיו יגנו על הספינה בגופם. כנראה שידלין ופקודיו באמ"ן צפו בדיוק בגיא פינס. דובר צה"ל, אגב, סרב להשיב לפניית הארץ האם הוא עדיין עומד מאחורי הודעתו בה ייחס לאוקיף כוונה להקים ולאמן יחידות קומנדו של החמאס.

גם ב"סופשבוע" של מעריב בחרו להביא גרסה של וואקו אמריקני, רק ששם מדובר בכומר טרי ג'ונס שאיים לפני שבועיים לשרוף מאות ספרי קוראן במחאה על בניית המסגד סמוך לגראונד זירו. הבעיה בראיון היא שג'ונס לא ממש שתק בכל התקופה האחרונה, ולכן צח יוקד הוא עוד עיתונאי שנותן פתחון פה לגיבובי הסיסמאות של האוונגליסט הקיצוני על שליטת האיסלאם, ההתפרסות של הממשל האמריקני ובראשו הנשיא אובמה כלפי המוסלמים, וההחלטה שלא לשרוף בסוף את ספרי הקוראן. לא ברור מה הביא את עורכי "סופשבוע" לשים את הכומר הקשיש על שער העיתון מלבד מצוקת חומרים של תקופת החגים וסופי השבוע.

אפרופו מצוקת חומרים, אין כמו חברי כנסת כדי למלא עמודים. הם זמינים, נחשפים בקלות, רק רצוי שיהיה באמתחתם סיפור אנושי מרגש. ובכן, במוסף לשבת של ידיעות השר לשעבר גדעון עזרא מקדימה, מספר על מחלת הסרטן שתקפה אותו. הראיון עימו מקודם גם בחלקו הראשי של העיתון נוכח העובדה כי עזרא עבד באותו מסדרון בו עבדו מספר ח"כים ועוזרים פרלמנטריים שחלו בעבר במחלה. עזרא מספר כיצד למד להכיר את מערכת הבריאות מבפנים, על ההתמודדות עם טיפולי הכימותרפיה, ועל ההתמכרות לסיגריות שהביאה עליו את המחלה. העיקר שנהיה בריאים.

ב"ישראל שישבת" פוגשת אמילי עמרוסי את חברת הכנסת ציפי חוטובלי מהליכוד. הח"כית האימפולסיבית שהגיעה לכנסת היישר משולחן "מועצת החכמים" מדברת בגילוי לב ובהרחבה על היותה רווקה, על הדייטים המוצלחים יותר והמוצלחים פחות, ועל המחיר של הקריירה על חשבון הקמת משפחה. ברוח הכתבה, הציב עורך המוסף את הכתבה שעוסקת בארוחות החג כסיוטם של הרווקים, מיד אחרי הכתבה עם הח"כית הרווקה.

במעריב, כמו במעריב, מסתפקים בשאריות, אבל טורחים לתבל אותן בגוון אקטואלי של סוף תקופת ההקפאה. על שער המוסף לשבת מתנוססים פניו של יו"ר הקואליציה זאב אלקין, שמתגורר עם משפחתו בקראוון בהתנחלות כפר אלדד ונערך לחידוש הבנייה שתשפיע גם על הקמת בית קבע עבור משפחתו. לא יעזור, סרטן וחיי רווקות מעניינים יותר מנדל"ן בהתנחלויות.

@@@לא חשבתם שחלוקת העבודה בין העיתונים בניתוח הפרקים מספרו של אולמרט תהיה אחרת: חנוך דאום ב"ידיעות" ("פרקים נפלאים"), ובן כספית במעריב משבחים את אהוד א' ונכנסים כצפוי באהוד ב'. בישראל השבוע דן מרגלית משבח מעט מגילוייו של אולמרט על ברק אבל לא מתבלבל ויודע במי הוא צריך להיכנס בסיפור הזה.

@@@לא חשבתם שנחום ברנע ינצור את עטו נוכח פרשת דן מרגלית וערב חדש. ובכן, ברנע העיתונאי יוצא נגד קיומו של מכרז להגשה בטלוויזיה. הוא לא מפגין אמפטיה לקולגה דן מרגלית ומזכיר שמפוטרים במפעלים בפריפריה לא זוכים לקמפיין כמו זה שזוכה לו עמיתו מישראל היום.

@@@ מזל שיש חגים, ככה חברי מערכת הארץ יוצאים קצת מתל אביב לסעוד עם המשפחה. ככה הם מגלים את מה שכולנו כבר יודעים: מי שמתדלק בשירות עצמי בפז צריך להיכנס גם ל-yellow. שוקינג בשוקן

@@@לתת לכתבת פרופיל על ראש אמ"ן הבא אביב כוכבי ב"מוספשבת" של מעריב את הכותרת "כוכב" זה האנדר סטייטמנט של חוסר יצירתיות.

@@@בן שלו בגלריה שישי השבוע עם נעמי פולני ובשבוע שעבר עם נוסיה ארגוב, אלמנתו של סשה ארגוב, בשני ראיונות מקסימים ומעוררי געגוע.

יאיר חוזר למה שבינה לבינו / זו השמרנות, מה חשבתם, שבוקעת מגרונו

גברים רוצים לראות פורנו, לנשים עולם רגשי מפותח / זו דרכו הפשטנית לתאר זוגיות באופן מוצלח

נקווה שהבנתן כולכן את המסר / קבלו את ארצ'י באנקר מודל 2010