פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

      תקשורת שבויה

      גדי סוקניק חושב שגופי התקשורת שגו כשחתמו על האמנה של דובר צה"ל לסיקור שחרור שליט וחושב שהיה עליהם לסכם את הדברים בינם לבין עצמם, באמצעות מועצת העיתונות, לו היתה רלוונטית

      כלי התקשורת נפלו למלכודת אתית ומקצועית. לא שהייתה להם ברירה. הוצעה להם אמנה שאי-אפשר-לסרב לה, בנושא חדשותי רותח שמעניין את כל המדינה. ואיך הם נקלעו לאין-מוצא המקצועי הזה? כי אין להם שום גוף מאחד, שום מכנה מקצועי משותף. מי?! מועצת העיתונות?! הצחקתם. גם הפעם נעלמו עקבותיה של הישות הבלתי קיימת הזו.

      כי מה קרה? חייל חוזר מבידוד בלתי אפשרי של חמש שנים וחצי. השיבה עלולה להיות קשה כמעט כמו השבי עצמו. הסיקור של ימיו הראשונים של גלעד שליט בבית הוא אולטרא-מעניין אבל לא כל-כך חשוב. הוא עלול גם להיות מציצני. יותר מכך. התנפלות חסרת מעצורים של עיתונאים וצלמים על החייל גלעד שליט, שהיה מופנם עוד לפני הטראומה, לא כל שכן אחריה, עלולה לפגוע בו ובמשפחתו עוד הרבה מעבר למה שנפגעו. כיוון שלא מדובר, על פניו, בסיכון בטחוני מהסוג שמאפשר שימוש סביר בצנזורה הצבאית יזם דובר צה"ל, בצדק מבחינתו, סוג של "הגנה אזרחית" על רס"ל שליט. מן אמנה שעליה חותמים כל כלי התקשורת ולפיה, בתרגום חופשי, "במשך 10 ימים לפחות אנחנו לא מצלמים את פדוי השבי אבל עוקבים עם היד על הדק המצלמות אחר יריבינו העיתונאים"... וכך אולי לא יחזרו על עצמם המרדפים המביכים אחר הראשוניות שאחד משיאיהם השליליים התרחש כשהעיתונאים שעטו על בית רמון הם שבישרו למעשה לרונה על נפילת בנה אסף.

      דובר צה"ל מייצג את האינטרס של עצמו

      הבעיה היא שבמדינה דמוקרטית מתוקנת צריך להימנע מלאפשר לצבא להכתיב לכלי התקשורת החופשיים מה לעשות. הוא יכול בהחלט ליזום אמנה כזו- אבל לעיתונות אסור לחתום עליה. זה לא סביר ולא בריא. הסכמה כזו צריכה לצאת מן התקשורת עצמה: או כהבנה מוסכמת על כולם או כיוזמה של גוף יצוגי. אילו היה באמת אחד כזה. דו"צ פשוט התפרץ, בצדק מבחינתו, לואקום שנוצר. עכשיו לך תסרב לחתום לו. נראה אותך- טלוויזיה, עיתון, אינטרנט או רדיו מתעלם מן ה"אמנה". מי שיפר, או ייראה כמפר, הרי יוקע פומבית בשלב זה. ועובדה שצה"ל הציע בתחילה איפול בלתי סביר של חודש וחצי- וכנראה שתחת הלחץ "ירד" לעשרה ימים בלבד. בשלב זה. כי דובר צה"ל מייצג את האינטרס של עצמו כשהוא מציע "אמנת סיקור".

      לו ההחלטה בידי- הייתי מודיע על הסכמה לעקרונות- אבל לא חותם. כי מה יקרה אם אחרי יומיים יתברר שהמקומון של פקיעין צילם יופי של תמונות של גלעד בגינה ו"מריץ" אותן באינטרנט? והן מתפרסמות כבר בחו"ל? מי יישבר ראשון תחת הפיתוי? הרי חתמתם! ואם יתרחש אירוע דרמטי ליד בית המשפחה (ולא אפרט שלל תסריטים לא-דמיוניים שרצים בראשי)? מי יחליט על הפעלת צוות? דו"צ? ויהיה צריך להתחנן לפניו ש"יפשיר" את החתימה..?

      אז מה כן? כלי התקשורת היו יכולים לסכם ביניהם לרדת לזמן מה מגלעד. באמצעות מועצת העיתונות למשל, אילו היתה קיימת באמת, מסכמים שצוות משותף/מתחלף מסקר בשטח- אבל רק מה שנציג משפחת שליט (היועצת המלווה תמי שיינקמן, למשל) מאשר. במקביל, כל כלי תקשורת יכול לפנות אל הנציגה בכל בקשה לבלעדיות כזו או אחרת- ושהמשפחה תחליט. נכון- זה דומה במידה רבה למתווה של דו"צ. אבל בלי חתימות, ובעיקר- בלי שהצבא יתווך, עם כל הכבוד. ויש כבוד.