ברנע ויחימוביץ' צ'ילבות

ביום שישי האחרון, בטורו ב-"המוסף לשבת" של ידיעות אחרונות, התייחס נחום ברנע לצילום שהופיע ב-2005 "באחד העיתונים", כדבריו, בו צולמה אחת המועמדות בפריימריז מפלגת העבודה, "בבגד גוף שחור, צמוד, חושפני, שנועד להבליט את מה שביקשה להבליט. לא בדיוק בר רפאלי, אבל בהחלט חריג", על פי ברנע.

ברנע כותב כי הוא נזכר בצילום ההוא, אחרי קריאת מאמרה של מרב מיכאלי בעיתון הארץ בנושא היחס אל נשים כאובייקט מיני. "למרבה השמחה, המועמדת נבחרה, ועשתה מאז לא מעט רעש וצלצולים. היום, אני משער, היא יכולה להרשות לעצמה להצטלם בלבוש מלא".

ברנע ממשיך: "תהיתי, מי אשם בכך שהפוליטיקאית הוצגה בו באופן כל כך בוטה כאובייקט מיני", ברנע כותב, " האם הצלם שהשכים עם בוקר? האם העיתון שפירסם? האם אני, הקורא, בראש שלי? או המועמדת. היא לא פראיירית.אובייקט או לא אובייקט, מיני או לא מיני, היא השיגה את שלה: תמונתה פורסמה בעמוד הראשון".

ברנע נמנע מלציין את שמה של המצולמת, אבל ברור היה לכל קורא עם זכרון סביר כי הוא מתכוון לח"כ שלי יחימוביץ' שתמונתה, בבגדי אימון, רצה על חוף ימה של תל אביב, התפרסם בזמנו במעריב.

במהלך השבת, פירסמה ח"כ שיחימוביץ' תגובה חריפה ומפורטת באתר האינטרנט שלה, תחת הכותרת "הפנטזיות הסודיות של נחום ברנע", בצירוף הצילום המדובר של יוסי אלוני, צלם מעריב.

"ברנע, איך נאמר, לא חש כלפי חיבה יתירה, וזו זכותו", כותבת יחימוביץ', "אבל "היום היא יכולה להרשות לעצמה להצטלם בלבוש מלא"? הרי זר לו יקרא זאת יהיה בטוח שמדובר בכוכבנית פורנו שמינה ברלוסקוני לממשלתו, אשר אחרי שנים של התערטלות פומבית בכדי להתפרסם היא מרשה לעצמה סוף סוף לזרוק על עצמה איזה בגד.

"שנים ארוכות, עד שבחרתי בפוליטיקה, עסקתי במקצוע זהה לשלו, ובמעמד מקצועי ומידת חשיפה בלתי מבוטלים (בלבוש מלא). כשעברתי לפוליטיקה, כתב ברנע שמעשה הבגידה של אלחנן טננבאום מתגמד נוכח המעבר שלי מהעיתונות אל הפוליטיקה. כך במקור, לא פחות. מה שמעיד, חוץ מהאובססיביות והשיגעון שבמשפט המופרך הזה, גם על כך שאפילו ברנע ייחס חשיבות עמוקה ביותר למקצועי הקודם. אין חקר למעמקים השוביניסטיים שמהם הצליח המשפט "היום היא יכולה להרשות לעצמה להצטלם בלבוש מלא" להגיח לאוויר העולם".

בהמשך תגובתה כותבת יחימוביץ': "כבר הבהרת לכולנו שמבחינתך, גם רגליים של אשה רגילה, לא צעירה, לא בר רפאלי, לא מחייכת, לבושה בפשטות, על שפת הים, נתפסות כאובייקט מיני מתריס ועליה לשאת באחריות לתוצאות של הטרדה או אונס. ונשאלת השאלה, אם התמונה הזאת היא אובייקט מיני, מה לא נחשב בעיניך אובייקט מיני. האם תבוא על סיפוקך אם נתלבש כפי שנשים באיראן מתלבשות? ומה נעשה שגם באיראן, שם נשים מכוסות מכף רגלן ועד קודקודן ורק עיניהן מציצות, הן נתפסות כאובייקט מיני ונאנסות בשיעורים דומים לאלה שבמערב".

נחום ברנע סרב להגיב.