המינוי של נירית וייס לעורכת ערוץ 24 לא הותיר את אנשי תעשיית המוזיקה, התרבות והתקשורת אדישים. כמעט כולם הופתעו, חלקם אפילו מאוד. אחרים כעסו, בדרך כלל פועל יוצא של התחושות האוטומטיות שהם חשים כלפי הערוץ בשנתיים שלו תחת קשת, כמה חיפשו כנשוכי נחש את אופציית הטיקבוק הקרובה למקלדת שלהם כדי לפזר את מררתם על מי שהייתה נורא מגעילה אליהם פעם. השאר, סתם מאוד התעניינו. אבל רובם, בעיקר אנשי המקצוע מתחום המוזיקה והעיתונות, בטוחים שלא מדובר באיזו בשורה גדולה, אלא בזרוע ביצועית נוספת של מעצמת מיקסום כל זרועותיה קשת.
התגובה הראשונית והחוזרת אצל כל אנשי תעשיית המוזיקה איתם שוחחנו הייתה "אני לא מכיר אותה". לא מפתיע, בהתחשב בעובדה שוייס מעולם לא עסקה בסיקור של התחום או גילתה בו עניין מיוחד. היה מי שהזכיר שככתבת נוער ב"מעריב לנוער" היא הייתה כותבת על "טייק דאת". אבל מאז, לא ממש.
לייף סטייל ובעיקר בידור היו העוגנים בהם התמקצעה והובילה, תחילה כעורכת משנה ב-Time Out ואחר כך, במינוי שבאותו זמן נראה לרבים מוזר לא פחות מהנוכחי, כשקיבלה לידיה את "פנאי פלוס", שבועון הבידור של "ידיעות אחרונות", שהיה בזמנו מוצר ארכאי, מאובק ועייף. "רייטינג" של "מעריב" ותמי מוזס דאז, היה הילד הרע בשכונה. פרוע יחסית, שנון ונושך, והפער בנתוני החשיפה בין מפלצת התהילה הוותיקה ההיא למוצר הבועט והמתאמץ, הלך והצטמצם.
וייס הייתה הפרויקטורית שהובאה כדי לנענע את הסירה וזה בדיוק מה שהיא עשתה. פיטרה בהדרגה שכבת כתבים ועורכים ותיקים ומבוגרים והחלה בגיבוש צוות צעיר, נמרץ ומעודכן. תוך זמן לא ארוך, "פנאי פלוס" שינה את פניו כמעט לחלוטין.
אל תפספס
ככה וככה
"הכישרון שלה הוא לקחת דברים עם המון פוטנציאל ולהרים אותם למעלה", מעידה עורכת שעבדה קרוב לוייס, "הכישרון שלה הוא בראייה המרחבית של התמונה הגדולה, היא רואה איך להרים דברים ולמקסם את הפוטנציאל שלהם. אי אפשר להגיד שהמומחיות שלה היא מוזיקה, אבל היא מבינה מספיק כמעט בכל דבר, לומדת ויודעת. כשהיא באה מטיים אאוט היא לא הבינה בבידור אבל היא עשתה עבודה מדהימה. היא לא אישה קלה בשום צורה ודרך, אבל היא תותחית. היא יודעת לנהל ולבחור את האנשים שלה. אין לי ספק שהיא תעשה את זה מעולה".
הדעות על התנהלותה של וייס נחלקות כמעט שווה בשווה. היה מי שסיפק את האבחנה כי כל מי שהיה שווה לה במעמד בתעשייה ובעיקר הבכירים והממונים עליה, אהב אותה והעריך מאוד, חלקם אפילו העריצו. מרים נופך מוזס, העורכת האחראית של מגזיני "ידיעות אחרונות", למשל, החשיבה את וייס כבת טיפוחיה. לעומתם, רוב אלה שעבדו תחתיה, הסתדרו עם וייס פחות. לפעמים גם משמעותית פחות.
לא נעימה אבל שנונה ומבריקה
"היא אישה לא נעימה באופן חריג", מעידה אחת שעבדה עם וייס מספר שנים לא מבוטל, "היו לא מעט מקרים שבהם אנשים נפגעו ממנה עד עמקי נשמתם. היא יכולה להגיד פתאום משהו נורא מגעיל לכתב או עורך בישיבה עם לא מעט נוכחים. קונטרול פריק ברמות פסיכיות. פרפקציוניסטית קיצונית, לא רק במובן החיובי נטו, אלא בעיקר כזה שהכל חייב לעבור תחתיה. היא מוכרחה לראות הכל, לאשר הכל. האצלת סמכויות זה משהו שהיא לא ממש יודעת איך להתחיל לעשות. היא בחיים לא עשתה טלוויזיה, וזה גם היה אחד הגורמים לכך שהיא לא השתלבה בתעשייה עד עכשיו ולא שהיא לא רצתה. אין לה הבנה מוזיקלית, לדעתי היא היא גם לא אוהבת מוזיקה".
