זה אנחנו הצופים שבאנו

מאז יום חמישי רוגשים העיתונות הכלכלית ואתרי הברנז'ה עקב החלטתו של שר התקשורת משה כחלון להפקיע את אפיקים 10 ו-22 מערוצי הטלוויזיה המסחריים. ידיעות, מאמרים ופרשנויות – חלק מחו על חוסר ההוגנות שבהחלטה, אחרים דווקא שמחו לאיד.

הוגן או לא, הסעיף הזה היה היחיד שבדיון שהתפתח סביבו במסגרת ישיבת וועדת הכלכלה בסוף שבוע שעבר, הוזכר גם הציבור הרחב. ספק בבדיחות הדעת, תהה יושב-ראש הועדה ח"כ אופיר אקוניס אם מסעודה הידועה משדרות תוכל להתרגל ללחוץ מספרים שונים בשלט מאלו עליהם לחצה עד היום, ואילו היועצת המשפטית של משרד התקשורת הזכירה את "הגברת כהן מחדרה". וזהו.

למרבה הצער, חוץ משני האזכורים האגביים האלה, אף אחד לא ממש עוסק בציבור בישיבות ועדת הכלכלה, שדנות ברפורמה בטלוויזיה המסחרית לקראת העלאת הצעת החוק להצבעה במליאה. הרפורמה החשובה הזו, כמו כל רפורמה וחוק חדש, אמורה לשרת קודם כל את הציבור, אבל בישיבה של וועדת הכלכלה נראה היה שהמטרה היסודית הזו נשכחה כלא היתה.

כולם נקבצו ובאו לדיון בכפר המכביה: אנשי משרדי התקשורת והאוצר, המנכ"לים של גופי השידור מלווים בלוביסטים נמרצים וביועצים משפטיים, נציגי היוצרים ואנשי הרגולציה. כל אלו כאילו הגיעו לקרב הישרדות. לו רצה יכול היה מנכ"ל ערוץ 10 יוסי ורשבסקי, שנכח באירוע, ללהק בישיבה בלי קושי את הקאסט של העונה הבאה של התוכנית הפופולרית שמשודרת אצלו בערוץ. הכל היה מוכן למלחמה, וזו אכן לא איחרה לפרוץ. בדיון הקולני והאמוציונלי שהתפתח רגזו נציגי הזכייניות על גזל המותגים 2 ו- 10, מחו על פרק הזמן שנקבע לפריסת חובות העבר שלהן וביקשו לאפשר להן גמישות בהחלטה באיזו שנה לעבור משיטת הזיכיונות לרשיונות. היוצרים מצדם ביקשו להבטיח את אחוזי ההשקעה הנדרשת בסוגה העילית, והרגולטור ניסה לשמר את הקיים ולהבטיח את מעמדו. היה מרתק.

לגיטימי ואף מקובל שבעלי עניין ינסו לקדם את האינטרסים שלהם, אין מקום מתאים לכך מבית המחוקקים. אבל בדיון בועדת הכלכלה של הכנסת נדמה היה שהכל עסוקים רק בניסיון לרצות את בעלי העניין השונים, כך שכולם יבואו על סיפוקם. שר התקשורת ויו"ר הוועדה ניסו לספק אופק לזכיינים מבלי שהיוצרים ייפגעו, ולהפך. אבל נדמה שאף אחד בוועדה לא ניסה, באמת ובתמים, לחשוב על טובת הציבור – הלקוח הראשון במעלה של הרפורמה, של הממשלה, של הזכיינים ושל היוצרים.

מבלי להיכנס לצדקת הטיעונים של גופי השידור, היוצרים והרגולטור, חברי הכנסת בועדה ושר התקשורת צריכים קודם כל לייצג את הציבור הרחב – ציבור של מיליוני צופים, שאין להם לוביסטים בכנסת, שאינם יודעים מיהו שאול מגנזי ואין להם יועץ משפטי צמוד, שינסח עבורם הסתייגות מפולפלות. ולמרות זאת מגיעה להם טלוויזיה איכותית ומגוונת, טלוויזיה שבצד תכניות המציאות משדרת גם תכניות מהפריפריה, ובצד כוכבנים נותנת מקום גם לנציגים של קבוצות מיעוט.

הדיון בשבוע שעבר היה סמלי. באף אחד מהדיונים לא דובר כיצד לעגן בחקיקה ראשית, שיש לה חשיבות רבה הצהרתית ומעשית גם יחד, אינטרסים שונים של הציבור הרחב ובהם: מחויבויות לשידור תוכניות שעוסקות במתרחש באזורים שמדרום לגדרה ומצפון לחדרה, הבטחה לנראות מיעוטים על המסך וערובה לגיוון חברתי ותרבותי. טובת הציבור אינה מעניינה של הרפורמה, העיקר שיהיה שקט תעשייתי. המחוקק מעל בתפקידו.

ובאשר למסעודה וגברת כהן, אל דאגה – הן בטוח תצלחנה להתגבר על האתגר של החלפת הערוצים. במקום להשקיע כל כך הרבה אנרגיה ביכולת של השתיים להסתגל לשינויים שוליים בשלט הרחוק, כדאי להשקיע קצת מחשבה איך להביא אותן אל תוך המסך.

*הכותבת היא סמנכ"ל אג'נדה - ארגון ללא מטרות רווח, שעוסק במתן ייעוץ תקשורתי לארגונים חברתיים