73% מהישראלים: הצעת חוק לשון הרע תפגע בחופש הביטוי

"מדוע מוגן חופש הביטוי בחברות החופשיות? מדוע הוא נחשב כזכות אדם ראשונית? מדוע בחרה הגדולה שבאומות החופשיות לפתוח את מגילת הזכויות שלה בהוראה האבסולוטית - 'הקונגרס לא יחוקק שום חוק המצר את חופש הביטוי או את חופש העיתונות'? שאלות אלה שסבור הייתי כי לא תשאלנה עוד צריכות תשובה מחדש, להזכיר את שנשכח" - כך כתב המשנה לנשיאת בית המשפט העליון, אליעזר ריבלין, בפסק דין שניתן בשבוע שעבר וקיבל את ערעורה של אילנה דיין על חיובה לשלם לסרן ר' פיצויים, לאחר שבית המשפט המחוזי קבע כי היא הוציאה דיבתו רעה.

בפסק הדין של הרכב שופטי בית המשפט העליון, הרחיבו השופטים את ההגנה הניתנת לעיתונות אחראית בשל חשיבות תפקידה בחברה דמוקרטית, כחושפת גילויי שחיתות ונאבקת בנגעים שהשלטון מעוניין להסתיר מעיני ציבור הבוחרים.

להגנה על חופש הביטוי וחופש העיתונות, כותב ריבלין, חשיבות יתר דווקא במקום שבו הביטוי אינו פופולרי ואינו נעים לאוזן. ריבלין מבהיר כי "חשיבותו הרבה ביותר של חופש הביטוי מתבטאת דווקא בהגנה על ביטויים קיצוניים וקשים, המעוררים מחלוקת וסלידה".

מול חופש הביטוי ניצבת זכות היסוד של אדם להגן על שמו הטוב. חוק איסור לשון הרע וההסדרים הקבועים בו מהווים איזון שערך המחוקק בין שתי זכויות היסוד. כעת מעוניין המחוקק להסיט את האיזון כך ששמו הטוב של אדם יזכה להגנה משמעותית ומרתיעה בהרבה. הצעת החוק לתיקון חוק לשון הרע, שיזם ח"כ יריב לוין (ליכוד), אמורה לעלות בקרוב לקריאה בכנסת. הצעת החוק תגדיל את סכום הפיצוי המקסימלי בלשון הרע מ-50 אלף שקל ל-300 אלף שקל, מבלי שהתובע הוכיח שנגרם לו נזק כספי.

לעומת חלק מחברי הכנסת שתומכים בהצעה, שופטי העליון דווקא חיזקו את הזכות של חופש הביטוי, בעיקר של העיתונות. סקר משותף של TheMarker ומחלקת לשון הרע במשרד עוה"ד אריאל שמר ושות', שנערך על ידי מכון גיאוקרטוגרפיה, מגלה כי 73% מהישראלים סבורים כי הצעת החוק להגדלת סכום הפיצוי המקסימלי בתביעות לשון הרע מ-50 אלף שקל ל-300 אלף שקל, מבלי שהוכח שנגרם נזק לתובע, תפגע בחופש הביטוי; 17.1% מהישראלים סבורים שהצעת החוק כלל לא תפגע בחופש הביטוי; ו-9.5% לא יודעים.

הסקר בוצע לפני כשבועיים בקרב 500 ישראלים, שמהווים מדגם ארצי מייצג של האוכלוסייה הבוגרת ביישובים היהודיים בישראל. רמת המובהקות הסטטיסטית שלו היא 95%. פילוח הנתונים לפי רמת הדתיות של המשיבים העלה כי שיעור החילונים החוששים לפגיעה רבה בחופש הביטוי כתוצאה מהתיקון בחוק הוא הגבוה ביותר - 26% לעומת כ-17%% מקרב המסורתיים ו-24% בקרב החרדים. נתון מעניין נוסף מצביע על כך שככל שהגיל עולה, נוטה הישראלי להאמין באיתנותו של חופש הביטוי וכי הצעת החוק לא תפגע בו. מתוך אלה שהשיבו כי הצעת החוק לא תפגע כלל בחופש הביטוי, כ-12% הם בני 18-34; 17% בני 35-54; ו-22% הם בני 55 ומעלה.

בניגוד לדעה הרווחת שהישראלים ממהרים להגיש תביעות דיבה נגד מי שפגע בהם לדעתם, מממצאי הסקר עולה כי יותר מ-92% מהישראלים כלל לא שקלו להגיש תביעה; רק 1.9% הגישו תביעה לאחר התייעצות עם עורכי דין; 0.9% אחוז החליטו שלא להגיש תביעה לאחר היוועצות עם עורך דין; ו-4.8% החליטו לוותר על התביעה ללא התייעצות עם עורך דין. ממצאי הסקר מעלים נתונים מרתקים בנוגע לדמותו של הישראלי שהגיש תביעת לשון הרע כדי להגן על כבודו.

