יותר מסתם טיים אאוט

עכשיו זה סופי: עיתון העיר, שליווה את תושבי תל אביב במשך שלושה עשורים, יתמזג עם מדריך הבילויים "עכבר העיר". המשמעות ברורה: מקומון הדגל של רשת שוקן ישנה את פניו ללא הכר ורבים טוענים כי למעשה סיים את דרכו. המילים "זו סופה של תקופה בעיתונות הישראלית" חזרו פעם אחר פעם בשיחות שקיימנו השבוע עם עורכים ועיתונאים בכירים בעיתון, בעבר ובהווה.

העיר צפוי לצאת בגרסתו החדשה, המאוחדת עם המדריך עכבר העיר בחודש הקרוב. הצוות שמוביל את המקומון כעת, בראשות העורך אלון עידן וסגניו איתי זיו ועדי עוז, אמור לסיים את דרכו, ואת המתכונת החדשה יוביל עומר שוברט, שמילא תפקידי עריכה וכתיבה שונים ברשת שוקן לפני שכיהן לאחרונה כעורך המשנה של "טיים אאוט" המתחרה. ברשת שוקן כינו את האיחוד "מהלך אסטרטגי גדול", אולם ניסיון העבר מראה שכך גם כינו את המעבר של "העיר" לפורמט A4, שהיה כרוך בצמצום התקציב ובדיעבד נראה כתחילת הסוף של העיר במתכונתו הישנה. כך או כך העיתון, ששימש ב-30 השנים האחרונות כמקומון התל אביבי של רשת שוקן ודרכו עברו רבים מבכירי עולם העיתונות, המדיה והקולנוע המובילים בישראל, כבר לא יתיימר להיות גוף עיתונאי בעל אג'נדה שמאלנית, ליברלית ונשכנית, ותחת זאת יהפוך את מדריך הבילויים לספינת הדגל שלו.

"נכון הוא שימיו הטובים של העיר מאחוריו", אומר לוואלה! ברנז'ה עיתונאי שעבד בעיתון עד לא מכבר, "אבל היה אפשר להציל אותו. בחרו באופציה הקלה, שהיא למזג עם המדריך במקום לשפר. העיתון כבר שנים נמצא במסלול הידרדרות תוכנית, החיבור עם הקוראים לא היה קיים. לא ברמת המגזין, לא ברמת החדשות המוניציפאליות, ולא בטורי הדעה. מה שקרה בעצם, זה שטיים אאוט מילא את החלל שהותיר העיר. עכשיו העיר מנסה להילחם בטיים אאוט במגרש שלו".

לטענת רבים, הבעיה המרכזית של העיתון הייתה דווקא שהוא מעולם לא היווה מקומון. דווקא המהלך הנוכחי מכוון להפוך אותו לעיתון מקומי שיתמקד בפריזמה התל אביבית. הם מצביעים על חוסר ההשפעה של הקמפיינים הבולטים שניהל העיתון בשנים האחרונות, נגד עופרת יצוקה, שחיקת הדמוקרטיה וגירוש העובדים הזרים. "העיתון היה בכיוון פוליטי מסויים ונראה כמיותר וככזה שלא עובד. למה מקומון צריך ידיעות על חנין זועבי ולא על מצעד הפלאפליות של תל אביב?" אומר אחד העובדים. אחד מעורכי העיר בעבר מסכים: "העניין במה שקורה בזירת הרחוב שלך הולך וגדל, דווקא בקטע הזה יש התעניינות. אבל גם את העיתונות מהסוג הזה תמצא באינטרנט. כרגע אין מספיק כסף לשלם למישהו שישב על הזנב של חולדאי וידאג לעקוב אחר צעדיו. השינוי הצפוי של העיר הוא בשורה מצוינת". אחד מעובדי העיתון מתנגד לגישה הגורסת כי העיתון צריך היה להתמקד בתכנים מקומונים קלאסיים: "מדובר באחד המקומות הבודדים שבו אפשר להתעסק בעיתונות אמיתית, בלי צנזורה ובלי מכשולים, וגם זה הולך לאיבוד".

אבל האוריינטציה הפוליטית של העיר אינה הסיבה היחידה למהפך. כל העיתונאים עמם שוחחנו טוענים כי מדובר בתולדה של משבר העיתונות המודפסת ובעיקר של האינטרנט, שכונה על ידי אחד מהם "הרוצח מספר אחת של הפרינט". גורם בעיתון כינה זאת כ"עוד חוליה בשרשרת האבולוציונית שלא שרדה".

