כותרת במוסף גלריה של עיתון הארץ ביום שישי שעבר דיווחה: "לוי זיני, המנהל האמנותי של ערוץ 8 טוען שנעשים בארץ יותר מידי סרטים תיעודים". הכותרת, כדרכן של כותרות מטעה. זיני לא מתלונן בראיון על איכות הסרטים בארץ. לדבריו, רק הפקה של פחות סרטים תאפשר לערוץ 8 לשלם ליוצרים שכר הוגן על עבודתם. זיני צודק, בשביל לשמור על יצירה תיעודית חיה בארץ באמת חייבים להכפיל את התקציבים לסרט בודד, אבל לדעתי הכתובת לשינוי לא צריכה להיות בפנייה ליוצרים. הכתובת לשינוי נמצאת במשרדי ההנהלה של ענק הכבלים HOT ובמסדרונות המועצה לקולנוע, כשהמטרה הסופית צריכה להיות הכפלת חלקו של התקציב הדוקומנטרי בעוגת תקציב ההפקות הכוללת.
ערוץ 8 הוא עלה התאנה של HOT, בפרסומים שלה באנגלית מתהדרת החברה בכך שהערוץ התיעודי שלה זוכה לרייטינג גבוה יותר מהערוצים המקבילים לו בחו"ל, ואף אחד לא יכול להכחיש שאחוז ההצלחות וההשפעה של הסרטים התיעודים של HOT גדול בעשרות מונים מאחוז הכסף היחסי שמושקע בהם.
זו התרבות, מטומטמים
הבעיה היא שאת הערוץ הנחשב ביותר של תאגיד הענק, שבבעלות טייקונים כמו משפחת פישמן, משפחת מוזס ופטריק דרהי ממנים יוצרים תפרנים שלא גומרים את החודש מהכיס הפרטי להם, ולא, המערך הכלכלי של HOT לא היה מתמוטט אם ערוץ 8 במקום לצמצם את מספר הסרטים היה פשוט מכפיל את התמורה שהוא נותן תמורתם, כל הסיפור הוא משהו שהיה עולה עוד 4 מיליון שקל, כסף קטן לחברה עם מאזן של למעלה מחמישה מיליארד שקל ורווח תפעולי של 150 מילון שקל.
אבל אנחנו בישראל שנת 2011 עידן הקפיטליזם החזירי: קונים ממש בזול, מוכרים ממש ביוקר. והאמת האשמה היא גם עלינו היוצרים שבמשך שנים הרגלנו את הערוצים שגם בחצי מחיר נעשה את העבודה. אמנים, אתם יודעים, לא עושים את זה בשביל הכסף.
אבל זה לא רק כסף, יש עוד עניין קטן, קוראים לו תרבות. בשנים האחרונות מנסים ב-HOT לשנות את הקריטריונים של מועצת הכבלים והלויין בכל הקשור לתנאי הרישיון של "הפקה תיעודית מורכבת" ולהמיר את הכסף שהחוק דורש מהם להשקיע בסרטים תיעודים בודדים, יקרים ומורכבים יותר, לסדרות ריאליטי וסדרות תיעודיות. בעולם שמבוסס על מיתוג, קל יותר לשווק סידרה מסרט בודד. אני לא נגד סדרות, להפך, אבל לא במקום הסרט הבודד אלא בנוסף, יש מספיק כסף בשביל זה. חיסול הסרט התיעודי הבודד הוא דבר שעלול לדעתי להפוך לעוד שלב בניוון מוחם התרבותי של צופי הטלוויזיה בישראל.
