פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

      מדור סוף

      הגילויים החדשים מקבר יוסף, וגרסתו של הרב מוטי אלון לא סיפקו בסוף השבוע החולף את עמית הרמן, שרק רוצה לדעת: מה תעשה נינט, כשיהודה לוי ינסה לשחק אותה מחבל בחו"ל?

      יוסף וכותנת הפסים המשוגעת

      מעריב, הארץ וידיעות ציינו בסוף השבוע עשור לאינתיפאדת אל אקצה. מה שהעלה שוב לדיון את פרשת לוחם משמר הגבול, מדחת יוסף, שנהרג בקבר יוסף, לאחר שפינויו הרפואי עוכב במשך שעות. כבר בערב שמחת תורה, חשף אמיר בוחבוט במעריב שהיתה פקודת חילוץ במערך המבצעים של צה"ל שכונתה "כותנת פסים" והיא נועדה להתמודד עם אפשרות של חילוץ חיילים שיכותרו במתחם קבר יוסף. הפקודה לא ניתנה מעולם ומדחת יוסף הפך לאחד מסמלי האינתיפאדה. מעריב עפים על עצמם עם פולו-אפ בעמודי החדשות של שישי.

      בהארץ המינימליזם שולט. אמנם רק בתוכן העניינים של מוסף הארץ מספרים על גילויים חדשים בפרשה, אבל שי פוגלמן עושה בית ספר לבוחבוט ושם את החשיפה של מעריב בכיס הקטן. פקודת "כותנת פסים" מופיעה כמובן גם אצלו, אבל במרכז הכתבה עומדת תוכנית סולידית יותר, "גן סגור" שמה, שכללה פינוי מהיר וזמני של מתחם קבר יוסף במקרה של התקפה עליו בפחות כוח אדם, פחות ציוד ובאופן יותר אלגנטי. גם היא כמובן לא יצאה אל הפועל.

      פוגלמן מביא קטעים מתוך מסמך זיכרון אישי מפורט שכתב סא"ל אלכס חייקוב שהיה מפקד מנהלת התיאום והקישור בשכם ונכתב בשנה שלאחר האירוע. מהתיעוד עולה ש"גן סגור" מעולם אף לא תורגלה עקב לחץ מסיבי ומעורבות פוליטית של הנהגת המתנחלים שסרבה לקבל אפילו פינוי זמני של המתחם. את הבוקסה שמתארת עדויות לוחמים מאותו יום הקרבות אפשר היה בקלות להפוך לכתבת מוסף נוספת ומרגשת במקום עוד מאמרים צפויים ובנאליים של עמירה הס, אבי ישכרוף ועמוס הראל. גדעון לוי כנראה עדיין מתאושש מהורדת "מועצת החכמים" מהאוויר.
      גם מעריב חוגג את הבנאליה עם שלושה מאמרים של הפרשנים הקבועים: בן כספית, שלום ירושלמי ועופר שלח. בידיעות גדעון מרון ועודד שלום נשלחו לברר "האם צה"ל ניצח"?, בישראל היום מתעלמים מהירצייט.

      הרוצה את הרב יבוא אליו

      המוספים הפוליטיים של ידיעות והארץ עסקו גם השבוע בהקפאות והפשרות, בשער המוזר של "מוספשבת" של מעריב מצדיעים לחטיבת גולני, ודווקא "ישראל השבוע" של ישראל היום מפתיע לטובה ומחזיר למרכז הבמה את פרשיית הרב מוטי אלון. הרב, שמבין דבר או שניים בתקשורת יודע שהפרקליטות צפויה להחליט בקרוב אם להגיש נגדו כתב אישום באשמת מעשים מגונים בקטינים, ובוחר להתחיל את הקמפיין התקשורתי שלו בעיתון הנפוץ ביותר במדינה.

      הכותרת "פרשת אלון: סוף שתיקה" מטעה. מי שציפה לשמוע שם סופסוף את גרסתו של הרב יצא מאוכזב. במקום זה מתאר יהודה שלזינגר גרסאות שמסר אלון בפני תלמידיו. כדי לא לצאת פארשים כשהרב אלון ימסור את גרסתו בקולו, נזהרים בישראל היום ומצטטים מקורבים שאומרים כי הדברים הם "99.9 אחוזים" מהגרסה האמיתית. מעניין מה מסתתר בעשירית האחוז הנותרת. הגילוי המעניין בכתבה מתייחס לקו ההגנה אותו, בלי נדר, יוביל הרב ועיקרו השמצות קשות על אחד העדים המרכזיים שהמשטרה בנתה סביבו את המלצתה להגיש כתב אישום. מעבר לזה, יטען אלון כי מעולם לא הודה בפני פורום תקנה במעשים, וכי הסכמתו "לצאת לגלות" במגדל בכלל נבעה מסיבות רפואיות שאינן קשורות למקרה.

