פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

      "תנשמו עמוק": אורי לוי יוצא להגנתו של דני נוימן

      דעה: אורי לוי, מנהל מחלקת הספורט בערוץ 1, מציג את הגירסא שלו לפרשת ההתבטאויות של דני נוימן על אוהדי הפועל וערביי ישראל, שפורסמו במעריב. הבוס של נוימן טוען - נוימן הוא הקורבן

      בוקר טוב לך כיכר העיר, הבוקר הוא בוקר חגיגי. אפשר למרק את דרכי הגישה ולקשט את הסביבה.

      אמש נחקר חשוד, הוגש כתב אישום, נקבע פסק הדין, ונסגר גזר הדין. יש אשם חדש במדינה והוא עושה את דרכו לעמוד. הבוקר אנו תולים בשמחה והתלהבות את דני נוימן. הוא הואשם באמירות גזעניות – דינו: מוות מקצועי. אם האשם ינסה לדבר, יש לאטום את האוזניים. יש אמת אחת וכל דעה אחרת לא תתקבל.

      הנה הסיפור במלואו: צוות ערוץ 1 יצא לשדר את המשחק בין בפועל קריית שמונה להפועל תל אביב במסגרת ליגת העל. בהרכב, גם הפרשן דני נוימן, יחד עם השדר עמית הורסקי. ההפקה מתנהלת כסדרה וכך גם השידור. לאיש אין טענות לא כלפי השדרים ולא כלפי ההפקה.

      לצוות מצטרפת, כאורחת ההפקה, כתבת צעירה מקול ישראל. היא אוהדת הפועל תל אביב שהייתה במקרה באזור ובאה לצפות בקבוצתה האהובה. היא מתקבלת בלבביות וההפקה מאפשרת לה נוכחות בכל מקום שתחפוץ בו. כמה רגעים לפני שריקת הפתיחה היא עולה לעמדת השידור, משם נוח ונעים לצפות במשחק.

      היא פוגשת את דני נוימן, ומנהלת אתו שיחה פרטית, "סמול טוק" שהופך ל"טראש טוק", כאלה שכולנו מנהלים יום יום, חופשיים מכל חשש לפגיעה. "למה אתה שונא את הפועל תל אביב?" שואלת האורחת. " אני לא שונא" משיב נוימן, "הפועל היא קבוצה מצוינת, הטובה בארץ. הבעיה שלי עם חלק מהקהל שלהם, שמסית נגדי, מאיים עליי, ופוגע בי ללא הרף. הם שונאים אותי ואני שונא אותם".

      "אבל גם הקהל של בית"ר כזה", עונה הכתבת, "גזעני ופרוע". "זכותך המלאה לחשוב כך" עונה הפרשן, "אני גדלתי על תורתו של ז'בוטינסקי, ומשם למדתי לכבד כל דעה, כולל דעות לא מקובלות, אפילו כאלה של אביגדור ליברמן" ואז מוסיף: "תכף גם תגידי שאני רוצה לשלוח את אוהדי הפועל בטרנספר יחד עם ערביי ישראל".

      דני נוימן שם אוזניות, לוקח מיקרופון, ומשדר את המשחק. סוף פסוק.

      לא לדאוג, הצלבתי מקורות, אני עיתונאי ויודע את המקצוע. יש לפחות שני תומכים בגרסה. אין חשש לתביעת דיבה. וכך נולד לו פרסום מעוות, מגמתי, וחף מכל תום לב.

      עמית הורסקי ודני נוימן (יח"צ)
      השדרן עמית הורסקי והפרשן דני נוימן (צילום: יח"צ)

      "מה שאנחנו אומרים אחד לשני, נשאר בינינו"

      אני עיתונאי ושדר כבר למעלה מ-35 שנים. ניהלתי אלפי שיחות עם עמיתי העיתונאים במעמדים דומים, "סמול טוק" ספורטיבי שלעיתים גלש לטון אופייני לרחוב. מעולם לא עלה בדעתי "להלשין" ולדווח על שיחות מסוג זה. לו עשיתי כך הייתם זוכים לכמה מהכותרות העסיסיות ביותר שידעתם. מה שאנחנו אומרים אחד לשני נשאר בינינו, זה חלק מכללי המשחק, ולכן אני מרגיש בטוח בחברת עמיתי העיתונאים. יש סביבה פרטית שאיננה זירה עיתונאית.

      בתפקידי כמנהל המחלקה הקשבתי לשידור של דני ועמית. השידור נקי מכל רבב. אוהדי הפועל זכו למילים חמות מפי הפרשן על נכונותם לנוע צפונה בהמוניהם. שום נימה פוגענית כלפי אוהדי הפועל או ערביי ישאל בשידור, או בכל מעמד אחר הקשור להתנהלות ההפקה. את תדרוך הצוות ביצע ג'אמל סובחי, הבמאי, מהטובים בארץ במקצועו, ערבי גאה, תושב בית צפפה בירושלים. אין צורך לומר שלא נאמרה מילה רעה אחת על ערביי ישראל, גם לא על אוהדי הפועל.

      דני נוימן איננו האשם בפרשה, הוא הקורבן. מי שלא מבין זאת טועה ומטעה. כמו ברווז במטווח הוא נותר בודד מול גל התקשורת רב העוצמה המקיף את הקבוצה באדום, ומול קהל אוהדיה ששותה בצמא כל מילה שנכתבת, רואה בכתוב אמת מוחלטת, מפנים, ומייצר צונאמי של שנאה.

      גילוי נאות: דני נוימן הפך לחבר קרוב שלי מאז הגיע למחלקת הספורט. דעותיי הפוליטיות שונות משלו, אבל אין לזה משמעות בחיי היום יום ביני לבינו.

      אם יש לכם אומץ אמיתי, תנשמו עמוק ותחשבו על שארע כאן. אולי עוד ניתן למנוע את הסצנה בכיכר העיר. גם אם אתם אדומים.