הבימאים הדוקומנטרים - עצמאים בשטח
להבדיל מסרט בודד כשמחליטים על סידרה צריך לפנות לקונצנזוס: יותר פרקים, מחנה משותף נמוך יותר, (מישהו זוכר כמה סדרות תיעודיות על חתונות עשו בכאן?) וזה שורש העניין: בבסיסה הטלוויזיה בנויה על הניסיון של מקבלי ההחלטות למצוא מה הכי הרבה אנשים רוצים לראות, לספר את הסיפורים ולהראות את הדמויות שכולם מדברים עליהן עכשיו. הסרט התיעודי הבודד הוא המקום האחרון אולי בו ניתנת במה ציבורית לסיפורים שאנחנו לא באמת רוצים לראות, וכשהדבר נעשה בכישרון כשהסרט נגמר אתה יושב בבית וחושב לעצמך 'וואלה, למדתי משהוא חדש על החברה שבה אני חי, למדתי משהוא חדש על עצמי'. לפעמים אתה מתעצבן, לפעמים אתה מתרגש אבל לפחות אתה לא מעביר שעה בבהייה במיליון שקל שאף פעם לא יהיו שלך.
כי את תפיסת העולם שלנו אנחנו מגבשים מהתרבות שאנחנו צורכים, בעיקר מהתקשורת. מעיתונאים שעושים את עיקר עבודתם בטלפון, מדרמות טלוויזיוניות שנכתבות מול המחשב ומבוצעות על סט סגור, מסרטי קולנוע שמנסים לבנות באופן ריאליסטי מציאות דמיונית, ומתכניות ריאליטי שמביימות אנשים אמיתיים לתוך סיטואציות טלוויזיוניות.
בין לבין ישנם כמה עשרות, או מאות, אנשים בארץ הזאת שמסתובבים בשטח, עם מצלמה ביד, ומתעדים את החיים בשטח,LIVE, ואולי זו רק שעה טלוויזיונית שקשה לשווק אבל השעה הזאת היא זרע חשוב במערך החברתי שלנו, כי הקהל שנחשף לעולם חדש לראשונה בסרט תיעודי מגלם את החוויה החוצה, באופן שהוא צורך את התקשורת ובחומר שבו התקשורת תתעסק. בעקבות הסרט הדוקומנטרי יגיעו העיתונאים, התסריטאים במאי הקולנוע ואפילו מעצבי האופנה. המשקל הסגולי של הסרט התיעודי הבודד בעולם החברתי תרבותי שלנו גדול עשרות מונים מזמן השידור שלו, או מהכסף שגוף השידור שילם תמורתו.
זה התקציב, מטומטמים
מה שצריך לעשות זה להגדיל את התקציב של הסרטים התיעודים בארץ. להפוך אותו לתקציב ריאלי, כי בישראל היקרה שלנו התקציב הממוצע של סרט תיעודי הוא חצי מתקציבו של סרט מקביל באירופה ורבע מארצות הברית. יותר מיד זמן נוצרה פה תפיסת העולם לפיה התאגידים יממנו חצי מהסרט והחצי השני ימומן על ידי להט היוצרים, אז תעשו טובה, שחררו אותנו מסעיף הלהט, גם ככה חם פה באוגוסט במיוחד כשאתה מחזיק מצלמה עשר שעות, וצריך לנהוג שלוש הביתה. זו שיטה חולה שדורשת שינוי: מערכת שמבוססת על הלהט שלנו לעשות סרטים, ועל הלהט הלא פחות חזק של גופי השידור למקסם רווחים.
ולסיום בשביל לשים את הנושא בפרופורציה, כמה מספרים, בשנת 2011 ישקיעו בערוץ 8 , 7 מילון שקלים בהפקות מקור. עשרות אנשי מקצוע: במאים ,צלמים, אנשי סאונד, עורכים אנשי פוסט, מוזיקאים, ובתי פוסט מתפרנסים מהסכום הזה,שכולל בתוכו את כל הסרטים וכל הסדרות שהערוץ המכובד מנפיק בשנה. הסכום הזה נמוך בחצי מיליון שקלים מעלות השכר השנתי של איש אחד בשנת 2010, מנכ"ל HOT שרותי תקשורת כבלים בע"מ.
העם דורש .....
ישרי הלפרן הוא יוצר סרטים דקומנטרים וחבר הנהלת איגוד הבמאים, בין סרטיו "פצצות בדרך לסוף העולם" "הנמר האחרון" "ילד מותר" ו"זכות אבות".