      המגזר מככב גם ב-"7 ימים" שם, אחרי פרומואים במהלך השבוע, חושפת מרב בטיטו פרשיית הטרדה מינית נוספת מהמגזר הדתי, במרכזה סטודנטית שטוענת כי הותקפה מינית לכאורה על ידי אחד מהרבנים במכללת ירושלים בית וגן, אחד המוסדות החינוכיים המפוארים בחברה הדתית. בידיעות, אולי גם מתוך רצון לקרוץ לרב אלון שישבור בקרוב את שתיקתו, נטפלים לטיפול של פורום תקנה בתלונה. בטיטו טוענת כי חברי הפורום ניסו להשתיק את הפרשה ולא להעבירה לידיעת היועץ המשפטי לממשלה, ורק בזכות פניית העיתון הועבר העניין לטיפולו של היועץ.

      פאשה כלב קט

      אחרי שנתנו לידיד המערכת, אהוד אולמרט, להיכנס חזיתית באהוד ברק, לוקחים בידיעות אחרונות את המושכות לידיהם. הפעם הם אפילו ביקשו תגובה. תחקיר "7 ימים" על קרן ברל כצנלסון שהוקמה בזמנו על ידי אחד מאבות התנועה כדי לממן כיתות לימוד, מגורים, וימי עיון לאנשי תנועה העבודה, או בקיצור קרן למימון מפגשים לאכילת ראשים של אנשי שלומנו. לפי התחקיר, ברק, כיושב ראש מפלגת העבודה, מנצל לכאורה את המשאבים האדירים שעומדים לרשות הקרן (בכסף ובקרקעות) לטובת מצבה הכלכלי הרעוע של התנועה.

      התחקיר של אמיר שואן חשוב וכולל את מה שכולנו מכירים מתחקירים קודמים: פיטור חברי דירקטוריון שמתנגדים לרוח המפקד, סידורי עבודה, מלגות ומגורים למקורבים, כשעל הכל מנצח מקורבו של ברק, ויצמן שירי. מתוך גודש השמות והפרטים בכתבה בולט במיוחד הסיפור של חברת הכנסת קולט אביטל שקיבלה מברק ג'וב חלומות: מנכ"לית הפעילות הרעיונית בקרן. במסגרת עבודתה, מגיעה אביטל לעבודה עם כלבה האהוב "פאשה" אשר לאחרונה נרכש עבורו שטיח מיוחד וכן אחד מעובדי הקרן עוסק מרבית היום בטיפול בכלב. אביטל בתגובה שכמו נלקחה ממערכון של הגששים אומרת: "העובד של הקרן לא מטפל בכלב. הכלב רץ חופשי בשדות. היו פעמים שהכלב אבד, אז אני והוא הסתובבנו וקראנו 'פאשה, 'פאשה'". פני המפלגה כפני הכלב.

      לא פלקאט

      כפי שעשו רבים וטובים לפניו, גם יהודה לוי יוצא לכבוש את הוליווד. רגע לפני, במסגרת קידום לעליית "חסמב"ה דור 3" שעלתה ב-HOT בסוף השבוע בה מגלם השחקן את בנו של אלימלך זורקין הרשע, מתפנה לוי לראיון נטול הפתעות ב-"7 לילות". שליש מהכתבה מוקדש לזוגיות עם נינט. זה צפוי, אבל הכרחי. מה שמוזר הוא שענבל בן דרור לא שואלת את לוי כיצד מתמודד הזוג עם העקירה הצפויה לנכר. האם נינט מצטרפת אליו? תישאר בארץ לטובת מערכת יחסים טרנס אטלנטית? או תקפוץ מדי פעם לבקר. לשאלה המסקרנת הזו לא קיבלנו תשובה, אולי בן דרור בעצמה לא לוקחת ברצינות את החלום של לוי לשחק אותה אקי אבני.