איש תקשורת נוסף שהכיר את וייס מקרוב, מאשר את בסיס הניתוח ההתנהגותי, אבל מציע גם אופציה אחרת למה שעומד מאחוריו: "אין לה סבלנות לאנשים לא מוכשרים או עצלנים. היא לגמרי תהיה בצד שלך אם אתה חרוץ, יודע לכתוב ומוכשר באופן כללי. אם לא, היא תמצא את הדרך להיפטר ממך. זה אמנם השאיר לא מעט חללים בדרך, אבל מבחינת המעסיקים שלה, זו תכונה חיובית ורצויה, כמובן".
"נכון, זה לא מינוי שטבעי לה, אבל זה בהחלט מינוי ראוי והולם", מעיד גורם תקשורתי בכיר, "נירית היא אישה שנונה, מדהימה ומבריקה שיודעת לייצג את מה שהיא מאמינה בו ואת מה שמצפים ממנה". גורם בכיר אחר, שהכיר היטב את יכולותיה של וייס מסכם: "היא בחורה מוכשרת, חזקה מבחינה ניהולית, וזה מינוי מאוד מעניין".
ברוכים הבאים לג'ונגל
ההודעה על מינוייה של וייס לעורכת הראשית של ערוץ 24 יצאה אתמול (ראשון), במקרה או שלא במקרה, בדיוק ביום הולדתה ה-37.
באמצע ספטמבר האחרון היא סיימה את הקדנציה בת החמש שנים וחצי שלה ב"פנאי פלוס" וטסה לנוח בטיול של חודשיים בברזיל וניו יורק. בתחילת נובמבר, הצטרפה לקשת, למחלקת התוכן, למהלך של למעלה מחודש של תחילת חפיפה עם אורי סלעי, העורך היוצא, שהחלטתו לעזוב לא הגיעה בן לילה.
הסיבות לעזיבתו של סלעי יהיו בדיוק מה שוייס תצטרך להתמודד איתן בזמן הקרוב עבודה קשה, הרבה ממנה, בסביבה לוחצת של מנהלי אמנים ואמרגנים שבז'אנר הים תיכוני יודעים להיות גם אסרטיביים במיוחד, פוליטיקה ורגולצייה, היערכות לקראת עליית המתחרה (ערוץ 25) של רשת, משאבים מצומצמים ורוח המפקד של זכיינית האם, קשת.
דוגמא אקטואלית שהשתמשו בה אחוז גדול מהגורמים עימם שוחחנו, הייתה מינויו של אבי משולם לעורך "מעריב" כמקרה דומה, גם אם לא זהה, לזה של וייס בערוץ 24. מינוי של עורך שהתמחה בתחום אחד ומקבל את המושכות בכלי תקשורת אחר, אך שונה בבסיסו ובמהותו. במקום מהאינטרנט לפרינט, מעיתונות הבידור להובלת ערוץ טלוויזיה. בשני המקרים, הזכירו אותם גורמים, מדובר על הצהרת כוונות, גם אם מובהקת וברורה יותר במקרה של משולם ו-"מעריב".
בנוסף, מועצת הכבלים והלווין מנהלת שימוע על הקלת התנאים בכללי הרישיון של הערוץ, בצורה שתאפשר להעלות את מינון מה שמוגדר כתכני לייף סטייל, מחמישה אחוז ל-12 אחוז.
אל תפספס
אדונים ומשרתים
"אני מאחל לה בהצלחה ומקווה שתעמוד מאחורי ההצהרה בדבר נתינת מקום לכל גווני המוזיקה, בדיוק כמו שקרה לפני שקשת נכנסו לערוץ", אומר במאי הקליפים יוני מרדכי, בברכה עם יותר ממשמעות אחת.
זו הגישה הכללית של אנשי תעשיית המוזיקה, החוץ ים תיכונית, אל הערוץ והאינטרסים המובילים אותו מאז שרכשה חלק מעשי מהבעלות עליו, היישות המאיימת וזוללת הרייטינג. המפיק חיים שמש (הד ארצי לשעבר, מנהלה של אפרת גוש): "אני רוצה להאמין שהערוץ מתנהל על בסיס אג'נדה כלשהי. אני משוכנע שהערוץ רוצה לדבר עם קהלים רחבים ככל שאפשר. היות שמדובר במדיה טלוויזיונית, מבחינת ההיררכיה המוצר צריך להיות טלוויזיוני. זה לא בהכרח משהו שבא מאידיאולוגיה שמאחוריה יש מוזיקה. מצד אחד זה מטריד, כי ערוץ מוזיקה אמור לשרת מוזיקה בראש ובראשונה ואחרי זה אלמנטים אחרים. מצד שני, אני גם יכול להבין. אולי יהיה פה משב רוח מרענן מול מה שהיה עד עכשיו, שלא היה ממש לרוחי, כאיש שעוסק בתעשיית המוזיקה שנים רבות. צריך לקוות שימצאו את המיזוג הנכון, הרמוניה בין המוצר הטלוויזיוני למוצר שמייצא מוזיקה לזרמיה, שיצליח לייצר פורמט שמציף למעלה מוזיקה חדשה מז'אנרים שונים, תוך כדי הגדלת כמות הצפייה בערוץ".
