פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

      אבי וייס על הצעת חוק לשון הרע: "המטרה היא לסתום פיות"

      "הצעת חוק אבסורדית", "סופה של העיתונות החוקרת", "חלטורה", מנכ"ל חדשות 2 ועיתונאים בכירים אחרים תוקפים את הצעת החוק שעתידה להגדיל דרמטית את גובה הפיצויים בתביעות לשון הרע

      בניגוד לעמדת משרד המשפטים אישרה ועדת חוקה, חוק ומשפט של הכנסת בתחילת השבוע לקריאה ראשונה את הצעות החוק המאפשרות לבית המשפט לפסוק פיצויים למי שנפגע מפרסום לשון הרע, ללא הוכחת נזק, עד למיליון וחצי שקלים. על פי הצעת החוק, אותה יזם ח"כ יריב לוין (ליכוד) בית המשפט יוכל לחייב את מי שפרסם לשון הרע, לרבות כלי התקשורת, בתשלום פיצויים בסך 300 אלף שקלים. במקרה והוכח כי הפרסום כוון לפגוע בתובע, יוכל בית המשפט להכפיל את הסכום. במקרה ולא תפורסם תגובת הנפגע לפרסום במלואה, ניתן יהיה לפסוק פיצויים בסך של עד מיליון וחצי שקלים.

      מדובר למעשה בהחרפה דרמטית של הסנקציה בחוק שעמדה על 50 אלף שקלים. משה רונן, עיתונאי ידיעות אחרונות ומשפטן סיפר על התהוותו של סעיף הפיצוי ללא הוכחת נזק. רונן מספר כי בסוף שנות ה-90 העלו ח"כ בני אלון ומאיר שטרית הצעת חוק שביקשה לאפשר לבתי המשפט לפסוק פיצויים בגין פרסום לשון הרע, גם ללא הוכחת נזק. השניים ביקשו לפסוק סכום מקסימלי של 80 אלף שקלים, אולם לאחר דיונים בוועדות, בהן השתתף רונן כנציג האיגוד הארצי של עיתונאי ישראל, התקבלה פשרה לפיה הסכום יעמוד על 30 אלף שקלים. ההצעה אמנם עברה במליאה, אולם נרשמה לה הסתייגות שהעמידה את הסכום המקסימלי על 50 אלף שקלים.

      רונן נזכר: "שבוע לאחר מכן פגשתי את שניהם ודיברתי עמם על כך שהסכום שנקבע לבסוף הוא גבוה מהסכום עליו סיכמנו בוועדה. בתגובה אמר לי ח"כ שטרית, בנימה מבודחת: 'מה אתה סומך על פשרה שעשית עם פוליטיקאים'?'”. יותר מעשר שנים אחרי תוהה רונן אם חברי הכנסת יהיו מוכנים להכיל את החוק גם על עצמם: "את אותם פוליטיקאים צריך לשאול האם הם מוכנים לוותר על החסינות שלהם כשהם מוציאים לשון הרע? הרי אלה כלל אינם כפופים לחוק כיוון שיש להם חסינות מוחלטת. הם יכולים להשמיץ כל אדם ואי אפשר לתבוע אותם".

      רביב דרוקר: מדובר בחוק שערורייתי"

      הצעת החוק זוכה כמובן להתנגדות גורפת מצידם של כל כלי התקשורת: "זו הצעת חוק אבסורדית, מנותקת מהמציאות ומסוכנת לדמוקרטיה הישראלית", אומר מו"ל כלכליסט יואל אסתרון. "זו הצעת חוק שהיא חרפה למי שהזה אותה".

      מנכ"ל חברת החדשות של ערוץ 2, אבי וייס אמר: "מדובר בעוד הצעת חוק שמטרתה לסתום פיות ולהפחיד את התקשורת. אין להצעת החוק הזאת אח ורע בעולם". וייס הדגיש את הסעיף לפיו יחוייבו כלי התקשורת לפרסם את תגובת הנפגע לפרסום הפוגע במלואה ואמר:”זו דוגמא קטנה לאבסורד. המשמעות היא שגוף או אדם יכולים להעביר תגובה בת חמישה עמודים וכלי התקשורת יאלץ לפרסם אותה. הסעיף הזה ועוד רבים אחרים עברו בוועדת חוקה! אין חולק שצריך לפרסם תגובה אבל אין גם חולק על כך שמה שקרה בוועדה זו חלטורה שהתקבלה ברוב קולות של חברי הכנסת אך בניגוד גמור להמלצת משרד המשפטים ונגד דעתה הברורה של היועצת המשפטית של הוועדה".

      הפרשן הפוליטי ומגיש "המקור" של ערוץ 10 העיתונאי רביב דרוקר חושב שהצעת החוק עלולה להביא לסופם של התחקירים העיתונאיים. בשיחה עם וואלה! ברנז'ה אמר דרוקר: ”מדובר בחוק שערורייתי שלא מבין את תפקידה של עיתונות ועיתונות חוקרת. אני בהחלט חושב שהעיתונות והחוקרת צריכה לקבל על עצמה עוד חובות כדי להתאים את עצמה לתקשורת מודרנית. בין השאר מתן שהות מספקת לתגובה, פירוט אמיתי של הראיות שעומדות נגד האדם שעושים עליו תחקיר, הקראה עניינית של התגובה ושילובה תוך הממצאים, ההסכמה לפרט את הליך ההכנה של התחקיר בבית משפט, יש שורה של דברים . ואם היו באמת מתעניינים ורוצים לשפר את התחום, שנמצא במצב מזעזע זה מה שהם היו עושים". לדבריו של דרוקר מי שעתיד להיפגע מהשינוי בחוק הוא הפוליטיקאים עצמם, הרי היום הם כועסים ומחר הם ירצו שיעשו תחקיר על אחד היריבים שלהם, אבל אי אפשר לעשות תחקיר , הסיכון הוא יותר מדי גדול. פשוט לא יהיו תחקירים".