      במקום זה קיבלנו שוב סקירה היסטורית של תפקידיו של לוי בקולנוע ובטלוויזיה, קצת אמירות על מראה חיצוני ברוח: "אני לא חושב שאני יפיוף" ודיבור על אח דמיוני, מעין הצד האפל של יהודה בשם בוריס. גם טוקבקים לוי לא קורא לאכזבת המעריצות. מאמי שחבל על הזמן.

      בגלריה שישי כיוונו את הקידום של "חסמב"ה דור 3" לגילם הממוצע של המנויים. נירה רבינוביץ, כבר בת 67 והיא מגלמת את "תמר היפה". כותרת המשנה של הכתבה תוהה האם בתפקיד הזה תצליח רבינוביץ למחוק את הזיהוי האוטומטי עם הקקטוס הירקרק. הבעיה שלרבינוביץ אין שאיפה כזו, והיא דווקא ממש בסדר עם זה.

      גילה אלמגור בשוק

      אחרי ש"הדקדוק הפנימי" גנב לו את הפוקוס, הגיעה השעה לקדם את הזוכה האמיתי בפרס האוסקר הישראלי, "שליחותו של הממונה על משאבי אנוש". והזוכה בפרס הראיון המרגש עם רוזינה קמבוס, שזכתה באוסקר על תפקיד המשנה בסרט הוא "סופשבוע" של מעריב.

      אלון הדר קצת נסחף כאשר הוא מגדיר אותה כ"דיווה הגדולה של ישראל". בכל הכבוד, יש עוד כמה לפניה בתור, אבל אין ספק שהסיפור האנושי של קמבוס, עלייתה לארץ בגיל 18, המאבק על מקום של כבוד בתיאטרון הישראלי וההתמודדות הקשה עם מחלת הסרטן הם עילה מספיקה בהחלט לכתבה ואף לשער.

      אפרופו הסחפות, לא ברור מדוע בחרו עורכי "ישראל שישבת" לתת לראיון עם ערן ריקליס, במאי "שליחותו של הממונה על משאבי אנוש" את הכותרת "ראיון בלעדי". בעבר ראיונות קצת יותר משמעותיים היו זוכים לחותמת הבלעדיות.

      ציוץ קטן

      @@@ציפי חוטובלי עובדת יפה. אחרי ראיון בשישי שעבר ב"ישראל שישבת", היא תורמת את פניה למדור "ענייני פנים" בתוצרת הארץ. כן, תקשורת מעולם לא היתה הבעיה שלה.

      @@@אחרי שספג את נחת בטנה ההריונית של עו"ד סיגל פעיל, מבקר הטלוויזיה הטרי של הארץ מורן שריר חוטף גם מדן מרגלית. אחרי ששריר כינה את פועלו הטלוויזיוני של מרגלית: "צואה" ו"דרעק", משתמש מרגלית בנשק יום הדין וכותב ששפה זו, ספק אם היתה עוברת אצל גרשום שוקן.

      @@@ל"סופשבוע" של מעריב נמאס שפטריית הגרעין האיראנית לא נוחתת פה, אז הם מקדישים את הכתבה הפותחת והמאיימת לפטריית העובש הרעילה שמקננת בבתים ועוד תגמור את כולנו. חפשו אותה בניקיונות לפסח.

      @@@בתרבות מעריב הלכו על פתרון קל. במקום לנסות ולראיין אחד או יותר מאלו שחוגגים או חגגו 60 (ריקי גל, גידי גוב, שלמה ארצי ועוד רבים וטובים) עשו פרוייקט שחוק ומשמים של ציטוטים, סיפורים, ומקבילות צעירות. הלאה העצלנות.

      @@@בלי הסלב עמרם מצנע ברקע, הבחירות לראשות מועצת ירוחם מעניינות רק את הארץ השבוע.

      @@@יש הרבה מה להגיד על הטור האחרון של דנה ספקטור. ברוח מינימליסטית, נסתפק בזה שהטיפול המשפחתי של עמוס רולידר לא הצליח.

      שיר ליאיר

      ההקפאה הסתיימה, ולפיד נכנס במתנחלים, רגע, לא הבנתם. זה לא שהוא אחד השמאלנים/

      משלמי המיסים, עושי המילואים, ומבקשי הנורמליות יש לכם קול, הוא מבין שנמאס לכם את החרא של המתנחלים לאכול/

      רק אל תזכירו את הפלסטינים שזכויותיהם בינתיים נרמסות, עם הטיעון הזה באמת שאין לו מה לעשות