מדור סוף

קוראי מעריב זכו להכיר בגיליון יום שישי את היושב ראש החדש של העיתון, ד"ר זקי רכיב, שהעסקה בינו לבין עופר נמרודי הושלמה השבוע. רכיב מפרסם בעמוד הראשון של העיתון מאמר תחת הכותרת "עידן חדש ומלהיב". זה קצת מזכיר את "שחר של יום חדש" וכולנו יודעים איך זה הסתיים.

לזכותו של רכיב ייאמר שבניגוד לקו של עיתונו, המאמר שלו עסק יותר במהפכה שעבר עולם העיתונות בעידן הדיגיטלי ופחות באמירות פטריוטיות לאומיות מבית מדרשו של היו"ר הקודם, וחבורת ימיני את ליבסקינד. עבור רכיב, דווקא מהפיכה דיגיטלית בעיתון היא זו שתסייע לו לשמור על הדמוקרטיה. הנה משהו שעוד לא ניסו פה. רכיב מגדיר את הצעצוע החדש שלו "מותג ותיק ואיכותי" ולא רומז כלל למצב הקשה בו שרוי העיתון. גם בבוקסת הקרדיטים בעמוד השני הוא מקבל את מקומו החדש. שמו של נמרודי עובר לרשימת ההאז בינס.

זה אמנם לא מצויין לא בכותרת הכתבה וגם לא בכותרת המשנה, אבל "מצב האומה" חוזרת. סיבה מצויינת לבדוק מה חדש אצל ליאור שליין אחרי השנה הראשונה הקשה ברשת. לא ברור מדוע נדרשו שני עיתונאים בכירים כרז שכניק ויהודה נוריאל למשימה. השניים אף מעידים על המרואיין כבר בראשית הכתבה שהוא "מנוסח בקפידה, בטון אחיד, נטול כל היסוס". עם מרואיין כזה קשה ללכת למכולת. שליין מסביר למראיינים שהתואר מנהל מחלקת הבידור של רשת בכלל מעולם לא היה שלו, ולכן לא פוטר ממנו. שליין יכול היה גם להסביר שהשפה הרשמית במדינת ישראל היא סינית. אמין באותה מידה. "שבוע סוף" תחת הנהגתו אכן נכשלה, אבל אין אשמים. ולגבי הרייטינג של "מצב האומה" מכין שליין את קברניטי רשת כבר מראש: התוכנית שובצה בלייט פריים, יש שם בעיה להשיג רייטינג גבוה, ו"אנחנו לא נפתח רגליים". לא צריך.

"ישראל שישבת" מדגימים שער סחי מהו, ומעניקים את הבמה המכובדת, בלי סיבה ממשית נראית לעין אלי פיניש. הרי "ארץ נהדרת", שפיניש הוא אחד מכוכביה, עולה רק בדצמבר לעונה חדשה . אז יש אמנם התחלה של כתיבת חומרים למופע משותף עם מריאנו, אבל זה עוד לא התבשל, והיסטריית "זוהי סדום" כבר מאחורינו. אז זהו שלא. הקיץ אמנם נגמר, אבל חלק ניכר מהראיון מוקדש שוב ללהיט הקיץ מבית קשת, ולביקורות שהוטחו בו מקרב הברנז'ה לעומת אהבת הקהל. ואנחנו חשבנו שהראיון עם אדם סנדרסון ב"תרבות מעריב" היה מיחזור. מעבר לזה פיניש מלהג קצת על האבהות החדשה, על החיקוי של אברי גלעד, ומספק כמה הצהרות פוליטיות לא מחייבות. מה שמטריד אותו זה "מצבם של ניצולי השואה, התעללות בבעלי חיים ואיכות הסביבה". הלך רחוק עם האג'נדה.

