פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

      רן תלם: "בלמכור סדרת טלוויזיה אחת ולעונה אחת אין כסף גדול"

      בלי ריאליטי, כדורים או ילדים מבשלים, סמנכ"ל התוכניות של "קשת" מדבר על ההצלחות במכירת הפורמטים לחו"ל, וגם על הכשלונות: "לסדרה האמריקאית לא היה קשר ל'רמזור'". ראיון

      הנה נתון מפתיע: ישראל הפכה בשנים האחרונות ליצואנית בכירה של פורמטים מתוסרטים לארצות הברית - ול"קשת" חלק ארי בהצלחה הזו. חמש סדרות של הזכיינית שודרו בצפון אמריקה לבדה, ושתיים נוספות נמצאות בפיתוח מעבר לים. יותר מזכייניות אחרות כמו "רשת" וערוץ 10, "קשת" שמה במובהק דגש על הפן הבינלאומי בעבודתה והזרוע האחראית על כך, "קשת פורמטס", צוברת כוח ומעמד. רק באחרונה נמכר הריאליטי "3" להפקה ב-CBS ואילו "פלפלים צהובים", זוכת פרסי אקדמיה ישראלית, נמכרה גם היא עם אופציית הפקה לאולפני ליונסגייט, מפיקת "מד מן". גם "בית ספר למוסיקה", למשל, נמצא בדרך להפקה בינלאומית אחרי עונה אחת בלבד תחת השם "Master Class".

      קפיצת הדרך הגדולה באמת של קשת, שאיפשרה את הנתונים המרשימים הללו, היתה מכירת "חטופים" לחברת FOX 21, מחברות ההפקה הבכירות בארה"ב. הסדרה שיצר גידי רף אומצה בהתלהבות על ידי רשת הכבלים המוערכת Showtime (שבאמתחתה "דקסטר", בין היתר) והפכה ל"הומלנד", מסדרות המתח המוערכות והבולטות של השנים האחרונות. זה לקח ל"הומלנד" עונה אחת בלבד לזכות ברייטינג מצוין לכבלים, בביקורות מפרגנות ובפרס גלובוס הזהב לסדרת הדרמה הטובה ביותר.

      נקודת החיבור בין "חטופים" ל"הומלנד" היא כל סיפורו של הפורמט הישראלי בארה"ב. זוהי נקודה שמשלבת פזילה קבועה לשוק האמריקאי עם מבט יציב על זה הישראלי, כפי שעשתה "קשת". בדרך ניצב רן תלם, סמנכ"ל התוכן של "קשת", שיצטרף לבוס אבי ניר ולמפיקי "הומלנד" ובכירים נוספים, בכנס שיעסוק בחיבור הטלוויזיוני שבין אמריקה לישראל וגם בתור הזהב של הדרמות - המוצר שאמריקה כה אוהבת לקנות מישראל. דקה לפני, בשיחה עם וואלה! ברנז'ה, הוא חושף קצת מהמתרחש מאחורי הקלעים של עבודתו.

      רן תלם (יח"צ , אלדד רפאלי)
      "ממש מקווה שכל מי שכותב פורמט יש לו איזה חלום שגם הוא יום אחד יעמוד על הבמה של גלובוס הזהב עם חליפה". תלם (צילום: אלדד רפאלי)

      "חטופים לא נכתבה כדי להיות מתאימה לשום מקום חוץ מהשוק הישראלי"

      איך זה בעצם עובד, מודיעים לתסריטאים שכחלק מהתהליך משווקים גם לחו"ל?

      "כל דרמה שנכתבת מטופלת קודם כל במחלקת דרמה וכמובן שגם לי יש בה חלק. נניח, במקרה חטופים ההתערבות הייתה מההתחלה. קרא את התסריט של גידי רף וחשב שהוא יהיה מעניין לשוק האמריקאי. אבל חשוב להדגיש שגידי כתב את הסדרה מתוך מטרה שתהיה משודרת בערוץ 2. גם קל לראות שהסדרה מאד ישראלית. היא לא נכתבה כדי להיות מתאימה לשום מקום חוץ מהשוק הישראלי. כבר במקביל לעונה הראשונה ,האוורד ואלכס התחילו לפתח את הסדרה שתתאים לשוק האמריקאי. ולכן, מי שראה את שתי הסדרות ואוהב לנתח טלוויזיה, יכול לראות איפה יש חוטים זהים, ואיפה יש דברים שנכתבו אחרת".

