מדור סוף

ראיון סיום קדנציה מול גידי וייץ נראה כבר כמו תחנה הכרחית עבור פורשי מערכת אכיפת החוק. אחרי חוקר ראשי הממשלות, נצ"מ נחום לוי, השבוע הגיע תורו של הרצל שבירו, ראש המחלקה לחקירות שוטרים (מח"ש), למסור את דברו לאומה.

הראיון המרתק שערך איתו וייץ נע בין פרשת בר-לב, מהומות אוקטובר וההחלטה לסגור את כל התיקים נגד השוטרים היורים, השוטרים הנוקמים מנהריה, ועוד הרבה מכל הכיף הזה. שבירו מתאר בכנות את תרבות החיפוי במשטרה ואת התמיכה המוחלטת מחבריו ומפקדיו לה זוכה כל שוטר שסרח. בסיום הוא גם מיישר קו עם הקו המערכתי של הארץ ויוצא להגנת הפרקליטות אל מול מתקיפיה, רגע לפני שהמשיך לצילומי "פגוש את העיתונות".

במסגרת חגיגות שנתיים ל"עופרת יצוקה", שי פוגלמן התחקה אחר מכת הפתיחה של המבצע: המתקפה מהאוויר על המסדר בבית הספר לשוטרים בעזה. התמונות במהלך הכתבה והעדויות המצמררות עם הכתובית "תוצרת כחול לבן" הקשו על קריאה אובייקטיבית של הסיפור. פוגלמן עשה מאמץ כן לשקף את מכלול השיקולים סביב המתקפה, והביא מסקנות של מחקרים הטוענים כי רבים מההרוגים באותו אירוע היו גם פעילי טרור, או מה שנהוג לכנות "תומכי טרור".

הרצון היומרני להביא את הסיפור "לעיונה של התודעה הישראלית" (כך נכתב בכותרת המשנה לכתבה) אינו עולה בקנה אחד עם עיצוב השער המוזר של המוסף, שנראה כמו סצינה מ-"בלק הוק דאון". אם יש לכם כבר רצון לעורר מודעות, שימו את אחת התמונות הקשות שפוגלמן מאזכר בכתבה כעדות למה שהתרחש. אולי בהארץ מבינים שהתודעה של הקוראים שלהם כבר לא ממש זקוקה לזעזוע.

שבוע שני ברציפות שב"הארץ" בוחרים לפתוח במוסף עם שתי כתבות חזקות שמוציאות את הכיף מבועת סוף השבוע. בדפדוף לעמודים הבאים התעוררה שאלה האם הבחירה למקם את הכתבה על אנשים שלא רוצים ילדים מיד לאחר מכן היא בחירה מכוונת?

ב-"7 ימים" החליטו ללכת בפתיחת המוסף על שתי כתבות חשובות, אבל את המסקנות בעקבות קריאתן אפשר היה לנחש עוד קודם.

בשער המוסף, עוד מוצג שישרת את אותם גורמים חרדיים שטוענים כי ידיעות אחרונות מנהל מסע אנטי חרדי בתקופה האחרונה. תחקיר אקטואלי של אמיר שואן שהצליח להפיל בפח כמה עשרות אברכים שענו למודעת פרסום פיקטיבית בה הוצעה להם עבודה בדיוק באותן שעות בהן הם אמורים ללמוד בכולל.

האברכים התעניינו במשרות המוצעות, אבל 86% לא הסכימו לעבוד עם תלוש שהיה חושף את העובדה שהם עובדים בזמן קבלת כספי התמיכה מהמדינה. מן הצד החרדי צורפה בוקסה של מנחם גשייד שמבקש לראות את הדברים אחרת. הממצאים כל כך לא מפתיעים שקשה לראות שולחן יום שישי בישראל שהיה נסער ממצאי התחקיר, ודאי לא יותר מהשיח החילוני-בורגני הרגיל על החרדים.

מי שדפדף הלאה קיבל כתבה בנוסח האמרה "עדיף להיות עשיר ובריא מאשר עני וחולה". דו"ח של משרד הבריאות שקבע כי תושבי הגליל מתים הרבה לפני חבריהם מגוש דן הביא את שוש מולא לצאת בעקבות הציוד הרפואי החסר, הסיפורים המקוממים, בצירוף בוקסת נתונים מחייבת.

בהמשך, נתנו ב-"7 ימים" לעלמה זהר לראיין את ד"ר רוחמה מרטון, מי שייסדה את ארגון "רופאים לזכות אדם", שזה בערך כמו לתת לאריאל זילבר לראיין את מיכאל בן ארי. זהר ניסתה לשאול שאלות קשות, אבל התקשתה להסתיר את חיבתה למרטון. מילא בנושא העובדים הזרים והפליטים, מאבק איתו עלמה זהר מזוהה, אבל מה הנימוק בליהוק לראיון הזה? למערכת "7 ימים" נגמרו הכתבים או שנמצאה הדרך המעודכנת להשלמת הכנסה למוזיקאים ישראלים, במקום מלצרות?