בפילוח התשובות לפי רמת האמונה בדת, נמצא כי באופן כללי אנשים שהגדירו עצמם מסורתיים נוטים יותר להגן על שמם הטוב באמצעות פנייה לבתי המשפט - 3.2% מהמסורתיים הגישו תביעת לשון הרע לעומת 1.7% בקרב החילוניים. מקרב המשיבים הדתיים-החרדיים אף אחד לא הגיש תביעת לשון הרע ואף חרדי גם לא התייעץ עם עו"ד בעניין. עוד נמצא כי יותר מ-94% מהחילוניים לא שקלו להגיש תביעה. זאת לעומת כ-87% מהמשתתפים המסורתיים שהשיבו כי לא שקלו להגיש תביעה. בקרב החרדים רובם המוחלט - 97% מהמשיבים, לא שקלו להגיש תביעה.

בפילוח הנכונות להגיש תביעת דיבה לפי רמת הכנסה, התברר כי רמת הכנסה גבוהה מאפשרת לאדם לשמור על שמו הטוב באמצעות פנייה לערכאות. נשאלים שהשתכרו מתחת לממוצע לא הגישו תביעת לשון הרע כלל; לעומת 0.9% מהמשיבים שמשכורתם באזור הממוצע; 2.6% מהמשתכרים מעל הממוצע, השיבו כי הגישו תביעה.

הממצאים גילו כי ככל שאדם משתכר יותר, כך הוא יכול להרשות לעצמו היוועצות עם עורך דין. כלומר, הנגישות לצדק בעבור בעלי ממון קלה יותר: 0.3% מקרב המשיבים שמשתכרים מתחת לממוצע נועצו בעורך דין והחליטו לא להגיש תביעה, והנתון עולה ככל שרמת ההכנסה עולה - 0.8% מקרב האנשים שמרוויחים שכר סביב הממוצע נועצו בעורך דין לפני שוויתרו על הגשת התביעה; מתוך המשתכרים מעל הממוצע עשו זאת 2.4%. בפילוח לפי מין נמצא כי הנשים נוטות להיאבק פחות על שמן הטוב באמצעות הגשת תביעות: מבין התובעים, 3.1% היו גברים לעומת 0.7% נשים.

הסקר מגלה כי רוב הציבור מכיר את חוק לשון הרע (77%). מבין מי שמכיר את החוק, רק 40.6% שמעו על ההצעה להעלאת סכום הפיצויים ללא הוכחת נזק. מהנתונים עולה עוד כי שיעור האזרחים המכירים את חוק לשון הרע, גדל עם העלייה בהכנסה.

53% מהישראלים שמכירים את החוק הם בעלי הכנסה גבוהה מהממוצע. כמו כן, בקרב מי שמכיר את החוק, קיים רוב לציבור החילוני (49%) ולבעלי השכלה אקדמית (54%). עוד נמצא כי יותר מרבע מהנשים (27%), השיבו כי אינן מכירות את חוק לשון הרע, זאת לעומת 18.4% מהגברים.

עו"ד צבי גלמן, ראש תחום לשון הרע במשרד אריאל שמר ושות', סבור כי "הממצא שלפיו 77% מהציבור מכירים את חוק לשון הרע מצביעה על חשיבותו של השם הטוב בעיני האזרח הישראלי. הנתון שלפיו 8% מהישראלים שקלו בשלב זה או אחר בחייהם להגיש תביעת דיבה הוא משמעותי ולא מבוטל. הישראלי לא רק מודע לחשיבותו של שמו הטוב, אלא מוכן גם להגן עליו בבית המשפט. נתון זה תואם את מגמת הגידול בהגשת תביעות דיבה בשנים האחרונות ואנו צופים גידול גם בשנים הקרובות".

מהסקר עולה כי כ-41% מהישראלים תומכים בתיקון החוק והעלאת סכום הפיצויים; לעומתם, 34% מהציבור מתנגדים להצעה; 16% השיבו כי אינם תומכים ואינם מתנגדים להצעה; 9% לא יודעים. בקרב הגברים יש התנגדות רבה יותר להצעת החוק. 25% מהגברים מתנגדים מאוד להעלאת סכום הפיצויים, זאת לעומת 13% בלבד מהנשים. בקרב האנשים שמאוד תומכים בהצעה נמצא כי 11% מהם חילונים, 24% מסורתיים ו-23% חרדים. במקביל, בקרב אלה שמתנגדים מאוד להצעה כמעט רבע, (24%) חילונים, לעומת 16% מסורתיים ו-13% חרדים.

לשון הרע - תמונת מצבשיעורי התמיכה הגבוהים ביותר בהצעת החוק היא של בעלי ההשכלה האקדמית. 44% מבעלי השכלה אקדמית תומכים בחוק, לעומת 30% מתנגדים. בקרב בעלי השכלה על-תיכונית, כ-40% תומכים בהצעת החוק, 32% מתנגדים. בקרב בעלי השכלה שהיא עד תיכונית, שיעור התומכים (39%) דומה לשיעור המתנגדים (38%).