אל תפספס
איך אתה מקבל את המינוי שלה לתפקיד?
"אם היא נבחרה אני רוצה להאמין שהיא מסוגלת. המינוי לא מטריד בעיניי, כיוון שאינני מכיר אותה. היכולת של מנהל להאציל סמכות על הכפופים לו היא יכולת שלא ניתנה לכל אחד. פה צריכה להתקבל תשובה האם יש לה את היכולת להאציל סמכות על אנשים שבאים מעולם המוזיקה ומודעים לצרכיו על מנת להרים את הערוץ. יש בו מן המפתיע, היא לא דמות שמגיעה מעולם המוזיקה. מצד שני, היא מגיעה מעולם הבידור. אני בעד לתת 100 ימי חסד. האם זה שאינני מכיר אותה אומר דרשני? לא כל אחד מאיתנו צריך להכיר כל אחד".
המפיק ניצן זעירא (נענע דיסק, עבודה עברית, ברי סחרוף), כבר די איבד עניין או תקווה, כך נראה: "אני חושב שעצם זה שהממונה על ההגבלים הרשה לקשת לקנות את הערוץ זה הדבר התמוה ביותר שקרה. מאז אין בדיוק ערוץ מוזיקה, יש ערוץ קידום של קשת אבל לא ערוץ מוזיקה. מאז כל מה שקורה בערוץ הזה לא רלוונטי".
"אפשר לזרוק אבן ולמצוא מישהו מתאים יותר"
מבקר ועורך תרבות ותיק עימו שוחחנו לא מתכוון לחכות עם השלט ביד בציפייה. מבחינתו, המינוי של וייס אינו חשוב מהותית ובעצם נטול חשיבות, כי היד שמנענעת את העריסה היא זו שמחליטה: "זה מינוי פשוט מגוחך. אפילו אחרוני הטוקבקיסטים אינם טועים לפעמים. אפשר לזרוק אבן ולמצוא מישהו מתאים יותר אם אתה באמת רוצה לעשות ערוץ מוזיקה. ערוץ מוזיקה ישראלי צריך לתת סקירה מאוד מגוונת של הכל, פופולארי, שוליים, קלאסיקות, פרויקטים ויוזמות שיניעו את תעשיית הקליפים. כל מה שעשה 24 של קשת עד היום רחוק מזה מאוד.
"מדובר בערוץ מסחרי, הרייטינג של הערוץ הוא זניח ומשתמשים בו לקצת מוזיקה מזרחית וקידומים למיניהם. מהבחינה הזו זה לא עקרוני מי יעמוד בראש הערוץ. לגבי נירית וייס, אין לי מושג מי היא ומה היא, היא לא עשתה דבר שקשור למוזיקה ולכן, כל כותב על מוזיקה או עורך מוזיקלי הוא מועמד ראוי יותר, אבל זו לא אשמתה. מי שצריך לבוא אליו בביקורת הם אבי ניר, שהוא האיש הכל יכול בקשת, ומי שאמור לפקח עליו, ניצן חן והמועצה, שהיו צריכים להגיד מזמן, מה כן ישודר ומה לא.
"הערוץ הזה הוא בדיחה היום, תוך זמן קצר הפך לסמל של השחתה תרבותית, של מקום שעושה צחוק מהצופים ומהייעוד שלו. מעט מוזיקה מכיוון חד גוני ורדוד, תכנים איומים ונוראים והגשה עילגת".
"מקרה נירית וייס הוא מעבר של עיתונות בידור", מוסיף אותו גורם. "בן אדם יכול לשאול את עצמו איך אנשים עוברים בכזו קלות מצד אחד למשנהו. בתור עיתונות, פנאי פלוס הוא תוצר לוואי שמלווה את תעשיית הבידור ומושתת בעיקרו על פאפרצי, קשרים ויחסי ציבור. היא טובה ברני רהביות וזה מה שהערוץ הזה עושה עד עכשיו. ערוץ שאפילו האנשים שהכי צריכים להתעניין בו, היוצרים הישראלים, אינם טורחים לפתוח ולראות אותו. זה אומר הכל. הוא לא רלוונטי. יש גבול כמה אפשר לשטות באנשים. אורי סלעי לפחות היה עיתונאי תרבות תקופה מסוימת".
"אני מניח שנראה את אותם הדברים בעטיפה שונה", מסכם הגורם. "גם אם תהיה בערוץ מן מתיחת פנים, מה שבטוח יהיה בו זה קידום של טאלנטי ומוצרי קשת. יכול להיות שתהיה תוכנית שתראה כאילו מתייחסים גם למוזיקה, אחרת יהיה פה ניסיון לעשות מור אוף דה סיים אבל בעטיפה אחרת. היתרון היחיד הוא שהרייטינג של הערוץ הזה זניח".