חידת דנקנר

יו"ר IDB נוחי דנקנר החל אתמול (חמישי) בתהליך רכישת העיתון מעריב, צעד שלכל הפחות יוכל לייצב, שלא לומר להציל את העיתון הוותיק את כוחו וכבודו, אולם גרם גם ללא מעט הרמות גבות וחיפוש אחר מניע נסתר, נוכח מצבו הקשה ביותר של העיתון. בהודעה שפירסם דנקנר, עם אישור דירקטוריון דסק"ש את העסקה הוא הבטיח כי העיתון לא ישרת אינטרסים פוליטיים, כלכליים, או עסקיים. דנקנר פנה בקריאה לעובדי העיתון והפציר בהם להמשיך ולסקר ללא חשש גם את חברת IDB: " אנא המשיכו לשמור על האינטגריטי, על המקצועיות ועל העצמאות וחופש הבעת הדעה – כולל סיקור ביקורתי על קבוצת IDB והחברות הבנות שלה ועל מנהליה ובכיריה ואני בתוכם". למרות הרצון הטוב והצהרותיו של הבוס החדש אין מנוס מלתהות, האם מעריב יוכל להישאר עצמאי בעידן נוחי?

"אני מאמין שהוא לא יתערב בהיבטים הפוליטיים או אלה שאינם כלכליים", אמר לוואלה! ברנז'ה בכיר בשוק התקשורת. לדבריו, הבעייתיות בהיבטים הכלכליים היא כמעט בלתי נמנעת: "נוחי רגיש למה שכותבים עליו, ולכן זה יהיה אתגר מאוד גדול לעיתון להתמודד איתו, כשנושאים יגיעו לעמודים הראשונים של העיתון, אם מדובר בנושאי הטייקונים, פערים בחברה הישראלית, יחסי הון שלטון, ריכוזיות במשק, אז הבעיה תתחדד. אבל כרגע הבעיה היא תאורטית, כי אין לעיתון מוסף כלכלי אמיתי ויכולות כלכליות מורחבות".

אלא שלפי דעתם של רבים בשוק התקשורת עיתון, גם אם אין בו מוסף כלכלי חזק, הוא למעשה הלוביסט הטוב ביותר של בעל ההון: "ברור שכשיש לך עיתון שכותב באופן טבעי על פוליטיקאים ואנשי עסקים, אז אתה מחוזר יותר, מבוקש יותר ובעל כוח רב יותר ואפילו אם אתה אומר שאתה לא מתערב, אז מספיק שאתה קורץ למישהו, וזה עוזר. זה חשוב לכל העסקים שיש לדנקנר שתלויים בעיתון, במתחרים ובמדיניות הממשלה". ח"כ עינת וילף (עצמאות), יוזמת הצעת החוק להגברת התחרותיות במשק, התייחסה גם היא לעסקת מעריב שביצע דנקנר ואמרה: "כמי שטוען שאין בעיית ריכוזיות בישראל, אני מאוד מקווה שברכישת מעריב נוחי דנקנר לא ייתן תחמושת לאלה החוששים שיש סכנה שעיתון מרכזי ישלט בידי בעל הון המחזיק בחלק ניכר מהמשק הישראלי, וינצל זאת למאבק תקשורתי כנגד אלה במערכת הפוליטית הנלחמים נגד הריכוזיות".


"אם הוא באמת יאפשר לעיתון להתנהל בלי התערבות בכל דרך וצורה בלי לקבוע את התפקידים הבכירים במערכת ובלי להשתתף בישיבות מערכת, בלי לטלפן לכתבים, אז זה יהיה דבר חיובי למעריב ולתקשורת" אומר פרשן כלכלי בכיר, "אבל הניסיון מלמד שבסופו של דבר, הבעלים של כלי התקשורת לאט לאט מאמינים שהם יודעים טוב יותר בכל תחום, כך גם בתקשורת, ויש להם חברים שלוחצים לכל מיני כיוונים והתוצאה היא שבסופו של דבר הבעלים מתערב". עיתונאי בכיר נוסף אמר: "קשה להאמין שלמערכת תהיה עצמאות. יש תמיד התערבות מסוימת של בעלים בכל כלי תקשורת, בין אם מדובר בבעלים פרטיים או ממשלה, יש סוגים שונים של מעורבים. אבל אולי הגיעו ימות המשיח".

משקלו של מעריב כגורם בעולם העיתונות הכלכלית קטן, ואף הצטמצם בעקבות הקיצוצים האחרונים ופיטוריהם של מרבית כתבי ועורכי העסקים של העיתון. אבל אין זו דרכו של דנקנר, שתואר לא אחת כשקול ומחושב, לחשוב רק צעד אחד קדימה ולכן, על פי הערכת גורמים נוספים בשוק המדיה ככל הנראה בכוונתו לייצר נוכחות כלכלית: "נוחי לא יעצר במעריב", אמר גורם בכיר בשוק, "אם הנוכחות הכלכלית אכן חשובה לו, הוא יעשה זאת על ידי ייצור תוכן כלכלי, או מיזוג בין גלובס לבין מעריב ובכך ייצר קבוצה שלישית בישראל שיש לה זרוע כללית וזרוע כלכלית, יחד עם ידיעות וכלכליסט והארץ ודה מרקר".

פרופ'סור גבי ויימן, מהמחלקה לתקשורת באוניברסיטת חיפה, מוצא שלושה מניעים אפשריים לרכישת העיתון על ידי דנקנר: מניע אידאולוגי מוצהר, כמו זה של שלדון אדלסון בישראל היום, מניע עסקי טהור, או האופציה הסבירה שמדובר בשילוב בין השניים: " איש עסקים כמו דנקנר לא יהיה נקי משיקולים עסקיים. לפי הצהרותיו, יש לו גם משנה פוליטית, ולא נראה שאמירותיו בעלמא. מה שהופך את הקנייה למשתלמת. במקרה של דנקנר, הוא אדם שללא ספק יש לו שיקולים תקשורתיים רחבים יותר, יש לו גם בעלות על גופי תקשורת אחרים וסביר שהוא חושב על הרחבת האימפריה התקשורתית שלו.

"זה בהחלט די מטריד לחשוב שבעל חברות רבות כל כך מצטייד באמצעי תקשורת ויוכל, לפחות תאורטית, לחבר את האינטרסים התקשורתיים והעסקיים. נצטרך לשבת ולראות, אבל לאור ניסיון העבר זה צריך להטריד כל מי שרוצה עיתונות חופשית לוחמת ודמוקרטית. יש הוכחות שהדברים האלו קורים ועיתונאים, במודע או שלא במודע, מתיישרים עם האינטרסים מתוך הרגשה שכך צריך לעשות וזאת תופעה מפחידה. לכן על השמחה החלקית על הצלת התקשורת מאפיל לפחות אצלי החשש שהמחיר שנשלם על ההצלה הזו על ידי אנשי הון שיש להם הרבה מאוד אינטרסים, הם יתערבו גם בתקשורת החופשית בישראל".