      כלומר, אין קשר בין ההצלחה הפנטסטית של הסדרה כאן בארץ, להחלטה לעשות לה אדפטציה בחו"ל.

      "למרות שבארה"ב השיטה עובדת אחרת, אני מאמין שהסתכלו גם על זה. אני מניח שאם חטופים הייתה כישלון אז זה היה משפיע".

      אז מה, היום סדרה שאין לה התכנות גם למכירה בחו"ל פשוט לא תעלה על המסך. להודיע ליוצרים?

      "ממש לא. אנחנו היום בהחלט לא לא נעשה אותה אם היא לא תצליח בחו"ל. מצד שני, כשאנחנו מסתכלים על פורמט אנחנו בהחלט מסתכלים אם זה יצליח. בכל מקרה, אנחנו לא מנסים לייצר משהו שאנחנו חושבים אם זה יצליח בחו"ל. רוצה דוגמא אקטואלית? קח את "הבת של השכן", שאנחנו לא מתביישים להודות שאנחנו חושבים שהיא צריכה להצליח בחו"ל – הפרק הראשון בה נעשה בנס ציונה, והדמויות שם נפגשות בבית העם. הרי יכולנו לחשוב על טאון הול ועל ההיא שבאה מניו יורק, אבל אנחנו הולכים קודם כל על מה שאנחנו מכירים ואוהבים ובאמת מאמינים בזה".

      "ואני אגיד לך יותר מזה, אני ממש מקווה שכל מי שכותב פורמט או דרמה יש לו איזה חלום שגם הוא יום אחד יעמוד על הבמה של גלובוס הזהב עם חליפה. אבל הוא צריך קודם כל לחשוב אם היא תהיה טובה כאן".

      הומלנד (GettyImages)
      "לא לא נעשה אותה אם היא לא תצליח בחו"ל". ניר מקבל את הגלובוס (צילום: GettyImages)

      "לאמריקאי לשמוע שוודית או עברית זה אותו מחסום שפה"

      אבל עדיין קיים מחסום השפה.

      "קח דוגמא. במקביל לישראל, המקום החם היום בעולם מבחינת ייצוא הפורמטים הוא סקנדינביה. לאמריקאי לשמוע שוודית או עברית - זה אותו מחסום שפה. הייתי לפני שלושה שבועות בפסטיבל סדרות דרמה בפריז, שנערך על ידי המכון הפריזאי לקולנוע. זה חלק מתהליך כולל יותר, בו יוצרי קולנוע מהגדולים בעולם עוברים לעשות סדרות דרמה. בשלוש שנים האחרונות עושים פסטיבל שהוא פסטיבל של סדרות דרמה בטלוויזיה. וגם שם, כשאתה נפגש עם אנשים אתה רואה איך אנשים חושבים והאם הדבר הזה יכול לעבוד. אגב הסדרה שזכתה שם היא 'חטופים', וגידי רף היה אורח הכבוד של הפסטיבל וזכה לכבוד רב".

      איך אתה מסביר את הכישלון של "רמזור"?

      "במקרה של רמזור התשובה היא פשוטה. במסגרת תהליך האדפטציה האמריקאית הומצאה סדרה אחרת לגמרי. לדוגמא איצקו, שבסדרת המקור היה טיפוס אנדרדוגי בעל חנות לצעצועים היה שם עורך דין. שזה משנה לגמרי את כל המהות של הדמות. בסדרה האמריקאית, חוץ מהפרק הראשון, לא היה שום קשר לרמזור".

      אבל איך זה קורה, אין מחויבות בסיסית לפורמט כמו נניח בריאליטי?

      "יש דיאלוג, ואתה מקשיב להם. יש כאן דברים שמתאימים לדיאלוג. זה לא העניין . גם באח הגדול לצורך העניין עושים שינויים כך שיתאים לקהל המקומי. אין שום מקום בעולם שיש כמו בישראל שתי תוכניות בשבוע. בחו"ל זה תוכניות יומית של חצי שעה. כאן זה שואו של שתי תוכניות. למה? כי כאן זה עובד מדהים ככה. וזה לא רק עניין טכני, אלא של תפיסה שלמה.