פסטיבל יום השנה ה-15 לרצח יצחק רבין נפתח ב-"7 ימים" בסימון של וי על ראיון עם הבת, דליה רבין. הבעיה ש-15 שנה אחרי אין הרבה מה לחדש. כבר בפרומו לראיון שהופיע ב-ynet, הבטיחו שרבין תדבר גם על הגירושים מבעלה אבי פילוסוף. שתי פיסקאות בראשית הכתבה מוקדשות לעניין, ולאחר מכן חוזרת רבין על כמה סיפורים שהקוראים כבר יכולים לדקלם בעל פה: גרסת המשפחה להתמוטטות לכאורה של רבין ערב מלחמת ששת הימים, הקשר בינה לבין אמה, לאה רבין, ושבחים לנשיא המדינה שמעון פרס שמהולים, איך לא, בכמה הערות עוקצניות. גם עזר וייצמן ואהרון ברק חוטפים. רבין מכחישה בראיון לאמירה לם שהעצרת הקרובה בכיכר רבין תהיה האחרונה, אבל אפשר לקוות שלפחות בידיעות יגאלו אותנו בעתיד מהראיון המסורתי הזה לטובת עיסוק שיכבד קצת יותר את הנושא.

"סופשבוע" של מעריב כרו לעצמם בור. הכותרת "חידת לבני" עוררה ציפיות לכתבה שתענה על משהו שלא ידענו. ובכן, מדובר באכזבה. שרי מקובר-בליקוב יצאה בעקבות יו"ר האופוזיציה בניסיון לברר מה עשתה בשנה וקצת מאז בחרה שלא להצטרף לממשלת נתניהו. כל מי שקרא קצת את כספית, ברנע, ורטר ושות' בתקופה הזו יכול היה לתמצת בכמה משפטים את מה שנמרח בשמונה עמודי מוסף. ציטוטים מפעילי שטח של קדימה, קצת אמירות של ח"כים ושרים, חלקן בעילום שם, וסיפורים על המהפך החיצוני שעברה לא מחזיקים שער והבטחה כה בומבסטית.

הפרוטוקולים שפורסמו במהלך השבוע ממלחמת יום הכיפורים ותפסו כותרות ראשיות זוכים להתייחסות של כל העיתונים גם בסוף השבוע. במוסף לשבת של ידיעות אחרונות, בחרו להתמקד בשק החבטות של השבוע האחרון, שר הבטחון דאז משה דיין. עינת פיישביין חזרה למרואיינים הקבועים שכל מפיק מתחיל אצל רזי ברקאי כבר יודע שיש לתאם אותם באיזור יום הכיפורים בניסיון להתחקות אחר דמותו של דיין במהלך המלחמה.

אחד ממרואינייה של פיישביין, האלוף במיל. אברהם אדן (ברן) בעל החזות הפול ניומנית, מתנוסס בתמונה מרשימה על שער "מוספשבת" של מעריב. אביעד פוהורילס בחר לדבר עם ברן, אחרון הנפילים מדור הגנרלים של המלחמה שתורם סיפורים וחוות דעת על הקולגות שאינם יכולים כבר לענות: דדו, גורודיש, ושרון. בסוף הראיון מתייחס ברן במשפט אחד להנהגה הצבאית של היום וקובע: "הם חסרי ניסיון קרבי". ההתייחסות המינורית בראיון עם ברן במעריב הפכה לברורה מאוד ב"הארץ השבוע". שם, כרגיל מבאסים את מצב הרוח הלאומי ועמוס הראל במאמר חד מחבר את מה שנחשף בפרוטוקלים למצבו של צה"ל כיום. הוא מביא ציטוט של קצין בכיר שאמר לו השבוע "כל מי שיש לו אינטואיציה בסיסית מבין שאנחנו לפתחו של מצוק". האחרון שיכבה את האור. בישראל השבוע בחרו ללכת על האופציה המשעממת עם מאמר משעממם של פרופ' אבי בן צבי. בורינג.

יאיר לפיד, שמתח בטורו בשבוע שעבר ביקורת על המתנחלים, העלה לקלמן ליבסקינד את הסעיף. ב"מוספשבת" של מעריב נכנס ליבסקינד בלפיד בעצבים אותם הוא שומר רק לעיתונאי "הארץ": "כשהוא יושב מול המקדלת הוא מרגיש שכולנו לוחצים על המקשים. מדובר בהזיה מגלומנית שלא ברור מה מקורה". בוקר טוב, קלמן. מסתבר שלליבסקינד יש בטן מלאה על לפיד עוד מהראיון שערך האחרון עם השר אלי ישי לפני מספר שבועות, והטור האחרון גרם לו להוציא את הכל. לפיד לא צנוע, דבריו הם "ערמת גבבה".