הישיבה הממושכת של גלעד שליט בשבי זוכה לתזכורת בעיתונים אחת לכמה שבועות. האחרונה שכתבה על אוהל המחאה השומם של נועם ואביבה שליט היתה סימה קדמון בטורה ב"מוסף לשבת" בידיעות. ב"מעריב" החליטו ללכת בגדול ולהציב את בני הזוג שליט בשער "סופשבוע", כאשר עליהם משקיפים נלה ואור מהיפה והחנון בשבוע שבו גרפה התוכנית רייטינג של 24%. הכותרת האמיתית לשער הזה היתה צריכה להיות "מזדהים עם אביבה, מזפזפים לנלה".

שרי מקובר בליקוב בילתה במשך מספר ימים באוהל מול בית ראש הממשלה. לזכותה ייאמר שהיא דווקא התמקדה פחות בנועם ואביבה אלא תיארה את שגרת החיים באוהל. אורנה שמעוני, אם שכולה וממנהיגת "ארבע אמהות" מככבת גם בכתבה הזו. נראה שמדד האזכורים של שמעוני בתקופה האחרונה עומד בשורה אחת עם מנהיגי המדינה. גם לעורכי הפינה "ישראליות מתפרצת" במגזין שישי החדש של גיא זהר בערוץ 10 מומלץ להציב במקום מצלמה. לפי התיאורים שהובאו בכתבה, על התנהלות הישראלים שפוקדים את האוהל, היא תוכל לפרנס אותם למשך כמה שבועות.

בהמשך, כאמור, הראיון עם הזוג הטרי שנולד בריאליטי המצליח "היפה והחנון" 10, נפל לידי "סופשבוע" כפרי בשל. בכתבה עצמה אין הרבה חידושים, אבל די ברור שעבור מי שעוקב אחרי הסדרה, הראיון המשותף שקיבלה נטע חוטר הסב הנאה לא מבוטלת.

ב"ישראל שישבת", כצפוי בעקבות סכסוך קשת-ידיעות, אפשר למצוא את הראיון המרכזי לקידום "ארץ נהדרת". שני כהן נשלחה על ידי מערכת היח"צ של קשת לייצג את הנבחרת והיא מתארת בצורה פתוחה, כנה ומעניינת את יסורי המעבר מרשת לקשת, בעיקר על רקע המהלך ההפוך שעשתה אורנה בנאי בדיוק באותה תקופה. התקפי חרדה, לבטים, פחד אותנטי מתגובת החברים בזכיינית הננטשת, פסיכולוגית וההתנהלות הפנים קשתית שהביאה אותה בסופו של דבר ל"ארץ נהדרת", למרות שלא רצתה בכך בתחילה.

ראיון מקיף ראשון של כהן מאז אותו מעבר והמרוויח המיידי והעיקרי מכך הוא יובל אברמוביץ' והמוסף שלו. סוף סוף היחסים עם קשת הגיעו למצב שבו גם עיתון מרוויח משהו ולא רק הזכיינית. אברמוביץ' עובר על כל הנקודות הנכונות, אולי מלבד התעסקות בטענות נגד השמאלניות של התוכנית ועל הביקורות הגרועות שספגה "ארץ" בעונה שעברה, עונת הבכורה של כהן. מילה לעורכי המוסף, אם לא לאברמוביץ' בעצמו – או צינים, או ציניקנים. אין כזה דבר ציניקים. למרות זאת ובעיקר למרות הפניית השער הקלישאתית והמפוספסת כל כך לראיון טוב באמת, שאפו.

בהחלטה זהה החליטו עורכי שערי המוספים הפוליטיים של "ידיעות" ו"מעריב" להציב בשער את סוגיית הפליטים שעלתה במהלך השבוע לכותרות בגלל הפגנת התושבים בשכונת התקווה.

ב"מעריב" קצת איחרו את הרכבת עם שני המונולוגים שהביאה חן קוטס-בר של הפליט הסלב הראשון, המוכר עוד מימי התכנית של יאיר ניצני בערוץ 10, והפעילה השכונתית מקרית שלום. אחרי שידיעות פרסמו כבר במהלך השבוע טור של פליט בעמוד הראשון, נוצרה תחושה של מחזור, שרק התעצמה נוכח הבחירה של מעריב להציב את הפרוייקט הבנאלי הזה בחזית עמודו הראשי של העיתון ביום שישי. דווקא הכתבה של גדעון מרון ועודד שלום שבילו את השבוע בשכונת התקווה הצליחה לעניין יותר.

ב"ידיעות", סוג של "מסע עולמי-מקומי". נחום ברנע שיצא לסיור השנתי שלו בבית לחם ערב חג המולד, וסימה קדמון שביקרה אצל אבו מאזן במוקטעה ברמאללה הביאו רשמים מפלסטין האחרת. חבל שזה לא גובה ביותר תמונות כי התיאורים סיקרנו.