      "גם כשקנו את רמזור, קנו אותה כי הם חשבו שהיא טובה. בצד השני יש יוצר, שיושב וחושב, ומה לעשות שלא תמיד זה מצליח. נניח, ב'פלפלים צהובים', יש בכפר תאילנדים. בארה"ב הם חשבו שהכי מתאים שיהיו דווקא מקסיקנים, ומכאן נגזרות סצנות שלמות שונות. יש כאן החלטה שאתה כיוצר חייב לקבל. במקרה הזה, קרן מרגלית (יוצרת הסדרה) שעובדת שם מסמנת להם את התפקיד".

      רמזור (צילום מסך)
      "הומצאה סדרה אחרת לגמרי". "רמזור" (צילום מסך)

      "תוכנית היא חבילה הרבה יותר גדולה מה-30 דקות שאתה רואה על המסך"

      ובכנות, יש בזה כסף?

      "בשיא הכנות, יש בזה בהתחלה בעיקר כבוד בעיקר. אין תחליף להרגשה שאתה מצליח למכור לרשתות שאתה קורא עליהן רק בעיתונים. אבל צריך להודות שבלמכור לטלוויזיה אחת ולעונה אחת אין כסף גדול, אבל כשיש עוד עונה ועוד עונה יש בזה בהחלט כסף. זה העתיד היחיד ומנוע הצמיחה היחיד של גופי תקשורת בארץ שימשיכו להצליח, וכן אנחנו משקיעים לא מעט".

      קצת מצחיק להיזכר בימים בהם "הכספת" עשתה כאן רעש.

      "ממש לא מצחיק. אם היום היה משהו כמו הכספת של ארז טל זו הייתה הצלחה פנומנלית, כי היום כשאתה מוכר תוכנית אתה מוכר גם את האינטרנט, את הנלווים, את עולם האפליקציות. היום תוכנית היא חבילה הרבה יותר גדולה מה-30 דקות שאתה רואה על המסך".

      יש קשר בין ההצלחה הישראלית של הטלוויזיה לזאת של הקולנוע, מעבר להוכחה שאם שמים כסף – יש תוצאות?

      "בפירוש כן. א' - חלק מהאנשים עובדים בשתי התעשיות, כמו נניח רון לשם. מעבר לזה, שמשהו קורה כשהתקציב, כמו בישראל, מאד מוגבל ומדויק ואז הסדרה מבוססת לא על אקשן או פעלולים והמגבלה מחייבת אותך להשקיע במקומות אחרים לגמרי. בעולם אין דבר כזה שהיוצר הוא גם העורך וגם הבמאי. לפעמים זה חיסרון, אבל חשוב לראות שיש בזה גם יתרון. בחו"ל התהליך הוא הרבה יותר תעשייתי שמאפשר לייצר הכל בכמויות הרבה יותר גדולות, אבל דווקא הקוטן הוא חלק מהסיפור. חוץ מזה, בשיא הכנות יש פה פשוט אנשים מאד טובים".

      מתוך פלפלים צהובים (יח"צ , צחי צלניקר)
      התאילנדים הוחלפו במקסיקנים. "פלפלים צהובים" (צילום: צחי צלניקר)

      "הרבה עבודת רגליים של טלפונים מייל והצעות"

      איך זה עובד בפועל, יח"צ מעבר לים, נציגי מכירות שנשלחים לאולפנים הגדולים door to door, או שאתם בונים רק על הפסטיבלים הבינ"ל?

      "לא בדיוק. בפסטיבלים נוצרת ההתעניינות הראשונית, והם הפיקים, אבל יש עבודה כל הזמן. היום, כשתוכנית משודרת, אוטומטית יש באזז ומדברים. אין לנו לצערנו משרדים בכל העולם, ואנחנו מתנהלים מהשני מטר שלנו כאן ברמת החייל עם מפיקים ברחבי העולם. אבל לפורמטים יש נטייה שכשהם טובים אז החברות מתעניינות. הרבה עבודת רגליים של טלפונים מייל והצעות".

      "בניגוד לתחרות בארץ, בתחום הזה – כל פעם שחברה מצליחה זה טוב כי זה פותח דלת לעוד סדרות ישראליות".

      יש משהו כרגע בפיתוח?

      "הדברים לוקחים זמן. כרגע אין כלום אבל אני בטוח שזה לא יישאר ככה לאורך זמן. יש פה סדרת טלוויזיה מצוינות. ובכלל, זה נורא דומה להייטק, יש כאן יזמות שמעורבת עם פלפל".