גם אם האינטרנט הוא גורם מרכזי בהיחלשות העיתונות המודפסת, אי אפשר להתעלם מחוסר היציבות בהעיר בשנים האחרונות. הוא החליף עורכים, שינה פורמטים חדשות לבקרים (כשזכורה לרע במיוחד הגירסה הצרכנית והלא מתוחכמת בעריכת יוסי קליין) ואיחד מערכות. "היו צריכים להגדיר מטרות, האם מדובר במדריך לקוראי הארץ, כתב עת פוליטי, לדבוק בזה ולא לוותר בקלות על כל העיתונאים", אומר אחד העורכים הוותיקים. "אז העיתון היה יכול לשרוד במטרות שהוגדרו לו, שינו אותו כל כך הרבה פעמים שזה נהיה פאתטי. בכל מקרה, מה שלא יצא יגידו שזה לא טוב, ואין איך להימלט מזה. הקהל שאהב את העיר הישן יכעס, הקהל שלא אהב אותו לא צריך אותו. נותר כלפי העיתון הזה אנטי שגדול עליו – הרבה אנשים שפזורים בתקשורת הם אנשים שעבדו בו ונוטרים לו טינה. מין שעיר לעזאזל של התקשורת הישראלית. הוא לא גרוע או מפסיד יותר מישראל היום, אבל תוקפים אותו".

עורך עבר של העיר טוען כי הסיבה לשינויים התכופים נעוצה באנרגיות של המו"ל: "העיר ומקומוני שוקן עברו תהליך של התעייפות והזדקנות. בתחילת הדרך העניק שוקן לעורכים את התחושה שהם עושים את הדבר הכי חשוב בעולם. במשך הזמן, המלחמות וההפסדים שחקו אותו והוא נהיה עייף ואיבד עניין". אותו עורך גם מצביע על היעדרו של כוח אדם איכותי, שבניגוד לעבר מוצא את דרכו לרשתות הטלוויזיה: "כשהמקומונים התחילו, אם היית רוצה להגיע לעולם העיתונות יכולת להגיע רק למקומון והיית עובד מסביב לשעון בשביל לתת ביטוי לכישרון. הייתה תחושה של חיים ביחד ושל כיף. קרה משהו עצוב להעיר, הוא נהיה סתם".

לא כולם מסכימים שהכישלון נעוץ באיכות המוצר. "עדיין מדובר בגורם חתרני המסוגל להסתכל על הדברים מהצד השני, עם אג'נדת שמאל אמיתי, זכויות עובדים ופמיניזם", אומר עורך לשעבר בעיתון. "עמוס שוקן הוא מו"ל אדיר, ליברל וכל הדברים האלו באמת חשובים לו. אבל יש גבול לכמה בן אדם יכול להפסיד". אחד מעובדי העיתון הנוכחיים אמר כי בהתנהגות אחרת של המערכת אפשר היה למשוך תקופה נוספת: "לא התאמצנו לכוון לאנשים שמעלינו, ידענו מה הוייב שרוצים שיהיה – קליל יותר, מקומי ובלי פוליטיקה. אם היינו משתפים עם זה פעולה, אפשר היה למשוך עוד תקופה". בתקופה שבה השמאל הולך ונעלם, מצאו הקוראים מדי שבוע שערים שמבטאים עמדות שמסרבות להתיישר עם הגל הפטריוטי ששוטף את ישראל. כך למשל, בעוד ידיעות האחרונות פירסם תחקיר על אודות גזרי הדין של השופט גולדסטון במשטר האפרטהייד, פירסם איתו העיר ראיון אוהד יחסית.

למרות האכזבה, המעבר לפורמט החדש נראה לרבים מהעיתונאים הגיוני, לפחות מבחינה כלכלית. כבר שנים שנטען כי עכבר העיר מחזיק על גבו מבחינה כלכלית את העיר, טוענים רבים מהעיתונאים עמם שוחחנו. לטענתם, האיחוד עם העכבר נועד להחזיר את המפרסמים, שחיפשו את הפנייה למגזרים רחבים וממוקדים יותר, ועברו בחלקם לטיים אאוט. "העיתונים היחידים שיכולים לשרוד הם כאלו שנותנים חוויה דומה לזו של טיים אאוט, עם תמונות, נייר כרומו, בידור והמלצות על מקומות ואירועים", אומר אחד העורכים. עובד אחר אמר: "אם אני הייתי שוקן, הייתי הופך את העיר למדריך כמה שיותר מפורט, שם אותו בתוך הארץ ומוותר.זה לא כלכלי להלחם".

עורך אחר סיכם: "זה מתאים לזה שאף אחד לא רוצה לקרוא דברים מסובכים. אף אחד לא רוצה להיות יותר מדי פוליטי וכולם רוצים לנוח שניה. יכול להיות שטיים אאוט ועכבר העיר מספיקים. חבל, אבל זה המצב".