ברנע, בטור ארוך מהרגיל השבוע, פגש גם את האב השכול זאב אבן חן, שממשיך לשאת את אותו מונולוג מאז הופיע אצל יאיר לפיד ב-"אולפן שישי". אבן חן, שהתנוסס בשבוע שעבר על שער המוסף לשבת, מקבל במה נרחבת, ומתעוררת תהייה האם מדובר בהתגייסות של "ידיעות" לטובת קמפיין המחאה שלא מתרומם כנגד ראש הממשלה. מנגד, בתמונת ראי, המתחרים מ"ישראל היום" היו היחידים מבין ארבעת העיתונים שסיקרו את ביקורה של הגברת נתניהו בבית הכבאי שנפטר מפצעיו דני חייט.

זה לא יהיה מופרך להניח שאם קובי אבני לא היה אח של אקי, הוא לא היה מגיע לשער "תרבות מעריב". אלא שהשניים, מה לעשות, אחים, ואקי מתגייס לטובת אחיו במסע יחסי הציבור לקידום הדיסק החדש שלו. חבל שבמעריב החליטו להתגייס גם לטובת ראיון משעמם. ההבטחה על שער המוסף בישרה על "שיחה אינטימית" אבל במרבית הכתבה אנו נחשפים להגיגיו הלא מעניינים של אקי.

בהמשך, סאגת משפחת קוטלר-ריבלין-בסר זוכה השבוע לעוד ראיון. אחרי ראיון של ליאורה ריבלין לפני מספר שבועות ב-"7 ימים", מגיע בנה (ובנו של עודד קוטלר), אמנון קוטלר, ל"תרבות מעריב" לקדם את "פלפלים צהובים", הדרמה החדשה מבית "קשת" בבימויו. מי שחיפש עוד זווית לשמוע על המשפחה קיבל את מבוקשו, אבל לזכותה של צביה בלום ייאמר שהעיסוק בהוריו ובמשפחה נעשה במימדים הנכונים. ייתכן שגם אישיותו המופנמת של קוטלר הבן תרמה לשיחה המעניינת.

ואם כבר מחמאות, רז שכניק מיקד בצדק את כל הראיון עם טל שגב ב-7 לילות בסיפור המדהים על ליקוי השמיעה הנדיר שפקד אותו ככה סתם באמצע החיים. המונולוגים הכנים של שגב על התקופה הקשה שעבר ייתרו במקרה הזה כל התייחסות לנושאים אחרים. שכניק ועורכיו נתנו גם את אורך הנשימה הראוי לאותם מונולגים, צעד מתבקש כשנופל ליד סיפור שונה ומעניין כל כך.

כתבת השער, ראיון של יהודה נוריאל עם "הדג נחש", היה מהנה וקולח, אבל לא סיפק תובנות מיוחדות או חדשות. בכל מקרה, שתי הבחירות – למקם את "הדג נחש" בשער ולפתוח את המגזין עם טל שגב – היו נכונות.

ב"הארץ" ממשיכים ליהנות מסכסוך קשת–ידיעות והשבוע, יהודה ברקן (מוסף הארץ) וקרן מרגלית (גלריה שישי), שניהם מסדרת הדרמה החדשה של הזכיינית, "פלפלים צהובים". הראיון הקצר עם מרגלית אמנם הביא את סיפורה האישי של הבמאית לנושא שעומד במרכז הסדרה – הילד האוטיסט – אבל היה מפוספס במובן של הקשר המשפחתי לאביה דן ואחותה שירה. זה מתבקש, מה לעשות. בעולם מקביל, אם הכתבה הייתה תחת אחד ממוספי סוף השבוע של ידיעות, כנראה שההנחה הזו לא הייתה ניתנת. בצדק.

@@@ירוקים מקנאה. חברי כנסת רבים היו מתים לקבל שתי כתבות מוסף בפחות מחצי שנה. אורלי לוי-אבקסיס הצליחה. כתבה ב"ישראל שישבת" אחרי כתבה במוסף הארץ ביולי האחרון.
@@@ ב"ישראל היום" ממשיכים במתקפה על תום פרידמן מה"ניו יורק טיימס". הפעם דרור אידר מצטרף לחבורת אבי רצון בטורו ב"ישראל השבוע".
@@@ אמיר אפרת כתב יופי של טקסט על אבי כהן ב-"המוסף לשבת". מה ששמעתם.
@@@ ההתייחסות במדורי התרבות לאירוע המרכזי של השבוע בתחום, עזיבתה של מיקי חיימוביץ את מהדורת ערוץ 10 היה אנמי. המינימום הנדרש היה כתבה על יורשות אלטרנטיביות או כל מיני לשעברים שמסבירים למה יעקב צריך להגיש לבד.
@@@הכתבה של גון בן ארי על האסון שבטכנולוגיה היתה מצוינת ל-7 לילות של 2005. לאנשים יש בעיות קשב-ריכוז בגלל יוטיוב? או, זה חדש.

לפיד תוהה למה אנחנו לא חושבים / ימין ושמאל, דתיים וחילוניים, כולם כל כך מקובעים

הרצון להיות צודקים יותר מאחרים שולט בכולם / מזל שהוא דווקא כן חושב בניגוד לשאר העולם

יאיר צריך להיזהר שהקוראים לא יהרהרו פתאום בדעותיהם / הם עוד עלולים לגלות שהטור שלו ממש משעמם