פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

      "יש הבדל בין עיתונאי בפייסבוק לבין אדם מהשורה"

      לדברי תא"ל סימה וואקנין-גיל, "אם עיתונאי יפתח פייסבוק ויעלה דברים עיתונאיים – הוא חייב על פי חוק לאפשר לי לראות את הדברים". כך בפאנל המסכם של כנס DIGIT2012

      "השקנו השבוע מערכת חדשה שמנטרת בצורה חדשה את האינטרנט", אישרה היום (שלישי) לראשונה הצנזורית הראשית תא"ל סימה וואקנין-גיל, בכנס DIGIT2012 אשר נערך במרכז הבינתחומי בהרצליה בשיתוף וואלה! ברנז'ה.

      וואקנין-גיל אמרה את הדברים בפאנל המסכם של הכנס שנשא את הכותרת "המספריים נגד פייסבוק", ועסק במתח שבין העיתונות ברשת לבין הצנזורה, בהנחיית רועי כ"ץ, העורך הראשי של הכנס. בפאנל השתתפו עו"ד אבי חימי, אבי משולם – לשעבר העורך הראשי של "מעריב" ו"וואלה!", העורך הראשי של אתר NRG אודי הירש, עורך “העין השביעית" שוקי טאוסיג, השופט (בדימוס) עודד אליגון – לשעבר נשיא בתי משפט השלום בדרום וד"ר יובל קרניאל מבית הספר לתקשורת במרכז הבינתחומי הרצליה.

      "הצנזורה נתפסת כיום כגוף שמנסה להשתלט על האינטרנט ולא מצליח. זה לא נכון", פתחה את דבריה הצנזורית הראשית. "אנחנו מנסים לעבוד בתוך האינטרנט רק על האלמנטים הרלוונטיים לגבינו. הצנזורה לא יכולה לפסול כל דבר – לא כל מה שהקוראים חושבים שהוא סוד הוא סוד, וגם לא כל סוד הוא כזה שפוגע בביטחון, וגם סוד שפוגע בביטחון המדינה הוא לא כזה שהצנזורה תתערב בו. הרף הוא מאוד גבוה, רק מה שנמצא ברמת וודאות גבוה לפגיעה בביטחון המדינה יביא התערבות - ואלה דברים ספורים מאוד".

      "במדינת ישראל בגלל שהצנזורה עובדת תחת אינטרס והבנות עם העיתונאים, אני יכולה להבטיח שעיתונאים – גם כאלה שאומרים שהם לא עובדים עם הצנזורה, לא יפרסמו דברים כאלה. גם עיתונאים שאומרים בשידור שיש להם דברים להגיד והם לא יכולים בגלל הצנזורה – אין להם מה להגיד, הם סתם משתמשים בצנזורה", הוסיפה וואקנין-גיל.

      לדבריה, "יש הבדל בין עיתונאי בפייסבוק לבין אדם מהשורה. אי אפשר לנסות לתפוס את הכל, ברגע שאני אעשה את אני מאבדת את הרלוונטיות שלי והמוסריות שלי. אני לא נכנסת לכם לפייסבוק הפרטי ואין לנו כוונה לעשות את זה. אנחנו יושבים בפייסבוק על ערוץ 2 למשל. אם עיתונאי יפתח פייסבוק ויעלה דברים עיתונאיים – הוא חייב על פי חוק לאפשר לי לראות את הדברים".

      "צווי איסור הפרסום הם בעיה הרבה יותר אקוטית מהצנזורה הצבאית"

      ד"ר יובל קרניאל התייחס לדברים: "סימה וואקנין אומרת שהיא בולשת, ושהיא תעביר את זה לפרקליטות. זה נכון שהכלי של הצנזורה הוא מוחלש מאוד בגלל פסיקת בג"צ, אבל הפרקטיקה של הצנזורה היא כזו שגורמת לצנזורה עצמית של עיתונאים. העיתונות במידה רבה אחראית מדי – אנחנו, עיתונאים, מראש מצנזרים את עצמנו ומונעים מהקהל שלנו את אותם פרסומים. הגישה הזו שאומרת 'אנחנו נמשיך לעקוב אחריכם', יש פה היבט של הדמוקרטיה שלנו. אנחנו לא רוצים שהצבא יעקב אחר הפרסומים שלנו ברשתות חברתיות ועצם העובדה שעושים את הדבר הזה היא מזיקה".

      "צווי איסור הפרסום הם היום בעיה הרבה יותר אקוטית מהצנזורה הצבאית", אמר שוקי טאוסיג. "עם כל הכבוד לטוויטר ולפייסבוק, זה לא הדבר המשמעותי. היום העיתונות היא חלושה, מפוחדת, אין לה את הגב הכלכלי להסתכן – ואנחנו נמצאים במצב שגם יחס לצנזורה וגם בעניניים אזרחיים התקשורת היא נזהרת מאוד. התקשורת היא יותר קפדנית מהמשטרה והם מנצלים את החולשה הזו של העיתונות", אמר.

      "רבים מצווי איסור הפרסום הם לא חוקיים", אמר ד"ר קרניאל. "אבל יש אצבע מאשימה גם לעיתונאים שמשתפים פעולה עם צווי איסור פרסום לא חוקיים. העניין הוא הרתעה – לקחת את העיתונאים לחקירה ולהפחיד אותם במשך כמה שעות. ידם של בתי המשפט קלה על ההדק, יש חשיבות לעובדה שבפייסבוק אנחנו יכולים להיחשף לכל המידע הזה. חופש הביטוי לא ממש נפגע, מי שמתעניין יכול להגיע לכל המידע".

      "עניין של זמן עד שגם הניו מדיה ינוטרו"

      אודי הירש נשאל כיצד מטפל עורך בידיעה שאסור לו לפרסם חלקים ממנה, אך ידוע כי המידע נמצא ברשתות החברתיות. "כרגע ההחלטה היא לנטר את התקשורת הממוסדת, אבל זה עניין של זמן עד שגם הניו מדיה ינוטרו. זה רק עניין של החלטה וכוח אדם, בסין יש עשרות אלפי אנשים שעושים את זה – פה יש כמה עשרות".

      "כשהמשטרה מבקשת אישור פרסום, זה כי היא לא רוצה לחשוף את הדברים לציבור", אמר טאוסיג. "לנאשם אכפת ממכריו ומוקיריו וכאן ההבדל בין ידיעות אחרונות לפייסבוק. כי החברים של אותו חשוד באונס, למשל, אם זה יתפרסם בידיעות אחרונות או בפייסבוק זה אותו דבר כי זהותו תתגלה – המשטרה זה פחות חשוב לה הפייסבוק – מעניין אותה החשיפה לציבור".