גלמן מציין כי "הסקר מגלה שהציבור מבין, מודע ועוסק בחוק לשון הרע, ומוכיח כי למרות הקריאות הרבות בגנות הצעת החוק, כמחצית מכלל הציבור מסכים שיש צורך להגדיל את סכום הפיצויים - גם אם הדבר כרוך בפגיעה אפשרית בחופש הביטוי. העובדה כי 73% מהציבור מאמינים שהתיקון יפגע בחופש הביטוי, ולמרות זאת הצעת החוק זוכה בתמיכה של 41% מהישראלים (לעומת 34% בלבד שמתנגדים), היא משמעותית ומשקפת תחושה שלפיה כיום אין איזון הולם בין הזכות לשם טוב לבין חופש הביטוי, שזוכה להגנה.

הסבר אפשרי אחר מזה שמציע גלמן הוא שאף שרוב הציבור סבור שהצעת החוק תפגע בחופש הביטוי, הוא אינו מייחס חשיבות רבה לחירות זו ואינו רואה בה כחיונית למשטר דמוקרטי. ייתכן שחלק מהתומכים בהצעת החוק, הסבורים במקביל שהיא תפגע בחופש הביטוי, חושבים כי חופש הביטוי בישראל כה חזק ומושרש כך שפגיעה בו לא תהווה פגיעה בעקרונות הייסוד של המשטר בישראל.

עיבוד הנתונים בנוגע לפסקי הדין בתביעות בלשון הרע שניתנו בבתי המשפט בישראל ב-2011 מלמד כי מספר פסקי הדין גדל אמנם ב-50% לעומת 2010, ואולם כמעט שני שלישים מבין התובעים שהגישו תביעות דיבה נחלו אכזבה במאבקם להשיב לעצמם את שמם הטוב. בכל פסקי הדין שניתנו בבית המשפט העליון ב-2011 דחה בית המשפט העליון ערעורים שהוגשו על פסיקות בתי המשפט המחוזיים בתביעות דיבה.

מחלקת לשון הרע במשרד אריאל שמר ושות' בחנה את כלל פסקי הדין שנפסקו בתחום בערכאות השונות ב-2011. מהבדיקה עלה כי בשנה זו ניתנו בסך הכל 232 פסקי דין שהכריעו בטענות להוצאת לשון הרע. מדובר בעלייה של 100% בהשוואה ל-2010. לעומת 2009 מדובר בזינוק של יותר מ-300% בכמות פסקי הדין שניתנו בתחום. הרוב המשמעותי של התביעות בתחום מוגשות לבתי משפט השלום, שבהם סכום התביעה המקסימלי הוא 2.5 מיליון שקל. ב-2011 ניתנו בבתי משפט השלום 229 פסקי דין, לעומת שלושה פסקי דין בלבד שניתנו בבתי המשפט המחוזיים. ב-2011 פורסמו בנוסף עוד 17 פסקי דין בבתי המשפט המחוזיים שדנו בערעור על פסק דין שניתן בבית משפט השלום. בית המשפט העליון פסק בחמישה ערעורים על החלטות בתי המשפט המחוזיים.

למרות התחושה בציבור כי תביעות לשון הרע מוגשות בעיקר נגד גופי התקשורת, נמצא כי במהלך 2011 מרבית התביעות הוגשו נגד אנשים שהוציאו לשון הרע. בהשוואה לשנים קודמות, גם השנה נמשכת מגמת הירידה בשיעור התביעות נגד גופי תקשורת.

סכום הפיצויים הנמוך ביותר בבתי משפט השלום בתביעה שהתקבלה היה בשנה החולפת 1,000 שקל, בדומה ל-2010. הסכום הגבוה ביותר שנפסק ב-2011 היה 200 אלף.

סכום הפיצויים הממוצע בבתי המשפט השלום נמצא במגמת עלייה: מ-29.3 אלף ב-2009 ל-32.7 ב-2010, וכמעט 35 אלף בשנה האחרונה. למרות העלייה החדה במספר התביעות ופסקי הדין בלשון הרע, קיימת מגמה עקבית של ירידה בסיכויי הזכייה בתביעות. כשני שליש מהתביעות בשל לשון הרע נדחו, לעומת כ-36% מהתביעות שהתקבלו. מתוך 17 הערעורים שהוגשו השנה לבתי המשפט המחוזיים 10 נדחו, ואילו שבעה ערעורים התקבלו. כל חמשת הערעורים שבהם ניתן פסק דין ב-2011 בבית משפט העליון בתביעות לשון הרע נדחו.

עו"ד גלמן צופה גידול בכמות תביעות לשון הרע שיוגשו בשנים הקרובות. לדבריו "קיים חוסר הלימה בין חומרת הפגיעה בשם טוב לבין גובה הפיצויים שנפסקים לטובת הנפגע. אף שהחוק קובע כי הפיצוי בגין פגיעה בשם טוב ללא הוכחת נזק מסתכם ב-50 אלף שקל ובמקרים שבהם הוכח קיומו של נזק ניתן לתבוע סכומים גבוהים משמעותית, בפועל - הפיצויים שבתי המשפט פוסקים הם פשוט מגוחכים. לדעתי, ההצעה לתיקון חוק לשון הרע תוכל לשנות את המצב לטובה כך ששמו של אדם יוערך בסכומים גבוהים יותר, כפי שראוי".