      ואיך אריאל שרון קשור לזה?

      נציגי גופי התקשורת השונים הביעו את התנגדותם הנחרצת לחוק עוד בדיונים בוועדת חוק, חוקה ומשפט. "ההצעה הזו היא רעה מאוד והיא תגרום לכך שאף עיתון או אתר, אם ירצה לעשות תחקיר, לא יוכל לעשות זאת, מכיוון שגם אם הוא צודק, הוא לא יכול להתמודד עם תביעה כזו. אין היום במדינת ישראל כלי תקשורת שיכול לעמוד בכך. יהיו רק ידיעות של יח"צנים ולא יהיו תחקירים" אומר משה רונן.

      הצעת החוק מדאיגה גם את נשיאת מועצת העיתונות השופטת בדימוס, דליה דורנר: “יש בהצעה צינון קשה לחופש העיתונות ואנשים יחששו משום שמדובר על העלאת הפיצויים, לסכומי עתק. ממילא אצלנו החוק הוא כזה שהעיתונאי צריך להוכיח את הגנתו במקרה של תביעת לשון הרע וברגע שהצד התובע מוכיח שהדברים הם פוגעים החובה עוברת על העיתונאי". דורנר לא רואה סיבה להחמיר את הסנקציות שישנן כעת בחוק: "לא הצביעו על מקרה שבו הפיצויים הקיימים לא הספיקו, זה פוגע בחופש הביטוי בצורה ניכרת ועשוי לעורר בעיות חוקתיות. כנשיאת המועצה אינני שמחה על ההצעה הזו ואני מקווה שהיא לא תהפוך לחוק. אני מקווה שהעניין יבדק".

      ומה המצב מעבר לים? “בארצות הברית צריך להוכיח כי הייתה כוונת זדון בפרסום", אמר העיתונאי הוותיק רפי מן, “דוגמא לכך היא משפט הדיבה שניהל אריאל שרון נגד המגזין טיים. שרון היה צריך להוכיח כי היה זדון בפרסום ולא רק נזק". המצב בארצות הברית מחריג את הדיון בתביעות לשון הרע לגבי מי שהינו נבחר ציבור. שם על איש הציבור להוכיח שהעיתון, או העיתונאי, פעל בזדון, אחרת לאיש הציבור אין אפשרות לתבוע. הצעת החוק של חבר הכנסת לוין מאידך, מאפשרת פיצויים עד ל-300 אלף שקלים במקרה ולא הוכח נזק, ובמקרה והוכח זדון הסכום מוכפל. "לקחו את ההבחנה בין קיומו והיעדרו של הזדון מהחוק האמריקאי, אבל מעתיקים אותה בצורה מסולפת נגד העיתונות" הדגיש משה רונן.

      משרד המשפטים: עלוללה להיות פגיעה דרמטית בחופש הביטוי

      כפי שהוזכר בראשית הדברים, ההתנגדות להצעת החוק מגיעה גם מהדרג הביצועי. נציגי משרד המשפטים הביעו כבר בוועדת השרים לענייני חקיקה את התנגדותם לחוק. בדיון שהתקיים ביום שני בוועדת חוקה חוק ומשפט, טענו נציגי משרד המשפטים כי הסכומים המוצעים מהווים קפיצה משמעותית והדגישו כי עניינם אינו רק בכלי התקשורת הגדולים, אלא גם בדובר הפרטי: “אמא שמגיבה בפורום הורים או בלוגר", לדבריהם: "הם יקראו את החוק ולא ילחצו על הסנד. הסכומים האלו שהם לא ממוקדים מובילים לפגיעה דרמטית בחופש הביטוי ולאפקט מצנן ולכן צריך לבדוק אותם מחדש". עוד טוענים נציגי משרד המשפטים כי מקומו של סעיף התגובה נמצא בכללי האתיקה, “הקניסה על ההפרה של החובה האתית הוא בחוסר פרופורציה למעשה עצמו" אמר נציג המשרד בדיון.

      ההתנגדות להצעת החוק מגיעה כצפוי בעיקר מהצד השמאלי של המפה הפוליטית. חברי הכנסת זהבה גלאון, ניצן הורביץ, חנא סוויד ודניאל בן סימון הביעו את התנגדותם החריפה להצעת החוק בדיונים. יושבת ראש העבודה, ח"כ שלי יחימוביץ', שלא השתתפה בדיון, הביעה גם היא את מורת רוחה, ובהודעה שהוציאה מטעם מפלגת העבודה מסרה:”הצעות אלה פוגעות קשות בחופש העיתונות, מונעות לחלוטין קיומם של תחקירים עיתונאים, נותנות כח בלתי סביר בידי בעלי הון לתבוע ככל העולה על רוחם. ומהלכות אימים על עיתונאים ובלוגרים. והן יאפשרו אך ורק למי שיש בידו ממון לתבוע את עלבונו ולא יועילו כהוא זה לאנשים מן הישוב שנפגעו כתוצאה מפרסום כזה או אחר".