שופר אחר של המגזר הדתי, אפי איתם שמתראיין ב"ישראל שישבת" דווקא מפרגן ללפיד ואומר שהוא פחות אנטי מאבא. אבל אז מתערבת אישתו, עילית איתם, בשיחה ואומרת "שימשיך לכתוב ספרים". תכלס.

מוסף הארץ הציג השבוע תמהיל מוזר של כתבות שנראה כאילו נשארו על המדף מתקופת החגים העמוסה ואוחדו לשזירת רצף אקלקטי של סיפורים. הבעיה העיקרית היא העדרה של כתבה מרכזית. נראה שכל כתבה כאן, היתה בשבוע רגיל נדחקת לירכתי המוסף.

מסעה המוזר של דליה קרפל בעקבות השיער לא ראוי לשער, ואם כבר עושים כתבה, אז למה להתפרש על כל סוגי השיער? אפשר היה להתמקד בשפמים. גם בוקסת התסרוקות שנכנסו לחיינו כה נדושה, עד שאי שם בארצות הברית של אמריקה, ג'ניפר אניסטון הבליעה פיהוק.
.
בכלל נראה שכתבי המוסף בילו בתקופת החגים מעבר לים וחזרו עמוסי סיפורים (ובמקרה של הארץ יש לברך על כך שהם חזרו). אביבה לורי היתה בפינלנד לספר על כמה מאות יהודים שלחמו בצבא הפיני שחבר לגרמניה הנאצית בזמן מלחמת העולם השנייה. אלי שווידלר נשלח לגלות את קזחסטן, ורק נועם דביר נשלח לבת ים לראות אומנים משקמים רחוב בשלושה ימים. כל אחד מהסיפורים הללו היה נחמד לו היה מתפרסם במוסף נפרד, אבל השילוב של שלושתם ביחד היה פשוט משמים.

@@@חוק הנאמנות הוא "גזעני באמת", הוא מריח כמו חוקי נירנברג, ביבי סמרטוט בהתקפלות מול ליברמן. נחום ברנע, אחרי זמן רב, באמירה חד משמעית על משהו.

@@@חנוך דאום, נציגו של ביבי בידיעות אחרונות מקדיש טור שלם במוסף לשבת כדי להיכנס בסילבן שלום, בעקבות הראיון שהעניק בשבוע שעבר לאורי משגב. אפשר היה להסתפק בפסקה. הטוויטר של ג'ודי מאחוריך.

@@@גם השבוע מציג "תרבות מעריב" פרוייקט מגזיני שלם, והפעם סתיו. לצערם של יושבי קרליבך יש רק ארבע עונות בשנה, למרות שאולי עכשיו זקי רכיב יכול לסדר להם עוד כמה.

@@@החיבה השמורה במקומותינו לעבריינים כבר לא מפתיעה אף אחד, יחד עם זאת קראו לנו שמרנים, אבל ההפנייה "זהו מאיר" לראיון עם מאיר אברג'יל (בקריצה לשיר על מאיר פינגשטיין על חברי להקת כוורת) בשער ידיעות אחרונות , היתה מוגזמת. בכל זאת, מדובר בעבריין מורשע שממתין להחלטה בדבר הסגרתו לארצות הברית.

@@@העיר כבר נערכים לסגירת הבאסטה בגיליון שחוזר לסיפורים הגדולים של המקומון, אבל מזכיר מדי את גיליון האלף של העיתון. ככה זה עם רעיונות טובים, אמנון רבי חשב עליהם עשר שנים קודם.

לפיד מעלה על נס את הפשטות / את רוב הבעיות שלנו פה ניתן לפתור ממש בקלות

נסיגה מהשטחים, גיוס חרדים, או מסתננים / מה לעשות בכל סוגיה, ליאיר הפתרונים

אז הגיע הזמן למנהיג שיידע להתייצב מול הדילמות והקשיים / רק לפני זה עליו להיפטר מהטור ב"7 ימים"